וישלח - מחנות יעקב
"אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה
הנשאר לפליטה" [בראשית לב 9]
אבקש להתייחס למילים
ומובנן. "לפליטה" – שהמחנה ישמש 'מרכז-קליטה לפליטים'. כך אנו רואים
שימוש באותה מילה בהמשך [מ'ה] "וישלחני א-להים לפניכם לשום לכם שארית
בארץ ולהיות לכם לפליטה גדולה".
פירוש זה מובא
כבר במדרש [בראשית רבה עו 3]: "אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו - אלו אחינו
שבדרום, והיה המחנה הנשאר לפליטה - אלו אחינו שבגלות". וכך אמרו חז"ל [פסחים דף פז]: "על
הכתוב בשירת דבורה 'צדקת פרזונו בישראל' - צדקה גדולה עשה הקב"ה עם ישראל
שפזרם באומות [נזכיר שגירוש ספרד היה באותה עת עם גלוי אמריקה ע"י קולומבוס
והשואה היא שקירבה את הקמת מדינת ישראל].
אפרופו גלות
אמריקה, יש פסוק אחר בפרשה זו המתאים לה: "ויקחם ויעבירם את הנחל, ויעבר
את אשר לו, ויוותר יעקב לבדו" [בראשית לב 24]. אמר דודי הר"ר מנחם בן-ציון זקס זצ"ל:
"המשפחות אשר הגרו מאירופה לארה"ב, ראש המשפחה היה עמל בפרך עד להעברת
משפחתו אל מעבר לים, 'ויעבירם את הנחל' [את האוקינוס] ואז ויעבר את אשר לו – הוא
חשב וקיווה שהם נשארים שלו בתורה במצוות ובהנהגה, אך האווירה החומרנית שמעבר לים וה"אפשרויות
הבלתי-מוגבלות" גרמו לכך ש "ויוותר יעקב לבדו"!
מעניינת גישת
החסידות, כפי שנאמרה ע"י אדמו"ר חב"ד (מעובד מתוך ליקוטי שיחות חלק ג' עמ' 48).
ונשלחה אלי על ידי חתני שמואל יצחק [מולי] אלעד:
יעקב
או ישראל?
בפרשתנו
(וישלח) מסופר על מאבקו של יעקב עם המלאך של עשו. המלאך מחליף את שמו של יעקב
לישראל: "ולא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך"
(בראשית לב, כט).
גם
אברם קיבל שם חדש מהקב"ה – אברהם, ומאותו רגע אכן התורה
מכנה אותו רק בשם זה. ואילו יעקב ממשיך גם לאחר קבלת השם החדש להיקרא בתורה לעתים יעקב
ולעתים ישראל.
מבואר
בחסידות ששני השמות, יעקב וישראל, מסמלים שתי מדרגות בעבודת ה':
"יעקב"- מורה שברכות יצחק באו אליו "בעקבה
וברמייה", בכך שהתחכם להשיג ברכות יצחק לעשו. "ישראל"-
מורה על מדרגה נעלית יותר, שבה הברכות באות ליעקב "בשררה ובגילוי
פנים" (רש"י פרשתנו).
ברכות
יצחק כפשוטן היו על עניינים גשמיים – "מטל השמיים ומשמני הארץ". מכאן
ההוראה אלינו בעבודה: גישתו של יהודי לאכילה, שתייה והדומה להם מהדברים הגשמיים, היא
באופן של "רמאות" (יעקב). כלומר, בחיצוניות הוא לכאורה עסוק
בגשמיות - אוכל ושותה, עוסק במסחר וכיו"ב, אבל בפנימיות הוא עושה זאת לשם
שמיים ואין כוונתו לגשמיות כלל. כוונתו הפנימית היא להוציא מהדברים הגשמיים את
הניצוצות ולהעלותם לקדושה. ואז זוכה הוא בוודאי לברכות באופן של "ישראל"!
[ומורות על כך ברכות האכילה], ובימינו דימוי השולחן למזבח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה