פרקי משה - ויצא

= ויצא -  שטיינזלץ  -      יעקב יוצא למסע קשה עם אתגרים ובונה משפחה בתנאים קשים. עד להתמודדות עם המלאך, השתמט מכל התמודדות, ורק אז הופך לישראל. שישים שנה חיו יעקב ועשיו בבית אחד, ורק לאחר האירוע אמר עשיו להרוג את יעקב. גם אנחנו עוברים תהליך דומה. גם אנחנו צריכים לדאוג ולפעול ולא רק להשתמט מהבעיות. סולם יעקב – כשיצא מבית המדרש הבין שתפקידו בעולם הוא לתווך בין נשמתו שלמעלה – איקונין בלשון חז"ל – לפעולתו בארץ, אחריות לכל הנעשה בעולם שכל יהודי צריך להרגיש. אפשטיין – לפי החסידות, כיוון שיש ה' אני לא יודע אם אני קיים. בבית יעקב שזו כ' הדמיון – רק היכולת לזכור את ה' ומציאותו [מביאה להבנת המציאות האמיתית].  יעקב יצא כמו ילד המגורש מביתו וחוזר כאיש שמצפים לבואו – קודם כל המלאכים. יוצא עם חלומות וחוזר עם התחלת מימושם. לפי שפ"א : תכלית האדם היא למצוא את המקום השייך אליו ואז שורה עליו הברכה. המפגש והפיכת שם יעקב לישראל, מצביע על יציאתו ליתר עצמאות ולכשירות לפגישה עם עשיו. החלום קדם למעשה, כיוון שהדימיון הוא השלב הראשון לפני התכנית והמעשה (לפי בשלרה ).   המקרא הוא עבורנו ספר, שחוזרים עליו כדי לגלות רעיון או מושג חדש. פרנץ רוזנצוייג קובע לפי טעמי המקרא כי ויצא נשמע כהליכה שקטה ואילו ויפגע במקום מצביע שקרה משהו, וכן ויחלום – טעם ארוך. בפרשה כמה יציאות והליכות.  בתחילת הפרשה מופתע מבוא הלילה, ובסופה חורים האבנים – גלעד, והמלאכים, קודם עולים ויורדים ואחר כך מקבלים פניו. מתייחסים לדברים אלה כמסר מאגי לעתיד, אך ניתן להתייחס בצורה קיומית – יש ללמוד מזה למצוא את דרכנו, בהתחלת הפרשה וגם בסופה יש וילך, אבנים, וכן מלאכים במטרות שונות. בשפת אמת מסביר כי האבות תיקנו תפילות שחרית ומנחה למי ששוהה בביתו, אך יעקב תיקן תפילת ערבית למי שנמצא בחוץ. בובר אומר שעולמנו אינו כבר העולם של להיות בבית ואף לקבץ אבנים.    יונתן זקס – יציאת יעקב לגלות ולסבל בניגוד לאבות האחרים, ושמירת הביטחון בה' בכל התנאים היא אולי הסיבה שעם ישראל נקרא על שמו.      קדושת לוי -  רש"י מביא את המדרש – יצא משם פנה זיוה, רש"י בא לענות על השאלה מדוע נכתב כאן ויצא בעוד שכרגיל כתוב וירד אברם מצריימה , ואחר כך ליעקב אל תירא מרדה מצריימה.                                       ויצא.. מבאר שבע – רבינו בחיי – בא ללמדנו שהלך מחברון לבאר שבע ליטול רשות מה' במקום שקיבלו את הברכות. ויפגע במקום.. וייקח מאבני המקום (כח יא) – אפשטיין - תיתן אמת ליעקב,  האמת נותנת לאדם מקום. ניתן לומר שכל יום וכל שינוי בחיינו הוא אבן בבנין שהוא החיים. דרוש לנו בית אלקים שייבנה מאבנים שלימות ואף יתחברו לאבן אחת. יש גם דימיון בין סיפור זה לאותיות המצטרפות למה שאנו קוראים סידור, ואז מלאכים עולים ויורדים בו.   בראשית הוא סיפורי האבות, וכאן הסיפור הוא על אבנים, סולם, גלילת אבן מהבאר - גילוי דברים, גילוי הבאר גם מסמל שאדם צריך לגלות מה שיש בו, כולל דיבור. הגלילה וכלליה מסמלת את אחדות ספר התורה. הרב קוק אומר שאם לא היה לנו תרח כאבינו לא היה הכל מסתדר. וגם הסבר רש"י מדוע בכלל דרושה בראשית – כדי להבליט את האחדות.   ה' ניצב עליו – הזמן בשלימותו, היוונים חיפשו את העליון מחוץ לזמן ולא מצאו.  רשב"ם ואבן עזרא –לפי הפשט לקח אבן אחת – בניגוד למדרש.                                                                                        והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו (כח יב) – יונתן זקס – העלייה והירידה מסמלים את מהלך התפילה שלנו . אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי (כח טז) - נגן - ברש"י משמע שלא ידע כי במקום זה, אך בפשטות זה כללי, ושייך לעצם ההתעוררות של יעקב. ומביא מהחסידות כי האנוכי הוא הסיבה ללא ידעתי, רק כשלא נהיה מנותקים לעצמנו ונרגיש מחוברים לאחר ולכלל נמצא משמעות לה' במקום הזה. הרבי מקוצק הזכיר כי גם במעמד סיני כתוב אנכי עומד בין ה' וביניכם. אמנם, נכונה גם המשמעות ההפוכה, הרב קוק – עלי לדעת היטב את עצמי כדי להכיר את ה' השוכן בתוכי . את הניגוד לכאורה ניתן להסביר – יש אני,  האמיתי,  ויש עצמי  (ולא תתורו), כשהאדם מתמסר ליצרים וכד', והסיכון הזה קיים במיוחד אצל המתעסקים בדברים רוחניים, העשויים להלבישם על היצרים וכד'.                             אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים (כח יז) – הבעש"ט – חז"ל אמרו אוי לו למי שאין לו דירה ועושה שער וכוונתם למי שאין לו יראת שמיים ולמד תורה, וזה שאמר יעקב אין זה כי אם בית אלוקים – כאן קיבלתי יראת שמיים לאחר לימודי אצל שם ועבר.                                                                      ושבתי בשלום אל בית אבי (כח כא) – ויכתוב משה – רש"י - שלם מן החטא, ולא המשיך בתפילה כמו ושמרני..  ונתן לי.. , כי השלום מן החטא תלוי בו עצמו ולא בה'.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                      לחם לאכול ובגד ללבוש (כט כ) - רבנו בחיי  - יעקב ביקש מה' רק זה "ושאל מידת ההסתפקות, שהיא שאלת צדיקים , ולא  המותרות כי התורה מואסת בהם". [בספר הקיבוץ בהלכה שיצא בשעלבים לפני עשרות שנים כתבתי מאמר על ההסתפקות במועט, וציטטה זאת לא מוזכרת שם.]  המשך מרבנו בחיי - יעקב הציע לעבוד ברחל שבע שנים, כיוון שהיא הייתה בת חמש וכך תגיע לנערות.   [עוד בנושא זה - בגמ' סוכה – רבי אליעזר אומר כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה. והרבי מקוצק על המאמר במכילתא שלא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן – כי לא דאגו ליום מחר. למרות שנכתב בדברים ויענך וירעיבך ויאכילך את המן]. וגם מהר"ל – השמח בחלקו הוא בנפשו מעין עולם הבא, כי לא מרגיש שחסר לו משהו.] הרבי – כוונת יעקב היא ללימוד תורה וקיום מצוות כשהבקשה היא מין משל, ואח"כ ושבתי אל בית אבי – למחוזות הקדושה.                                                        וייתן את רחל (כט כח) – בכור שור – רחל ולאה היו משתי נשים ובן נוח מתייחס על אמו.                                                   ויאהב גם את רחל מלאה (כט ל) – נגן - עומד על המשמעות הזוגית של רחל ולאה – יש קשר של אהבה ויש קשר של גידול ילדים . כך בבראשית א' -  פרו ורבו,  ובב' -  לא טוב היות האדם לבדו. כמו שהאגו מפריד בין האדם לה', הוא עשוי להפריד בזוגיות, ועל כל אחד לדעת לצמצם את עצמו. יונתן זקס – היהדות היא דת של אהבה – ואהבת את ה', ואהבת לרעך, ואהבתם את הגר. יש בעיה באהבה שהיא משוחדת, לכן נדרש גם צדק. ושילוב זה מאפיין רבים מסיפורי חומש בראשית.           ותקנא באחותה.. הבה לי בנים  (ל א)- הרבי –  זאת קינאה חיובית, כי  קינאה במעשים הטובים של לאה.  [אולי כוונתה שיעקב יתפלל , כמו יצחק שהתפלל . תפילת הבעל מעוררת גם את תפילת האישה, ובמקרה זה נראה  כי כעסו על רחל הביאה לתפילתה ולהיענות ה'.]                   דנני אלוקים (ל ו) – הכתב והקבלה – רחל הרגישה שחטאה בכך שלא עשתה לקרב את יעקב ללאה.   איננו אלי כתמול שלשום ואלוקי אבי היה עימדי  ספורנו – כבר איננו מקבל שמה שבידי הוא משלי, למרות שה' נתן לי הכל.                          ותגנוב רחל את התרפים (לא יט) - רש"י -  נושא התרפים הוא מין עבודת אלילים ולכן רחל גנבה אותם. ובפסוק משמע כן כי לבן אומר למה גנבת את אלוהי.  ראב"ע - מתנגד כיון שלמה הוליכה אותם ולא קברה אותם.  מציע שהם על צורת אדם העשויה לקבל כוח עליונים , כמו התרפים ששמה מיכל לדמות שדוד במיטה. ומציע שרחל רצתה למנוע מלבן להסתכל לדעת אי זה דרך ברחו. [אמנם מצא גם בלי התרפים]. רבנו בחיי - מביא מהמדרש שלמרות שכתוב לא יהגו בגרונם כתוב גם בזכריה כי התרפים דיברו אוון, ומסביר שזה בכוח שם של רוח טומאה  ששמים מתחת לשון של ראש של בכור אדם שנשחט ומדבר  עמם בלחש. גם הרמב"ן במקום מציע שזה מין כלי שעות ויקסמו בהם לדעת עתידות, ודיבורם כמו נבואה רפה שתבוא ברוב ותכזב לעתים רחוקות, ומביא כדוגמא את תרפי מיכה שניבאו הצלחה לאנשי שבט דן.  הרב דוד אייבשיץ – (בספר ערבי נחל מהמאה ה-18 ) מצטט מהאר"י כי לבן היה ראש הקליפות בדורו ולכן התרפים היו אצלו ומסביר דעת האר"י כי יש שורש למעלה שנקרא תרפים והוא נכלל בקדושה או בטומאה לפי מעשינו, וכשיש כוח לצדיקים גונבים התרפים ונכלל בקדושה ואז נופלים רשעים כמו שנאמר במדרש שלבן הלך למקומו – למצבו שלפני יעקב. וכן  מלבי"ם - בתהילים קו ז , וימרו על ים בים סוף, כקבלת חז"ל שפסל מיכה עבר עמהם בים. [הנושא קשה, ואלי ניתן למצוא לו הסבר כל שהוא בדברי נפש החיים שה' נותן כוחות מיוחדים לטומאה כדי להעמידנו בניסיון. וזה בניגוד להשקפות רבות שאין מציאות של רע אלא רק של העדר הטוב].     רשב"ם – רחל גנבה כדי שלא יקסום לבן ויזיק ליעקב.  עם אשר תמצא את אלוקיך לא יחיה..  הכר לך מה עמדי וקח לך (לא לב) – האיזביצר – כשתמצא את אלהיך הרי איננו חי, מוטב שתכיר לעיני כולם את ה' אשר עימדי וקח גם לך. הכתב והקבלה – לא יחיה - יעקב חשב כי זה מישהו מעבדיו.         וייקח יעקב אבן וירימה מצבה (לא מה) - נחמה  - כאן לקח אבן, ואחר כך בשכם –ויצב שם מזבח, ובשובו לבית אל – ויבן שם מזבח... ויצב יעקב מצבה. הירש מסביר כי מצבה מוצבת לזכר מאורע ומיועדת רק לנסכים, להכרת טובה לה'. המזבח מיועד לקרבנות האדם לה'. והביטוי החריג ויצב מזבח מצביע על מעבר מהודאה לה' לעבודה אקטיבית של קרבנות. והרב קוק מסביר כי מצבה היא סמל לגויים ומה שיחליף אותו הוא הבית – יהיה בית אלוקים.