נמסר לי פירוש
[חסידי] המיוחס לרבי מקוצק:
"לך לך"
– לך אליך - אל עצמך. רק אם תרחיק מהשפעות בית אביך ומולדתך, תוכל להגיע אל עצמך, אל
האותנטיות שלך [פירוש ברוח דומה אומר המלבי"ם].
כי אדם
מילדותו נתון להשפעות הסביבה: לבית ההורים, לחינוך ולמוסכמות חברתיות, והוא יכול
להיות בן-חירות אמיתי רק אם ישתחרר מהן.
הפליא לבטא זאת
אחד מגדולי הוגי הדעות ביהדות, המשורר הענק – רבי יהודה הלוי : "עבדי זמן – עבדי עבדים הם, עבד ה' – הוא
לבדו חופשי" [שירי ריה"ל].
כאן מושמע
ההבדל אשר שמה היהדות בין חירות להפקרות. אברהם עשה עצמו חופשי מכבלי הסביבה
והחינוך, כדי לקבל עליו את החירות ב'מלכות
שמים'.
הפילוסוף אריך
פרום הגדיר זאת בהבדלים בין "חופש-מאת" לבין "חופש-לשם".
רעיון זה מובע
בגמרא [מסכת ברכות דף יג] "אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה פרשת "שמע"
לפרשת "והיה אם שמוע"?– כדי שיקבל עליו מלכות שמים תחילה ואחר כך מקבל
עליו עול מצוות".
רבי נחמן
מברסלב פירש "לך לך" - לך אל עצמיותך האמיתית - צא מתוך המסגרת בה אתה
מצוי, ולך...
הקושי הניצב
בהבנת פשוטו של קטע זה ברור – הרי את המסע מארץ המולדת התחיל תרח, אשר יצא מביתו
ללכת אל ארץ כנען, אך עצר בדרך בחרן ושם מת. כך שאברם לא היה אמור לצאת מארצו
ומולדתו, אלא מתחנת הביניים. שמעתי מהמרצה המבריק ד"ר מיכה גודמן הבהרה הנוגעת
לצו זה:
הגדולה של
אברם היתה ביציאה והליכה מבלי שהיה לו יעד [ד"ר גודמן המחיש זאת ע"י השוואה
למסעות המוכרים לנו מהצבא ומתנועת הנוער - כאשר יש הבדל מהותי בין אם יוצאים למסע
בן 20 ק"מ בהליכה, כאשר מתקרבים אל היעד עד לקרבה של שני ק"מ מהמטרה של
אותו יום – לעומת 2 ק"מ כלשהם במהלך היום]. אברם קיבל הוראת יציאה עם יעד לא
מוגדר: צא למסע בן קילומטרים רבים "אל המקום אשר אראך" בעתיד!
הערה נוספת של
ד"ר גודמן התיחסה לעובדה שאברם אשר החל במסע, המשיך בו למעשה כל חייו, שהם כולם
מהלך ארוך של מסעות.
פירוש
פרושי
הביטוי
"לך לך" מובא במקרא רק בפרשה זו. אך כאן הכתוב מביא אותו פעמיים –
בראשית הפרשה [בראשית יב1]:
"ויאמר
ה' אל אברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"
ובהמשך אותה
פרשה [בראשית כ'ב 2]:
"ויאמר
קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך-לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על
אחד ההרים אשר אומר אליך."
ההקבלות הן
רבות מכדי היותן מקריות בלבד. פרט לשימוש החוזר בביטוי הייחודי "לך-לך"
- אין היעד מאותר בבירור ובשני המקרים נאמר לאברהם כי יצוין לו לאחר זמן. גם
הפירוט המשולש "מארצך, ממולדתך, ומבית אביך" לעומת "את בנך, את
יחידך, אשר אהבת" !
ברור לי כי
טמון כאן מסר, אך איני יודע מהו.
אשמח אם
אתה/את תואילו לעיין, להרהר ולהאיר את עיני
[אולי, המובן
אשר כבר אמרנו לך-לך, לך מעצמיות שלך].
אולי כאן טמון
סוד העקידה - להראות את אמונתו התמימה של אברם, אומרים לו לך והוא הולך, אפילו אם
אינו יודע לאן, ואף אם הצו נוגד את אשר נאמר לו קודם ['כי ביצחק יקרא לך זרע'].
אולי, אך נראה לי כי טמון כאן מסר יותר עמוק לדורות.
על אופיו של
אברהם אנו יכולים ללמוד מן הפרשיות הבאות [בראשית י'ח 19-27]
" יט כִּי
יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו
וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה'
עַל-אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר עָלָיו:
כ
וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה
מְאֹד:
כא
אֵרֲדָה-נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם-לֹא
אֵדָעָה:
כב
וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד
לִפְנֵי ה':
כג
וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם-רָשָׁע:
כד אוּלַי
יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא
לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ:
כה חָלִלָה
לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק
כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט:
כו
וַיֹּאמֶר ה' אִם-אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי
לְכָל-הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם:
כז
וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי
וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר: כח אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה
הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת-כָּל-הָעִיר וַיֹּאמֶר..."
לעומת זאת
בפרשת העקדה נצטווה אברהם להקריב את בנו יחידו עלו נאמר לו "כי ביצחק יקרא
לך זרע" והוא הלך בלי להוציא הגה מפיו. הצלת נפשות ולו של גויים רשעים
ושמו של הבורא היו חשובים לו, אך צו ישיר יש לקיים.
אזכיר רק, כי אחד מחוקרי המקרא
באוניברסיטת בר-אילן ד"ר אברהם [איני
זוכר את שם משפחתו] טוען כי לפי קטע מ"מורה נבוכים" אומר הרמב"ם כי
גם מעשה העקידה לא אירע במציאות אלא "חזון נבואי" היה.
לשמחתי, תורה
אינה מתמטיקה "וכל מה שתלמיד ותיק עשוי לחדש – כבר נאמר למשה מסיני", כך
שכל האפשרויות נכונות. אני אמנם חונכתי בישיבות הליטאיות הפרושיות, אבל כאן דוקא
הגוון החסידי מאד מתקבל על לבי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה