לסוכות
=סוכות ושמחה - [לזכרוני בתורה נזכרת מצוות השמחה רק לגבי
סוכות - ושמחת בחגך , ולקחתם לכם...פרי עץ הדר... ושמחתם לפני ה' שבעת ימים. וכן בצורה שלילית – שניענש תחת אשר לא עבדת...
בשמחה ובטוב לבב. (אמנם יש ושמחת גם בפרשת הביכורים). במסכת סוכות מופיעה מצווה זאת, שהיא עיקר התוכן
של החג, בצורה של הלל ושמחה שמונה ימים,
והפירוש הוא המצווה להביא שלמי שמחה
שנאכלים על ידי המשפחה, כי אין שמחה אלא בבשר ויין. אמנם יש גם שמחת בית השואבה – ניסוך המים גם בישעיהו שוש אשיש בה'. שפירושו הוא אתה
בחרתנו, יעד הכרוך באחדות עמנו
המתבטאת במצוות ארבעת המינים, וגם בהקרבת שבעים פרים המבטאת את החזון שכל העמים
יבואו אל הר ה'. השמחה היא טבעית –
הילד מגיע לשמחה אם אין הפרעה, וכבר נכתב כי העדר שמחה למבוגרים היא רק כי והמה
חישבו חשבונות רבים. על מה השמחה
מתחייבת – על עצם החיים עם ה', על היותנו חלק מהבריאה ועל התגלות ה' בעולם. בחג מתגברת השמחה מעבודת ה' ומקירבת ה', ובפרט
לאחר הימים הנוראים (שיבתי בבית ה') ועם שמחתי באומרים לי בית ה' נלך, ביטוי של
הסיפוק שבחיים של עבודת ה' כאשר נמצאים בהזדהות מלאה איתם.] הירש – לאחר שהישגת סליחה ישיב לך ה' את
מקומך ויורה לך לבנות את סוכת חייך. שמח
ביגיע כפיך בעולם הזה לקראת קיום תפקידך בחיים. באמונה תבנה סוכתך ובשמחה תעבוד את
ה' ותהיה מאושר. אף עוני אינו מפריע כי מספיק פסולת גורן ויקב לסוכת החיים, והסכך
אינו מקבל טומאה. ולכן מצטער פטור מן הסוכה ולכן תשבו כעין תדורו, גם ברעוע וארעי
ייתכן ביטחון ואושר. ה' קורא לשמחה אנושית
טהורה ללא צל של עצבות ודיכאון.. לאחר שתשוב אל אלוקיך אז ולקחתם לכם, כי ה' ציווה
זאת למענכם והם חייבים להיות משלכם. חג העצרת – הישארות במחיצתו של ה', כדי להאציל
את הכוחות לכל ימות השנה, לשמחה בתורה ובדבר ה'. הרב יהושע שפירא – הסוכה פחות
מעשרים אמה כדי שנרגיש שהכל ארעי בהשוואה
לרוח. לפי רבי זירא הסוכה תהיה לצל – לצילא דמהימנותא. לפי רבה
- ושכנתי בתוכך ולמען יידעו
דורותיכם, ושכינה מעל י' טפחים ורמוז בסור מרע ביטול תוקף העוה"ז ועשה טוב
ייחודא עילאה של הצל. מנחת אשר
(הרב אשר וייס) – לווייתן הוא מלשון נלווה.
לפי הגמ' ב"ב ע"ה הוא דג טהור.
ושם בשיטה מקובצת שמסמל חיבור הנפש עם הגוף. וכן הגר"א באיוב ג'
כ"ב שהלשון כמו ליוויית חן, ועל הגמ' בברכות ג' שה' משחק עם הליווייתן בשעה
חמישית, מציע שהכוונה היא שמחבר גוף ונפש.
ובמדרש גם שכותנות עור היו מהלווייתן. ובגמ' שם שהליווייתן מאיר מסוף העולם ועד
סופו, וגם נמצא (שהיו כותונות אור) שעין הלווייתן נראית מרחוק בים. ניסוך המים – המים מהווים סמל לרחמים. בגמ'
סוכה מ"ט שהשיתין נבראו מימי בראשית, וגם שכל המקיים סוכות כהלכתה ושמח בשמחת בית השואבה, כאילו שותף במעשה
בראשית . ד' המינים – ואגודתו על ארץ
יסדה, שאיגודם מסמל את אחדות ישראל. שפ"א – הסוכה היא עדות על מחילת
העוונות כמו שציווה ה' על המשכן לאחר יום כיפור.
הערבה רומזת לכל עצמותי תאמרנה כמו
המינים האחרים, אתרוג ללב לולב לשדרה, הדס לעין וערבה לפה, אבל במקדש הייתה הערבה
הלכה למשה מסיני ובגבולות מינהג נביאים , כיוון שגם בדורות השפלים שיש בהם רק
תפילת הערער, יש שייכות לזכות לפנימיות, בזכות אבות ובזכות שמתבטלים לכלל.
=וזאת הברכה - שטיינזלץ - בניגוד לברכת יעקב שהיא
ברכת אב הכוללת תוכחות ונבואות והתחשבנות עם כל בניו, ברכת משה מורכבת מדברי ברכה
ותיאור ההווה, אולי השמטת שמעון היא רמז לחטאי השבט, וכנראה כוללת הברכה גם רמזים
לעתיד. החריג הוא הנבואה לשבט לוי . נגן – משה נפרד מהעם ומהמנהיגות, בגלל חטא ובגלל שה' "לא שמע
אלי", מציע שזה בגלל שהייתה סכנה שהעם יהפוך אותו לאל. זהו גם משמעותו של
המדרש לקט טוב "לא נודעה קבורתו, כדי שלא יהיו מזבחים ומקטרים שם". אולי זאת גם הסיבה שכמעט שלא נזכר שמו בהגדה . וזרח משעיר למו – הרבי – מכאן למדו
חז"ל כי התורה הוצעה קודם לעמים אחרים
שלא קיבלוה, ואכן לעתיד לבא יקבלוה. תורה ציווה לנו משה... ויהי בישורון מלך - נחמה - הכתב והקבלה מפרש כי נאמר על ידי העם, (ובכל
זאת המלך הוא ה'.) שמעון לא נזכר בברכות
משה ולוי נזכר לשבח, לכאורה בניגוד לברכת יעקב, אלא שרש"י מפרש גם בברכת יעקב
שהקנאות של לוי תהיה חיובית לעתיד. יששכר
וזבולון נזכרים ביחד, ומכאן דרשת חז"ל על השותפות ביניהם שאותה משבח הספורנו
אך נראית כנוגדת לגמרי את דעת הרמב"ם נגד לימוד ללא פירנוס, לאור עיסוקי חכמים
רבים שהיו עניים. מעונה אלוקי קדם – מה
פירוש – במדרש , כיוון שכתוב ה' מעון אתה (תהילים ד א), ה' מעונו של עולם או מקומו
של עולם. ובמפרשים – ה' מעון ומחסה לישראל. ולפי העמק דבר, ה' רצה מעון בארץ מקדם,
ובחר בישראל ואפילו כשהם בזרועות עולם ולא בארצם.
וישכון ישראל בטח, בדד. פירושים שונים, לבנימין אמר ידיד ה'.. ובין כתפיו
שכן – הרבי – מכאן שעל כל אדם להשתדל להפוך את ביתו למשכן לה' על ידי הפעילות
שהוא מפתח בו. ליוסף אמר.. ממגד שמיים – הרבי – הכוונה היא
למותרות – שלימוד התורה יביא לשמחה. וישכון ישראל בטח בדד – נחמה - בדד מפני חזקו וגם בדד מפני שמאסו בו ,
ורש"י פירש בדד – איש תחת גפנו. הנצי"ב - כשאין ישראל מתערבים בגויים
ישכון בדד בכבוד, אך כאשר עם ישראל מתערב בהם לא יתחשב בעיניהם כלל. הרבי – רק
במילוי משימה ייחודית של ישראל המבדילה אותו מכל העמים, יוכל להגיע למשימה לקרב את
העולם לה'.
לכל המורא הגדול, שפת אמת – וכן והאלוקים עשה
שייראו מלפניו, כי כל עשיית העולם הוא בשביל הייראה, והכוונה היא בעיקר ליראת
הרוממות, וזוכים לזה רק על ידי העיסוק בתורה. וזו שמחת התורה על ידי שהעולם מתקיים
על ידי התורה שנקראת ראשית. ולכל
היד החזקה – נתיבות שלום – מצטט את רש"י בשם הספרי –שקיבל הלוחות בידיו... לעיני כל
ישראל ששיבר הלוחות לעיניהם, ושואל מדוע מונה התורה שבח מעשי משה, מה זה בא לומר
וללמד. ומביא מהספרי כי זה שה' ידעו פנים אל פנים איננו ראייה אלא ההידבקות בה',
ששיאה היה הצלת העם על ידי שבירת הלוחות, הדבר ששבר את ליבם. וכל זה נכתב
כדי ללמוד דרכים אלו. ועוד, לעיני כל
ישראל, ללמד שעין טובה היא מקור הטוב, ומביא מהסבא קדישא (רבי קודם) שכשרואים רק
טוב מגיעים להיות אדם השמח בחלקו תמיד וזה היסוד של היהודי, עין טובה ולב
טוב. ומשה .. לא נס ליחו – יונתן זקס – כאשר אדם נשאר עם האידיאלים שלו וכן עם הרצון ללמוד, יש לו
אריכות ימים של להישאר צעיר בנפשו ובמוחו. משה גם הקדיש את סוף חייו לדאגה לדור
ההמשך – נשאר בפעילות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה