יום שלישי, 18 בדצמבר 2018

פרקי משה - וישלח

     = וישלח –    
     והיה המחנה השני לפליטה (לב ט) -  הרמב"ן - שבעל כרחם של הגויים לא יוכלו למחות את שמנו, כי זה רצון ההשגחה.                                                                         קטונתי מכל החסדים – (לב יא) – רג'יו – כשעבר את הירדן במקלו היה לו ביטחון ועכשיו הוא מפחד. ישמח משה – כשאדם שומר תורה כראוי ה' עוזר לו – כדברי חז"ל שכל המקבל עליו עול תורה אין לו עול דרך ארץ וקשה למה  יעקב חושש וסובל, ומתרץ שכיוון שעדיין לא ניתנה תורה עדיין לא נשתעבד הטבע לכך. הרב קוק – לא מקבל תירוץ זה ומביא מהגמרא בשבת ל"ב שלעולם         אל יאמר אדם שעושים לו נס, שמא אין עושים, וגם אם עושים, מנכים מזכויותיו, ולומדים זאת מפסוק זה.      ומסביר זאת בניגוד גמור לישמח משה, "ראוי לאדם שיאהב את הטבע ואת הסדר, שיהיה פועל ולא נפעל " [בדומה למצוות].     הרבי מלובלין- הגר"א אמר על הגמרא שתלמיד חכם צריכה להיות לו שמינית שבשמינית של גאווה, שזה נלמד מכאן – הפסוק ועתה הייתי לשני מחנות, זה שמיני בוישלח שהיא הפרשה השמינית בתורה. ומוסיף כי קטונתי פירושו שלמרות כל החסדים נשאר שפל בעיני עצמו. ומישהו מגדולי המוסר אומר שכוונתו שאם אחרי כל החסדים אני מפחד מבשר ודם, אני מרגיש קטן בעיני עצמי.                                הצילני נא.. פן יבוא והיכני אם על בנים (לב יב) – שד"ל –והיכני בכך שיכה אם על בנים, אבל לעצמו לא חשש כי הייתה לו הבטחה [ בניגוד לאב"ע] .  בית הלוי - יעקב התיירא משתי האפשרויות – מליהרג ומהתקרבות רבה לעשיו וזה כתוב בפסוק – מיד אחי – אחווה, מיד עשיו – הרשע. וה' קיבל תפילתו והצילו משתי האפשרויות.                 ואתה אמרת היטב איטיב עימך (לב יב) –בית הלוי – כוונתו להמשך הפסוק –איטיב עימך ושמתי את זרעך כעפר הים, וזה לא יתקיים.                                                           כי יפגשך עשיו.. ושאלך (לב יח) – בעל הטורים – רק אם ישאלך תתנו לו ואם לאו תחזרו. וייאבק איש עימו (לב כה)- הרב גנץ - מה המשמעות של המאבק עם שרו של עשיו אם למחרת מתפייסים אתו? כי רק לאחר לימוד חומרת המאבק הרוחני עם מהות עשיו יכולה להיות התפייסות במעשה, שתהא תוך שמירת הייחוד של יעקב וללא השפעת יחסים קרובים עם עשיו. והוא מפרש כי הצילני נא מיד עשיו זו תפילה על שמירת הייחוד, ונשיקה = נשיכה.  הירש רואה בניגוד  לזה בנשיקתו של עשיו  שבתוך תוכו יש גם אנושיות, רמז לאחרית הימים שבה ייתן גם עשיו את ידו למוסר האלוקי  (ע"פ נחשוני).                     הגרי"ד – כשרבי היה צריך להיפגש עם נציג רומי היה מעיין בוישלח. המאבק עם איש שלא מזדהה דומה למאבק של עמנו עם שונאיו. הזכרת נשיאי אדום באה ללמדנו שכל שלטונו הוא עד שיהא מלך בישראל – המשיח.  עשיו לא התיישב בארץ כשיעקב היה בחרן, (אולי ויתר על הבכורה?) אבל כשעשיו ביקש אלכה לנגדך התכוון שנהיה שווים ולא שונים , מה שיעקב לא היה יכול לקבל.   הרשב"ם  - כי יעקב חשב לברוח וה' שלח מלאך למנוע את זה. וקשה מאוד לחבר את זה עם כל הכתוב מסביב.  הרמב"ן – כל הסיפור על המאבק בא ללמד אותנו על העתיד לקרות לישראל בדורו של שמד, ובכל זאת ייצאו בשלום.  [ לא מצאתי שהרמב"ם כולל גם את זה כחלום, אך מפרשי הרמב"ם ואף הרלב"ג והאברבנאל אומרים כי היה זה מחזה.       ואולי מדובר שנתקל באיש ורק אחר כך התברר שזה מלאך. גם לגבי הפגישה של יעקב עם עשיו יש דיעות, כמו בפרקי דר"א, שעשיו רצה לנשכו וה' סיכל מעשיו, ואז הגיעו לפיוס קצר].     ממקור לא ברור – וירא - היצר הרע – כי לא יכול לו, ואז ויגע בכף ירכו – בצאצאיו, כפי שבא אחר כך – ותצא דינה.                  לא יעקב ייאמר עוד שמך כי אם ישראל (לב כט)- יצחק - הרבי מליובביץ' אומר כי השם יעקב מורה שהברכות באו בעקבה ורמיה, והשם ישראל שבאו בשררה ובגילוי פנים. גישתו של יהודי לדברים הגשמיים – שעליהן היו ברכות יצחק כפשוטן – היא באופן של רמאות, כלומר, בחיצוניות הוא עוסק בדברים הגשמיים, אבל בפנימיות כוונתו להעלות ניצוצות לקדושה, ואז יזכה לברכות של  השם ישראל. [ אני ראיתי באיזה פירסום חסידי, כי השם ישראל הוא כינוי לעם ולייעודו, ויעקב הוא ליחידים].   נגן - מציע שרחל רייגן למדה את ההתמודדות עם מצוקתו הנפשית של החולה מהסיפור של יעקב, שלאחר המאבק הקשה ביקש ברכה – להכיל יותר טוב את החיים.  יעקב שמלפני הולדתו וכל חייו עמד במאבקים יצר את העם. רחל ולאה דומות לעשיו ויעקב, לרחל כמו לעשיו הדברים באים בקלות וללאה במאבקים. [ יעקב  נקרא ישראל גם כדי שיעיז לריב עם עשיו . אכן יעקב המשיך בדרכו בעבר הירדן ולא נכנס ישירות  לארץ וכך להישמט מעשיו. מצד שני יעקב נשאר ירא מעשיו.  כשיעקב בסכנה גם אז מחשבתו היא קטונתי מכל החסדים ובכל זאת אני מקווה לחסד נוסף, לפי הפסוק – הבוטח בה' חסד יסובבנו - רואה בכל טוב וחסד].   נתיבות שלום -  המאבק של יעקב ושינוי שמו -  היו שני סוגי מאבקים, עם לבן בתחום המחשבתי כולל עבודה זרה, ועם עשיו בתחום המעשי.  שני תחומים אלו מתבטאים במקביל בשתי מגמות או סוגי הגדרות : בתוכן השמות יעקב וישראל, עשיו ולבן,  בסוגי עבודת ה' מיראה ומאהבה שהם עבודת ה' כעבדי ה'  או כבנים לה' . זה מהווה מתן תוכן השקפתי לכל המאבקים והשמות ודרכי עבודת ה' ברוח המדרש והחסידות, הבאים לתת תוכן עמוק יותר של התורה. [אולי הוא עיקר פשטו כפי שמגדיר הרב קוק את המדרש על התורה לגבי המלאכים ועוד].      שטיינזלץ - תיתן אמת ליעקב – יעקב, ככל האדם, חי בהתחכמויות.  עליו נאמר והיה העקוב למישור – במקביל לשמותיו -  יעקב ישראל ישורון. המציאות של העולם בנויה על מערכת של דרך ארץ – מעצורים ומוסכמות והימנעות מאמירת ועשיית מה שהיינו עושים על אי בודד. והכי קיצוני זה שאנחנו לא מגלים את הפער שבין תשוקת הנפש לבין ביטוי הרצונות בחיים. בנוסף לרע של השקר קיים גם חיסרון של האמת – להעמיד ברירה חד משמעית של טוב או רע. כדי לחיות נכון יש להשלים עם חוסר השלימות שיש בעולם. אמת של יעקב היא הנאמנות לכיוון ולא הליכה לתוך הקיר.                                                                    ויאבק איש עמו (לב כד) – יונתן זקס – עד כה חתר יעקב להיות כאחיו האהוב על אביו, וכאן באה המלחמה הפנימית והתחיל להיות הוא עצמו.                                 ותקע כף ירך יעקב (לב כו) – חזקוני – אע"פ שהבטיחו ה' ושמרתיך, ניזוק כאן יעקב כיוון שהתיירא מעשיו. יונתן זקס – עד למאבק זה חתר יעקב להיות משהו דומה לעשיו, והמאבק היה הכרתו שהוא רוצה להיות הוא עצמו, והוא מוותר על רכוש ומשתחווה.  לפי הרשב"ם  יעקב פחד וניסה לברוח והמלאך בא לעצור את הבריחה, ממה הוא פחד – משליחותו, כמו משה במלון וכמו יונה לאניה, ולשלשתם לא נתן ה' לברוח מתפקידם.  וישקהו.. ויבכו (לג ד) – הנצי"ב – נתעוררה אהבה ביניהם, ואף לדורות כן כשיתעוררו בני עשיו לרוח טהרה. שפת אמת – במדרש שביקש לנשכו, והיכן נמצא לזה רמז בפסוק, אלא שנשיקת עשיו זו בשביל יעקב נשיכה מכאיבה.                                          ואחר ניגש יוסף ורחל ויישתחוו (לג ז) – הנצי"ב – בנימין לא השתחווה, ומשום כך זכה לדברי שמואל  כי ראש לשבטי ישראל אתה, וכן גם מרדכי לא השתחווה.           .        יש לי כל (לג יא)– שפ"א - כי מי שדבוק בשורש עליון הוא בבחינה זאת.  וישלח מלאכים – היינו כוחות הטבע, אבל פנימיות הישראלי היא למעלה מהמלאכים.  ועוד פירשו כי ליעקב יש כל מה שמספיק לו ואילו עשיו מבקש עוד ועוד.                                         [ עד אשר אבוא אל אדוני שעירה – (לג יד) -  נחלקו המפרשים בהסברם, אם התכוון לומר "כשיזדמן" ולא להבטיח, למרות שפשט הכתוב אינו נראה כך, או שאכן עבר בשעיר למרות שאין הדבר נזכר.  נשארתי בשאלה כיצד ומתי התקיים הפסוק שעשיו יצא מהארץ כיוון שלא היה מקום לשניהם יחד, והרי עשיו כבר היה בשעיר לפני שיעקב התיישב שוב בארץ ואולי רק אחר כך הוריש את יושבי שעיר והעביר את הכל לשעיר. מצאתי ברד"ק שאכן היה ביתו בארץ ורק אחר כך עבר לשעיר ככתוב בסדר הפסוקים ]                ויעקב נסע סוכותה (לג יז) הרב אפשטיין – הפרשה קודרת, כמו שחזרה לאחר זמן רב מכילה קשיים רבים.  מי השילוח – אחרי ניצוח ילכו לסוכה, וכן אחרי הגורל ביוה"כ, כי זוכים ללא טעם (והולכים לגולה) כהורג בשוגג. כאן הזכייה בברכות ובבכורה אינה פשוטה, ויש מקום לערעור. אמנם יעקב חזר במעמד מכובד ומוצלח, אך נשאר לו לגמור את הסכסוך עם עשיו. במדרש משלי על הפסוק אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום, יעקב אמר וענתה בי צידקתי ביום מחר, ולמחר בתו יוצאת ומתענה. גם כשנראה שצודקים במאה אחוז המציאות יותר מורכבת.  יעקב פותח את הפרשה כמתנצל, מפחד, ומוכן לתשלום ואף להשפלה,  לדורון, תפילה, ורק בסוף למלחמת הגנה של והייתה המחצית לפליטה. מצבו נראה חמור יותר משל יצחק בעקידה, אולי בגלל האחריות הגדולה של בעל משפחה, וזה למרות שה' ציווה אותו לחזור. מעניין גם שמניית אלופי ומלכי אדום מצביעה על מצב טוב יותר של עשיו, בדומה לכך שר"ג וחבריו בכו לקול המונה של רומי.  הגל ראה את נפוליון מצליח ואמר שצריך לקבל את גזר דינה של ההיסטוריה, שיש אמת גם בכוח. ובעצם אם יעקב היה מקבל גישה זאת היה צריך להתבטל לפני עשיו ולבוא שעירה. לבכי של ר"ג למראה החורבן יש תגובת ר"ע  - למקיימי רצונו על אחת כמה וכמה, כלומר, יש גם היסטוריה נוספת הנוצרת בחושך, וזו גם היאבקות יעקב באיש. מדוע חזר על פכים קטנים? אולי כאשר נדרש לוותר עליהם הם מקבלים חשיבות. חוקי הנאצים החלו בגזירות כלכליות. כשההיסטוריה מאירה פנים לחזקים עלינו להחליט מה אנחנו עושים, ואולי זה שנאמר שמשחרב ביהמ"ק אין לו לה' אלא ד' אמות של הלכה בלבד.  וזה מצפון וגם מה שהסוכה מייצגת.   כשיעקב אומר ראיתי פניך כראות פני אלוקים ותרצני, הוא רומז על המאבק הרוחני שהוכרע בלילה.   וייחן את פני העיר – שעשה עירוב תחומין – חזר החן לבריאה והאור הפנימי. שכם טעה בכך שניסה לכבוש את החן, שפ"א אומר כי החן הנובע מברכת השבת הוא ביצירה ובנפש ולא בניסיון לקחת או לכבוש, ובמדרש - ויברך – ברכו במאור פניו של אדם. החן בכללו אינו כ"כ ברור, והוא בדרך כלל מפגש של מבטים ללא מסכות וניצוץ מתעורר.                                                     ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה  (לד יג) – שטיינזלץ – למרות שכתוב תיתן אמת ליעקב, אולי זה מפני שהאמת הייתה חסרה לו. החיים החברתיים מבוססים על שקר ועל כך שאדם אינו מבטא את כל מה שבליבו ואולי זהו הדרך ארץ. רבא בסנהדרין צ"ז אומר כי בעולם אין אמת כלל. תבנית בנין החברה מתקיים כיוון שאנשים אינם אומרים את מה שהם חושבים – פער בין חוץ ופנים.  אולי אפילו בקשת האמת הקיצונית היא סוג של יצר הרע כי אדם לא יכול לעמוד בזה. ואולי זה המדרש וירא ה'.. והנה טוב מאוד, טוב זה יצר טוב טוב מאוד זה יצר הרע. יעקב הוא דוגמא במעשיו עם עשיו ולבן – האמת שלו היא מה שניתן לעשות במציאות בה אנו חיים. אי אפשר ללכת ישר דרך קירות וחייבים לסטות ולהגיע לדלת כדי להגיע למה שאנו שואפים.                                          האנשים האלה.. וישבו בארץ ויסחרו אותה.. את בנותם ניקח לנו לנשים (לד כא) -   נדב שנרב – חמור סבר שהצד הכלכלי יחבר, בדומה לחזון פרס של המזרח התיכון החדש,   וזה דומה לדברי רבי יהודה בשבת ל"ג , כמה נאים מעשי אומה זאת, תקנו שווקים. שרשב"י חולק עליו – לא תיקנו אלא לצורך עצמם .                                              ויבואו.. ויהרגו כל זכר (לד כה) -  שקלאר – סיפור שכם – לפי הרמב"ם נהרגו על שלא עשו דין, והרמב"ן טוען עליו שעל עשה של דין אין עונש מוות.  אחרים (רבינו אפרים ורבי יוסף בכור שור) מפרשים כי הייתה פה גזילה.  עולה מכך שמכיוון שלא מחו התחייבו מיתה ודין כזה אינו נוהג ביהדות (בדומה לזה יש  לגוי גם דין שליח לדבר עבירה), וכן שיש מצווה להפריש גוי מדבר עבירה.  [ בספרים מציעים גם שיעקב היה שותף לעורמת המילה אך לא להריגת כל אנשי העיר].                                                                          ולקחנו את בתנו והלכנו  (לד יז) – אבן עזרא – כי דיברו בשם אביהם. רבינו בחיי – ייתכן לקרוא לאחות בת כמו שנמצא ביורם שלקח את בת אחאב והכוונה לאחותו.              בהיותם כואבים.. ויהרגו כל זכר  (לד כה) – הכתב והקבלה – כי דינה סיפרה לאחים כי אנשי שכם התכוונו להרוג את משפחת ישראל לאחר שיתרפאו.                             לא יקרא שמך עוד יעקב (לה י) – אבן עזרא – אלא גם ישראל.                                   וישכב את בלהה (לה כב) - יצחק – ראובן לא חטא – הוא רק רצה להראות לכולם שהוא היורש ולשם כך הספיק לו להראות כאילו שכב עם פילגש אביו – דוגמת אבנר ורצפה בת איה, אבשלום ופילגשי דוד.                                                                           ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם (לו ז) – רמב"ן – הכוונה היא לחברון ולא לכל הארץ.              


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה