יום שלישי, 18 בדצמבר 2018

פרקי משה - ויגש

=  ויגש –  וייגש אליו יהודה (מד יח) - יצחק -  יהודה נואם בשכל – מדלג על דברי יוסף  מרגלים אתם,  ומוסיף עליהם  ואשימה עיני עליו...  ועזב את אביו ומת.   בזוהר – יהודה בתחילה גור ובסוף אריה  - תקיף.  הפירוש שיוסף עשה הכל כדי שהחלום יתגשם לא סביר אלא שיוסף רצה להיווכח שנפסקה השנאה. בהתוודעות השאלה  האם עודנו חי רטורית – איך זה שעודנו חי . בית הלוי מסביר שזו תשובתו של יוסף לטענת יהודה שיעקב ימות אם בנימין לא יחזור . מניטו -  הריב בין האחים היה מי יהיה ההמשך. יהודה ויוסף חשדו כל אחד בשני שיקרה משהו כמו אצל האבות הקודמים.  חלום יוסף היה לא ברור אך  פירשו אותו  שיהיו לו (ואולי גם לבנימין) שנים עשר בנים שיהיו הממשיכים - בהנהלתו  . כיוון שכך, הרי שיוסף בחן אם יהודה נשאר בדעתו וישמח להיפטר מבנימין, ורק כאשר יהודה הציע את עצמו במקום בנימין השתכנע יוסף כי אין זה כך. למעשה נשארה התחרות שתסתיים רק בקיום העתידי של חיבור עצי יהודה ואפרים לעתיד כחזון יחזקאל.   יונתן זקס – יהודה היה בתחילתו אטום – מה בצע כי נהרוג ולא מה נורא להרוג, בניגוד לראובן. כאן מופיע יהודה אחר המוכן למסור עצמו לשחרר את בנימין. רק לאחר בירור זה מתגלה אליו יוסף. אנו כבר יודעים על שינוי זה ממעשה תמר. אכן השם יהודה מרמז על היותו בעל תשובה המודה ומתוודה, ומובנת יותר מלכותו בעתיד כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיק גמור – יוסף – יכול לעמוד.    נתיבות שלום – המדרש מפרש את וייגש – לתפילה, לפיוס, או למלחמה. והמגיד מסביר כי מה שנאמר כי אין עומדים לתפילה אלא מתוך כובד ראש הכוונה היא שיש לעמוד לתפילה לא על עצמי אלא על חלק ה' שבקרבי (בכל צרתם לו צר), ואולי זאת הכוונה ב"בי אדוני". ובספר תולדות יעקב יוסף מציע כי פירוש תפילה עני.. לפני ה' ישפוך שיחו, לבקש כי יותן לו לשפוך שיח לפני ה'. וזה גם מה שכתוב עמו אנכי בצרה. אמנם, אין זה דבר שכולם מסוגלים לו. ומצטט את אור החיים – מדוע יהודה צריך לגשת, הרי עמדו עם יוסף, ומסביר שיהודה קירב דעתו לאהוב את יוסף וע"י זה יתפייס אליו יוסף, ומציע שכן הוא ההכנה לתפילה לקרב לבו לה'.  יהודה הוא מידת המלכות, קבלת עול מלכות שמיים,  ויוסף מידת היסוד – למסור (לכוון) לה' את כל תשוקותיו. ועל כן סברו השבטים שיוסף מורד במלכות של יהודה. אך לעתיד יתברר לכל כי הם חייבים להשתלב כמו משיח בן יוסף ובן דויד. מדוע הוסיף אשר מכרתם אותי , נשארתי מבטל את עצמי כעבד, ועכשיו שגם יהודה הגיע לכך הוציאו כל איש מעלי ותהיה לנו התייחדות. ועוד, לא אתם שלחתם אותי, שדן אותם כל הזמן לזכות.    שפת אמת – בשם הרי"מ שנקראים יהודים כי מודים לה' על כל דבר, שזו מהות יהודה. וגם כאן דרש את היושר וויתר על עצמו.    שטיינזלץ – בעקבות ההפטרה ברור כי עיקר הפרשה היא חיבור יהודה ויוסף. אנו רואים זאת גם בצירוף יהושע וחור במלחמת עמלק, כלב ויהושע, משכן שילה והמקדש, יהונתן ודויד, ממלכות יהודה וישראל. למרות הפאר של יוסף לעומת יהודה הרועה, ליהודה יש את הנצח זו ירושלים – יכולתו שלא ליפול גם במכות קשות, כמו הודאת יהודה לתמר, ושל וייגש יהודה. ואכן שאול נפל ולא קם ואילו דויד גם לאחר חטא יוצא ממנו ספר תהילים. רחבעם לא ידע למשול ולעומתו לירבעם שמלך על ישראל אין חלק לעוה"ב. אפשר לומר שיוסף צדיק ויהודה בעל תשובה, גם בברכת יעקב ליוסף הגדולה וליהודה הנצח [יוסף מושלם ויהודה בונה את עצמו] .    שקלאר -  איך דיבר יהודה עם יוסף בלי מתורגמן? כנראה למד מעט מצרית ולכן אמר אל ייחר אפך בעבדך, או שדיבר עברית "בשפת הלב". ותחי רוח יעקב, ויחי יעקב – ניתן לחבר עם רש"י בויישב שליעקב הובטח שאם מכל זרעו לא ימות אף אחד בחייו לא יראה גיהינום.  אברבנאל – יוסף ייסר את אחיו בעלילת הריגול כדי לכפר להם על עוון השלכתו לבור, בעוד שהמכירה לעבד חישב כשליחות מה'.  המדרש שואל איך נכנס יוסף לסיכון כשאמר הוציאו כל איש מעלי, וכן שואל איך זה שיעקב קרא ליוסף כדי לברך, נשמע שלא התייחד אתו. והתשובה היא כדי לשמור על כבוד האחים, ברוח של מעשה תמר ויהודה. גם זה שיוסף לא גילה לאביו שהוא חי  תקופה ארוכה מוסברת כך. ואכן כתוב בפסיקתא שיוסף לא התייחד עם אביו כדי לא לספר מה עשו האחים [ ניתן גם לחשוב שסיפר שתפסו אותו המדיינים שזו אמת חלקית]. אברבנאל – יהודה התקרב ליוסף כדי לדבר בארבע עיניים – באזני אדוני, וביקש על כך סליחה – אל ייחר אפך.  רמב"ן – דבר – הבקשה להחליף את העבדות אליו.          נכמרו רחמיו.. וייבך שמה (מד ל) - הרב גינזבורג – הבכי – שבע פעמים בכי של יוסף השליט בפגישות עם אחיו.  הבכי הראשון בתורה של הגר שלילי – ייאוש, של אברהם על שרה – של הספד חיובי. עשיו לאחר ברכת יצחק – ייאוש. יעקב בפגשו את רחל – כנראה מבטא קירבה, אחר כך עשיו ויעקב – דעות שונות. אצל יוסף כתוב בפירוש  כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות. בכי חיובי ואמיתי הוא ברחמים על הזולת ולא על עצמו. ובמדרש – וקיבצתים מירכתי ארץ... בבכי יבואו ובתחנונים אובילם  (ירמיהו לא)  –   הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכייה . הבכי הוא על בשורת הגאולה כי יש גם בכי כאשר הלב אינו יכול להכיל את השמחה על אירוע, או את גודל השעה. בזוהר מובא שר"ע בכה כאשר רבי אליעזר גילה לו סודות שיר השירים.    לפי חז"ל היו כאן בכיות על חורבנות העתיד. לפי התניא עצבות היא  שלילית, פרט לעצבות של מרירות על מרחק מה'.  ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני (מד לג) -  נגן – שינאת האחים הייתה עקב העדפת יוסף, והם התכוונו לפגוע גם באביהם. רק כאשר יהודה מבטא נכונות להקרבה עבור בנימין המועדף גם הוא [ ומזכיר את צער אביו] , משתכנע יוסף שהמצב השתנה.  ספר בראשית כולל הרבה יחסי אחים, אצל קין והבל מסתיים ברצח, אצל עשיו ישמעאל ויוסף בהשלמה כלשהיא, אחרי כן באה השותפות היפה של משה ואהרון.  עיסוק זה ביחסי אחים בא ללמדנו כי עם ישראל הוא גם משפחה, ואנו רואים זאת גם בימינו בעצם המשפחתיות, וגם כיצד גורל שבויים וכד' נוגע ללב כולם, שלא כבמקומות אחרים. הדבר נמצא גם בתורה בביטוי אם יעקב ועשיו, וגם בכך שישראל נקראים בנים לה', וגם ביחס של ה' וישראל כאילו הם זוג בשיר השירים.            ולא יכלו אחיו לענות (מה ג)   הרב י' שפירא – במדרש שהאחים לא יכלו לעמוד בתוכחת יוסף, אמנם לא כתוב שהוכיח, אבל עצם התגלותו היתה תוכחה. מהר"ן אומר כי צער הבושה גדול מעונשה של גיהינום, אבל כאן הבושה מטהרת. יוסף חשב גם על האפשרות שיבוא פירוד כמו של ישמעאל ועשיו. יוסף איננו שולח מידע לאביו כי איננו בטוח שאביו לא חזר בו מהבחירה ביוסף. הוא מבקש את בנימין כדי להיות בטוח שבנימין לא מנודה כמוהו. נאום יהודה לימד אותו שהאחים חזרו בתשובה, שבנימין אינו מנודה, ושאביו מאן להינחם. בקשתו להביא את בנימין כללה אפשרות ששניהם יהיו המשך העם. בנימין, בן שלשים והיו לו עשרה בנים, היה מבודד בבית, ורק אהבתו של יוסף גאלה אותו.    יעקב כבר הרגיש את עצמו כשייך לעולם הבא, כמרגיש כי ה' הוא המציאות האמיתית ולכן המשיך לקרוא שמע בפגישה עם יוסף, ולכן כאילו לא מת כי היה גם כאילו לא חי.  העוד אבי חי (מה ג) – צרור המור – זו לא שאלה אלא קריאה, כי פלא הוא אם לא מת מרוב צער.                                ויאמר יוסף גשו נא אלי וייגשו ויאמר אני יוסף אשר מכרתם           (מה ד) – צרור המור – שלא רצה לדבר על מכירתו בפני בנימין.  נחשוני מציע כי יוסף התפייס לאחר ארבעה וידויים של האחים. האברבנאל – לאחר שניסה אותם בארבע עלילות – מרגלים אתם כתגובה על האשמתו בהוצאת דיבה, מאסר שמעון – בגלל השלכתו לבור, כסף באמתחתם בגלל מכירתו, הגביע כדי להציע עבדות כתגובה לעבדותו. ספורנו – גשו אלי – כדי שלא ישמעו אחרים [ובנימין לפי צרור המור] על מכירתו. [ שפת אמת? -אשר מכרתם אותי – לכאורה מבייש אותם אלא שאמר להם – שהרגישו קדושתו ולכן נבהלו מפניו – שבא למדרגה זאת על ידי מכירתו למצרים. ]       
ועתה אל תעצבו (מה ה) – יונתן זקס – כאן באה הסליחה לראשונה – אמנם בביטויים קצת אחרים. הקודמת - יעקב לעשיו היא פיוס ולא סליחה. בניגוד לאתיקת הבושה בעולם באה אתיקה של אשמה, שבה המעשה הוא הרע ולא העושה, והוא הצריך להמחק. יוסף שסלח, הקדים לגילוי סליחתו את המעשים שהיו כפרה לאחיו. סליחה קיימת רק בתרבות שהתשובה נמצאת בה. ועוד – יוסף נתן הסבר חדש למכירתו, בדומה למסגרת מרעננת לציור ישן ובדומה להכנסת המשמעות של פראנקל לחיים במחנה השמדה. וזה מתבטא יפה באמירת יוסף –  ואלוקים חשבה לטובה.  ויבך עליהם ואחר כך דיברו אחיו אתו (מה טו) –  אור החיים - רק אחרי שראו כי הוא מצטער בצערם דיברו אתו.                                                                                                                   
ואתה צוויתה זאת עשו (מה יט) – בחיי – פרעה ידע ענוותנותו של יוסף ולכן ציווהו לשלוח לאביו הכל.           
ויגידו לו לאמור עוד יוסף חי (מה כו) -  הרמב"ן - יעקב לא ידע עד מותו כי יוסף נמכר וההוכחה לכך היא שרק הם אמרו לו שאביך ציווה שימחול להם, ויעקב עצמו לא אמר משהו כזה ליוסף. ותחי רוח יעקב (מה כז), שפת שפת אמת (?) - שהתקשרותו עם כל השבטים היתה דרך יוסף. ושם יוסף שמאסף כל כוחותיו לה'.                                                                                                       
ויאמר יעקב יעקב (מו ב) – רמב"ן – קראו יעקב לרמוז כי יהיו בבית עבדים עד שיחזרו לארץ.    
אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנוכי אעלך גם עלה (מו ד) – הרב גרינברג (בשם בית הלוי) - מסביר כי יעקב וצאצאיו נקראו ישראל כי תפקידם להפיץ את שם ה' בעולם, וירידתם למצרים מורידה לשם משימה זאת, ואחר כך מעלה אותם לארץ. גלות ישראל היא גם גלות השכינה  [יוסף הצדיק ואחיו – לשאלות הקשות מדוע הגיעו האחים לשנוא כל כך את יוסף ומדוע יוסף כשהיה משנה למלך במצרים לא הודיע לאביו שהוא חי ומדוע העביר יוסף תהליך קשה על האחים עד שהודיע על קיומו, ניתנו הרבה תשובות, אך קשה לסכמם בצורה פשוטה. אומר רק שפשטות לשון המקרא מצביעה על כך שיוסף בנערותו לא היה רגיש לביקורת אחיו על מעשיו ועל התנהגותו. בהמשך חייו היה כל כך רגיש שלא העיז להתגלות לפניהם עד שנוכח כי כבר אינה כה חריפה. אולי היה כבר חשדן אפילו עד כדי חשד שגם בנימין היה קרבן לשנאתם מצד אחד, ושאולי אביו השלים עם כך שיוסף איננו ועליו לחיות עם האחים האחרים ולא לחפש אותו. מה משמעות הפסוקים בפשטות ומה כוונת התורה בסיפור הדברים?    יהודה מבקש בתחנונים ומסביר את סבל אביו. כמו כן את האיחור בהבאת בנימין, ורומז הרי אמרת " ואשימה עיני עליו", ולבסוף מציע את עצמו כעבד – מוכיח כי אין הוא זומם שום התחכמות ומציע פתרון. רק בנקודה זאת לא יכול יוסף להתאפק. פירוש הדבר הוא – א. עד עכשיו חשש שאחיו לא יקבלו אותו (ואכן אח"כ כתוב ואחר דיברו אחיו עמו) ב. השתכנע כי יהודה כמנהיג האחים מוכן למסור נפשו למניעת הפרדת בן מאביו. ג. השתמש בבנימין כראשון כדי להבטיח שגם האחרים יצטרפו – ויבך גם הוא על צוואריו.        ועוד נקודה בענין – חוסר האמון נמצא גם אצל יעקב – ויפג לבו כי לא האמין עד שראה את העגלות – שככל הנראה היה אסור להוציא עגלות כאלה ממצרים.]          
בני רחל אשת יעקב (מו יט) – רמב"ן – סדר האימהות לפי ריבוי ילדיהם ולכן רחל באה אחרי זילפה, והוצרך לומר שהיא אשת יעקב.                                                                                             
הבאים מצרימה שבעים (מו כז) – ראב"ע - מעלה פקפוק בצירוף יוכבד שנולדה בין החומות, ומציע שהמניין הושלם על ידי הכללת יעקב עם בני לאה. ראייתו – לא ייתכן שעמרם לקח אותה בגיל של 130 שנה, ואז ילדה את משה, מבלי שהתורה תספר לנו על כך. [חשבתי שאולי ניתן לומר שבת לוי זו נכדה]. וייפול על צואריו (מו כט)  הרב גולדוויכט - יעקב קרא את שמע ולא נפל על צוארי יוסף, כי ביקש לבחון נאמנותו למסורת.                                                                                                    
כי אין מרעה.. כי כבד הרעב בארץ כנען (מז ד) – רמב"ן – כי בארץ יאכלו רק האנשים את העשב, ובמצרים יש שבר – מה לאכול.                                                                
נמות לעיניך גם אנחנו גם אדמתנו (מז יט) – רד"ק – מיתת האדמה היא שאין זורעים אותה. [ויקן יוסף את כל אדמת מצרים..  ונתתם  חמישית לפרעה וארבע הידות יהא לכם (מז כ,כד) – חזקוני – יד לזרע, יד לאכלכם, שלישית לאשר בבתיכם – לעבדים, רביעית לטפכם.       [כאן      סוציאליזם נוסח יוסף. בעבר הבאתי ראיות רבות לחתירת התורה לשוויון, כמו דיני עבדים,  שמיטה כולל שמיטת כספים, איסור ריבית, חלוקת נחלות לכולם ושמירת בעלותם על ידי חזרתם ביובל. לא שמתי לב לתהליך המובא בפרשתנו, שבו יוסף ביצע חלוקה מחודשת ושווה של כל הקרקעות הפרטיות במצרים.  זה תהליך מהפכני של שוויון. אולי כוונת התורה להעמיד אותנו על כך שלא היה המשך ארוך לכך, בפסוק ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף. אם כי קשה מאד לתאר כיצד מתבטלת חלוקת קרקעות כזאת מבלי מהפכת נגד אכזרית ושוד קרקעות].                               
וישב ישראל בארץ מצרים ויאחזו בה וייפרו וירבו מאד (מז כז) – נחמה - מההתערות הזאת במצרים פחד יעקב ולכן אמר לו ה' אל תירא מרדת מצרים. ניתן ללמוד את זה מבקשת יעקב להיקבר בארץ.  מהשוואת ברכת ה' ליעקב בחזרתו מחרן, לברכת יעקב ליוסף, הן מאד דומות, אך הבדל בולט הוא השמטת המילים ומלכים מחלציך ייצאו – יעקב יודע כי המלוכה תינתן בעיקר ליהודה. 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה