פרקי משה - וישב

= ויישב –  ויישב יעקב (לז א) – רש"י - ביקש יעקב לישב בשלווה. אור החיים – כשאומר רבי ינאי אין בידינו שלוות הרשעים וייסורי הצדיקים, למדנו כי אין לצדיקים שלווה. אמנם בחיי אמונה יש הרגשת בטחון, אך שבע ייפול צדיק וקם, זו דרך התקדמותו, ילכו מחייל אל חייל. הגרי"ד – ביקש לשבת בשלווה ולרשת את הארץ, אך ריב הבנים סיכל מחשבתו. האחים רצו למנוע את דברי הנבואה שלו, כמו הנאמר בעמוס – לא תינבאו, בעוד שהנביא אסור לו לכבוש נבואתו, ומכאן החורבן.  רבי ירוחם ממיר – כל תפקיד האדם הוא לעמוד בנסיונות, ובלשון המסילת ישרים א' כל עניני העוה"ז התנסויות לאדם. וכנראה לכן לא קיבל ה' את מחשבת יעקב לישב בשלווה.  ובמפרשים נמצא כי ביקש להתרכז לעצמו בעבודת ה', וכדי להגיע לדביקות בה' חשובות יותר הנסיונות.  שטיינזלץ – רבי ינאי בפרקי אבות אומר - אין בידינו לא משלוות הרשעים ולא מייסורי הצדיקים, וכן במסכת ברכות שלצדיקים אין מנוחה. אמנם, המעבר לדרך של אמונה תורה ומצוות נותנת הרבה שקט ובטחון. כמו כן העולם של תלמיד חכם קשור בשאלות וקושיות. אך בסיכום ניתן לומר שהבחירה בטוב אינה בחירה בשלווה אלא בחיים שיש בהם מידה מסוימת של ייסורים, כי לא צריך לשבת בשלווה אלא לחתור הלאה.   אפשטיין –  ביקש לישב בשלווה, לגמור תקופת האבות ולהתחיל תקופת התפתחות העם. לא ניתן לו, וכך נוצרו כל הפרשיות שעד סוף בראשית, כאשר מכאן מעשי יוסף הם המרכז – ואלה תולדות יעקב יוסף. בפרשת אליעזר ורבקה יש דיווח על מה שקורה, אך כאן, התורה מביאה את ההתרחשויות הקובעות – החל בו הוא נער, כותונת פסים, בחלומות וכל גלגולי יוסף ומעשיו, שקבעו מה יקרה, ושגלגלו את המחלוקות ועד גלות מצרים. בפרשה גם פרשת יוסף ואשת פוטיפר שיוסף ניצול ממנה כי ראה זיו איקונין של אביו ואמו  וה' נתן חינו – הרב הוטנר אומר חינו מלשון חינם – חסד ה'. אבל יוסף היה בנערותו בטוח בעצמו ואוהב את עצמו, ואביו אהב אותו מכל בניו, וזה זימן קינאה ונקמה. כשיוסף נפשט ונזרק לבור, קרסה הנחתו כי אוהבים אותו כיוון שהוא יוסף. בעצם ההעדפה של רחל על לאה היא חלק בסיפור זה. כמו כן יעקב שמר את הדבר והיה בטוח בעליית יוסף לגדולה.  במדרש ששר המשקים עשה סימנים כדי לזכור ומלאך הפכם, אמר ה' אתה תשכח ואני לא אשכח. לויטה הסביר כי ההמתנה היא המפתח, ה' שוכן בהמתנה ואולי הוא ההמתנה עצמה. (של אברהם לבן, יעקב במקלו, משה בתיבה, ושל עם ישראל לגלות ולגאולה).                                                       
והוא נער את בני בלהה ואת בני זילפה.. ויבא יוסף את דיבתם (לז ב) – שד"ל – נער– משרת עם בני בלהה וזילפה את בני רחל ולאה, כמו שכתוב על יהושע ומשרתו יהושע.. נער.  רמב"ן – מוציא דיבה הוא שקר כמו שנאמר על המרגלים [נראה לי מדברי חז"ל שכיוון שמעשיהם לא היו מהודרים טעה בשיפוטו ולא ממש שיקר].  אברבנאל – כוונתו היתה שיעקב ידאג לתיקונם.   הרב אריאל - מסביר בעקבות חז"ל כי לא שמרו על הידורי המצוות (שהוזכרו בדברי חז"ל) וראה אותם כרשעים, ובזה חטא בהעדר צניעות על הידוריו ואי הבנת אחיו. בנוסף לכך כתוב גם שהוא התרועע עם בני בלהה וזילפה, וכנראה דן את בני לאה כשחצנים ושליליים עקב כך שזלזלו בהם. ואולי גם זאת היתה דיבה. ניתן להציע כי למרות היותו ישר ותלמיד קרוב של אביו, לא הרגיש את אחיו, התנשא עליהם, וכך הביא להתנכרותם עד לשנאה תהומית.  ואולי אומרת את זה התורה בפסוק ויכר את אחיו והם לא הכירוהו.  המושג להכיר כולל גם הכרה אמיתית פנימית הדורשת הזדהות מסוימת וזה היה חסר בנערותם, והוא והם היו מנוכרים כשהיה נער.  יוסף היה צריך לעבור מסלול נוראי כדי לדעת להעריך את הטוב שישנו בכל אדם ולהיפטר ממה שמסמל הסלסול בשערו, הרגשת עליונות עקב יופיו וחכמתו. לאחר מסלול הסבל גם עבר כמה מהפכים, לבן הראשון קרא מנשה – כנראה שמח על התרחקותו מאחיו שהוסיפו על השלילה את ההתנכלות לחייו ומכירתו לעבד, ואולי התייאש מאפשרות בניית המשפחה מחדש יחד אתם. אבל אחר כך קרא לבן השני אפרים כי היפרני בארץ עניי, כלומר התחיל להתגעגע אל התחלת חייו.  ואז הגיעו אחיו למצרים והוא בחן אותם והעביר את אחיו מסלול של התעללויות עד שנוכח בחרטתם בכנותם ובמסירותם לאח המועדף התורן, והשתכנע שהם יכולים להיות גם אחיו להערכה הדדית להזדהות ולקרבת אחים בנפש. כל אדם עובר חלופות כאלה, ובעקבות דברי ר' נחמן שאם תחשוב על חברך טוב הוא אכן יהיה טוב, מהווה סיפור יוסף ואחיו דוגמא למה שיכולה להביא התייחסות שלילית התחלתית. נשאר לנו רק לבנות לעצמנו את התמונה האפשרית והרצויה של שבת אחים גם יחד, כמו בעקבות היחס החיובי לכל אדם, שיסודו הוא הקשר הזוגי והמשפחתי.                                                   
וישנאו אותו (לז ד) - יצחק -  השנאה באה בגלל – הבאת דיבה,  קינאה (כותונת) והתנשאות (חלומות). יוסף הבין שזה בגלל שהוא בן של רחל, ויתכן שבגלל זה חשד יותר מאוחר שהם עדיין שונאים ואולי חיסלו גם את בנימין. מסייע לכך פירוש הרמב"ן שהנחת הגביע באמתחת בנימין היתה לבדוק אם הדבר נשאר.                                
ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו (לז ה) – שפת אמת - יוסף סיפר את החלומות כיוון שידע שכל העולם תלוי בו, ואחיו לא עמדו על דעתו.  נדב שנרב – האחים כנראה הבינו שהחלום בא מתוך מחשבותיו ביום, כפי המובא בגמרא, ואינם דברים בטלים, לעומת זאת ברור כי חלום פרעה נחשב והוכח כי הוא בגדר אחד מששים בנבואה – מוכתב מבחוץ. הנצי"ב – חלום שאינו נפתר אין לו תוצאות, ובעצם רק אביו פתר,  אבל יוסף סיפר להם כד להראות להם  שהוא חושב שהם אוהביו, אבל זו היתה חנופה וצביעות.                                                                        
 ויתנכלו אותו להמיתו (לז יח) – הרבי – מכירת יוסף הביאה אותו לגדולה שאיפשרה הישרדות המשפחה. הדבר ממחיש את הרעיון כי גם מאורעות שליליים הם חלק מתכניתו של ה' לטובתנו. יש מסקנה מכך – אין מקום לתרעומת על האנשים הפוגעים בנו – למרות שהם אשמים ואחראים לנזק – כי הם שליחיו של הקב"ה. ואכן יוסף סלח לאחיו ודאג להם.                                                                               
וימצאהו איש (לז טו) - מורה נבוכים - וימצאהו איש זה היה מין חזון פנימי של יוסף. 
וישמע ראובן ויצילהו מידם (לז כא) – יונתן זקס – הוא חשב להציל – להוציא מהבור, והגמרא אומרת שאם היה יודע שייכתב עליו כך היה מיד לוקחו הביתה. יש להניח כי אם זה היה קורה היו נחסכים כל הבעיות של גלות מצרים. רעיון זה ממחיש את דברי הרמב"ם שיראה האדם כאילו הוא מכריע את כל העולם לכף חובה או לכף זכות.       אל תשפכו דם (לז כב) רבנו בחיי – ולא אמר דמו, אלא אל תהיו שופכי דמים.         והבור ריק (לז כד) – הרב קוק - גלות דומה לבור נחשים ועקרבים שיש לברוח ממנו.    ויאמר יהודה.. לכו ונמכרנו לישמעאלים  (לז כו)- רבי חיים מוולוז'ין – מסביר את הנאמר בסנהדרין כי המברך את יהודה הוא מנאץ, בכך שעצתו למכירת יוסף היתה הוצאתו לחו"ל, בעוד שהצעת ראובן היא להשליך לבור בארץ [ אמנם חשב להצילו]. הרבי – חז"ל מספרים שלאחר מעשה האחים כעסו על יהודה כיוון שאילו היה מציע להחזיר את יוסף לאביו היו מקבלים, משום כך עזב את הבית. צריך להבין מדוע לאחר תקלה זאת ועוד נולד פרץ שממנו יצאה מלכות ישראל. הרע איננו קיים לחינם, יש לו תפקיד גדול במימוש הבחירה. במקרה זה כאילו הסיח ה' את הכיוון האמיתי על ידי השתלשלות מסובכת. [אזכיר כי יהודה היה מופת לתשובה לפי חז"ל].                       
לכו ונמכרנו (לז כז) – ספורנו – מידה כנגד מידה כי הוא חשב להשתרר עלינו.   הילד איננו ואני אנה אני בא (לז ל) – שפת אמת - ראובן ידע שאין לו קיום בלי יוסף. וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה.  (לז לג) – ספורנו – מפני שראה עצמו אשם ששלח את יוסף לאחיו.  יונתן זקס - ההלכה שמה גבולות לאבל, והמדרש מסביר כי יעקב לא הציב גבול כי אין מקבלים תנחומים על החי, כלומר – למרות שאמר טרוף טורף ובזה זיכה את האחים, בלבו היתה תקווה שלא מת. הדבר מהווה סמל לעם ישראל שלא איבד את התקווה לצאת מהגלות.                                  ויתאבל על בנו ימים רבים (לז לד) – שפת אמת - אילו היו מגלים ליעקב שיוסף נמכר למצרים היה מצטער יותר.  יעקב היה למעלה מהטבע ולא היה בכוחו להמשיך הקדושה בעוה"ז, לכן צריך להיות על ידי יוסף – ובית יוסף להבה – חשק והתלהבות.      
וירד יהודה מאת אחיו (לח א) -  יצחק – יהודה ירד מגדולתו ולכן עזב את ביתו ועבר כבודד לחסות של חירה [לדעתי לחבירות עם חירה] ואף לקח כנענית בניגוד למשפחה. לגבי מעשה תמר, הייבום של עונה היה של אח בהתאם לנוהג הכנעני, הייבום של יהודה היה בהתאם לנוהג של בני חת.                                                 
הבה נא אבוא אלייך (לח טז) - אור החיים - מלאך הכריח את יהודה לבוא על קדשה  [כל הסיפור של יהודה ותמר חורג ממסגרת הפרשות על יוסף. החפץ חיים מסביר כי כאו עובר הסיפור למלכות יהודה – דוד – בעתיד, וכן וייט אליה יהודה - בעל כרחו. בפשטות, התורה מספרת על מין עונש של יהודה על שלא הציל את יוסף מעבדות אלא רק ממוות, לפי דברי המדרש].  הספורנו מציע כי תמר התכוונה שיהודה יכיר אותה ויושפע מכך שהיא פשטה בגדי אלמנותה, לתת לה את שילה.  הוציאוה ותישרף (לח כד) – בעל הטורים – כוונתו שיצרבו סימן על פניה שהיא זונה. שר הטבחים (לט א)  - רשב"ם – שעל ידו נידונים הרוצחים והאסירים.   ויהי איש מצליח (לט ב) – הרב י' שפירא – לפי חז"ל איש השמחה. אמירתו בלעדי מונעת את השנאה.                                                                                ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה (לט ו) – הרבי - היה לו בעיקר יופי פנימי שהביא להשפעה על כל סביבתו והמראה החיצוני שיקף אותו, אך זה לא פטר אותו מהתפתחות רוחנית אישית, ועלינו ללמוד מהשילוב הזה.                                ואיך אעשה הרעה.. וחטאתי (לט ט) – הרבי – לפי חז"ל איימה על יוסף שתוציאהו להורג, ובכל זאת דיוקן אביו הצילו מחטא, יוסף ידע שחטא ישפיע על העולם כולו.      ויעזוב בגדו בידה וינס (לט יב) - הרב בני לאו - יוסף השאיר את בגדו אצל אשת פוטיפר כי פשט אותו בכוונה לשכב איתה ורק אחר כך התחרט כאשר נראתה לו דמות אביו, כלומר ההכרה כי יימחק ממשפחתו אם יחטא. יונתן זקס – התורה מביאה בבראשית ששה מקרים בהם היציאה מהבית מביאה לקונפליקט מיני – אצל אברהם בגרר ובמצרים, אצל יצחק בגרר, אצל לוט, וסיפור דינה בשכם, ועכשיו יוסף במצרים ואולי גם מעשה יהודה ותמר. התורה באה ללמד אותנו על הניגוד בין בית ישראל לשכניו, שהאמונה מביאה לאהבה נאמנות וריסון יצרים. גם כיום היהדות מקדשת את הזוגיות.                                                                  
וייחר אפו (לט יט) – אבן עזרא – לא הרגו כי היה לו ספק בעוונו.  ואשר הוא עושה ה' מצליח (לט כג) – הרבי - מכיוון שהוא התבטל לקב"ה, באה אליו ההצלחה.  נראה שיש כאן פתרון חלומות והצלחות שהן כמין נבואה או שליחות מה' או אולי בגדר של צדיק גוזר והקב"ה מקיים. בנושא החלומות - החלום הוא קשר עם רבדים נסתרים באדם. חלומות יעקב בבית אל ובחרן, חלום אבימלך ולבן היו התגלות ה', חלומות יוסף פרעה ושרי האופים והמשקים ופרעה היו כמין נבואות לעתיד.    ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו.. ויקרא שמו פרץ (לט כט) -הרב נגן - שרשרת הלידות – יעקב נולד מחזיק בעקב עשיו ומכאן התלאות, גם יוסף ויהודה נולדו לאחר ראובן והתעוררו בעיות, פרץ הצליח להקדים את זרח, למרות חוט שני הדומה לאדמוני.    מדוע פניכם רעים היום (מ ז) – הרבי - יוסף לא כעס והיה קשוב לצרכי אחרים. ועוד הסיפור מלמדנו שהמעשה הטוב לשר המשקים הביא לשחרור ולהיות משנה לפרעה.      ויאמר לו יוסף.. כי אם זכרתני (מ יב) - הרב פיינשטיין – מדוע פסולה בקשת יוסף משר המשקים להצילו – כיוון שידע שהנהגת ה' אתו היא ניסית.      גונבתי מארץ העברים (מו טו) – חזקוני – כיוון שאמר כך זכה להיקבר בארץ אבל משה שהתחזה כאיש מצרי לא זכה.