יום רביעי, 27 במרץ 2019

ויקרא - מה לא עולה למזבח?




[ויקרא פרק ב' 11-12] "...יא כָּל-הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַ-ה'-לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ:  כִּי כָל-שְׂאֹר וְכָל-דְּבַשׁ לֹא-תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַ-ה'. יב קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַָה' וְאֶל-הַמִּזְבֵּחַ לֹא-יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ "
פסוקים המעוררים חשיבה, ואכן הפרשן הידוע דון יצחק אברבנאל [כיתר המפרשים] העלה תמיהות  
"השאלה הי'ב [מכאן נבין שקדמו לה 11 שאלות] באמרו "כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ וגומר.. כי הנה ידוע שלא הוכשרו להקרבה אלו הדברים שציוה ה' ואמר... "מן הבהמה, מן הבקר, ומן הצאן..." ולא הוצרך לומר שלא נקריב מהחיה... ולמה הוצרך הכתוב להזהיר על השאור ועל הדבש?
ומיתר הפרשנים נביא קטע מדברי ספר החינוך [ויקרא מצוה קי'ז] "שרשי מצוה זו נעלמים מאד למצוא אפילו רמז קטן...

מה מאפיין ומייחד שני מוצרים אלה? הטעם והיותם פרי פיתוח טכנולוגי. וכך גם מותר האדם על החיה. החיה והבהמה להוטים אחר דברים שהם מפיקים מהם עונג - מתיקות הדבש, טעם הלחם והעוגות, ושניהם עוברים תהליכים להפקה. אומר הקב"ה, תהנה ותאכל אבל לא תעלה על מזבחי. שם אני צריך את תפילתך והקרבתך, ולא את חיפוש התענוגות שלך.
אמנם מאפשר הבורא הבאתם אל המקדש, במסגרת ה'ראשית' הביכורים כוללים דבש תמרים וכן שתי הלחם, המגיעים למקדש אך לא מוקרבים על המזבח.

ושלמי תודה לרב יוני מילוא יצ"ו שהעמידנו על כך.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה