יום רביעי, 27 במרץ 2019

פרקי משה - ויקרא

 = ויקראעל פרשת ויקרא ועל הקרבנותנתיבות שלום – הקרבנות היא העבודה שהיא משלושת עמודי העולם, בקרבנות נאמר ריח ניחוח , ובספרי פירש נחת רוח שאמרתי ונעשה רצוני, וגדול כוחם לכפר העווונות, אך לא נתפרשו לנו כוונות הקרבנות.  והרמב"ן הסביר כי יקריב מכם, כי פרטי ההקרבה הם כנגד המחשבה הדיבור והמעשה, ונפש הקרבן תחת נפשו. תכלית הקרבן היא הרצון למסור את עצמו, בדומה לבכל נפשך, ולכן גם כתוב יקריב מכם – מעצמכם  - את עצמו. כשישעיהו אומר למה לי רוב זבחיכם כוונתו היא שאם ממשיכים לחטוא אין לה' חפץ בקרבן, וראייה לכך שמחשבה פוסלת בקרבן, וכן שהעוסק בקרבנות כאילו הקריב. ואלה הם יסודות מסירות הנפש ואמונת הייחוד, וגם הכפרה שבקרבן, וגם עניין חמץ שהוא היישות בעוד שהמצה כאיין.   ובגלל כל זה היה קרבן פסח ההכנה הראשונה למתן תורה. אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו – הכוונה היא שכשהוא מרגיש שהוא נותן משלו ולא משל ה'. הטהרה היא כשאדם מקדש עצמו במותר לו, ומזה מגיעים לקדושה – שהכל לה'. ניתן לפרש אדם כי יקריב – כשיהפוך דם הטמא לטהור אז ייקרא אדם.  אמנון בזק – הפרשה מתארת את סוגי הקרבנות לפי סדר זה –עולה, מנחה, שלמים, חטאת, קרבן עולה ויורד.  [בפתיחת ספר ויקרא, המתחיל את תיפקוד המשכן , באה קריאה אל משה שיקבל את מצוות קרבן העולה למסרם לישראל. הבנתנו והזדהותנו עם הקרבנות אינם פשוטים, ולא ניתן לנו הסבר כאן בתורה על התוכן מלבד הביטוי לריח ניחוח לה', מכיוון שברור שה' איננו צריך מאתנו לכלום, ברור שהכוונה היא שמעשים אלו יפעלו עלינו את הפעולה שצוותה עלינו. ההסבר שאני מציע נמצא בתורה בתחילת נאומו של משה בספר דברים, כאשר לאחר סקירת ההיסטוריה של הנעשה במדבר הוא פונה בקריאת שמע אל ישראל, ולאחר קריאה לייחוד ה' הוא מצווה ואהבת... בכל לבבך ובכל נפשך. כנראה זהו ההסבר לכל הפולחן או עבודת ה' שמרכזה המשכן והמקדש, כאשר הקרבנות ובפרט העולה מהווים סמל להקרבה העצמית הנדרשת מכל איש ישראל כדי להיות שותף בעבודת ה' של עם ישראל.  הדבר מובא בתניא כ"ה שמשה אמר את שמע כבסיס לחיים שיהיו בארץ ושהמסירות תימנע הידרדרות. נושא הכרובים הוא גם סמל להיות המחשבה על טובת חברך ביטוי מרכזי לעבודת ה' (ציטטתי את לווינס בנושא), אך גם ליחס בין איש לאשתו שהם בהקשר זה גם משל ודוגמא לקשר בין ה' לעמו – שכשעושים רצונו הכרובים מעורים זה בזה וכשלא הם נפרדים, וגם הדגשה שהיחסים הזוגיים הנכונים הינם ביצוע של הכלל הגדול בתורה כהתחלה לחלות האהבה על מעגלים גדולים יותר. ויקרא – לשון חיבה. המחשבה קובעת – עיקר הקרבן היא הסמיכה ועיקר המצוות (והאכילה) היא הברכה.] הרמב"ם - מגדיר את כל מצוות הקרבנות שהן כדי להרחיק מפולחן בעלי החיים שהיה מקובל אז. (מו"נ ג מו) ומסביר את דברי ירמיהו "לא דיברתי על דברי עולה  וזבח... כי אם שמעו בקולי ותהיו לי לעם" כי זאת המטרה והקרבנות אמצעי. ולכן נאסר אחר כך להקריב אלא במקדש כדי להמעיט עבודות אלה.
הגרי"ד מגדיר את ספר ויקרא כתורת כוהנים הכוללת קרבנות ומוסר אלוקי. ומדגיש את דברי יחזקאל את עמי יורו .. ותורה יבקשו מפיהו –  כאשר ההלכה וההוראה עומדים בבסיס כל ההשקפה היהודית. (הוא מוסיף כי חשוב גם מאי עלמא דבר – בניגוד לפסק הרמב"ם כי מסירת נפש על מצווה של יעבור ולא ייהרג היא כמין התאבדות, והרמב"ן  מתנגד). וממשיך יחזקאל ועל ריב המה יעמדו למשפט , וכיוון שמאן מלכי רבנן חל עליהם להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק כמו המלך לפי הרמב"ם, כולל לא תגורו מפני איש. ובהמשך ואת תורתי... ישמרו – על ידי חינוך וספרות וכד', ואת שבתותי יקדשו –הרב והכהן צריכים להיות דוגמא לקדושה, ובגמרא ביומא עג – כהן שאינו מדבר ברוח הקודש אין שואלים בו.  
שפת אמת – ויקרא – (לשליחות). ברכו את ה' מלאכיו.. גיבורי כוח עושי דברו לשמוע בקול דברו  - כל איש ישראל שנשתלח בעולם לעשות רצון ה' נקרא מלאך, שהרי בכל מעשה שליחות קיום רצונו  יתברך. וזהו עושי דברו על ידי הכנה וזוכין לשמוע רצונו בזה. וזהו ויקרא אל משה שהיה תמיד כזה.  נאמר על תלמיד חכם שאין בו דעת שנבילה טובה הימנו, כי מי יכול לעשות רצון ה' אלא על פי המצווה. וזה גם אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לשמיים. וזה גם תוכן נעשה ונשמע, ובני ישראל איבדו את הנעשה בעגל , ומשה שלא חטא נשאר בכלל עושי דברו  ולכן ויקרא אל משה. וכן אדם כי יקריב מכם – מי שבחר לקרב המעשים לה' וזה על ידי הכנסתו לכלל ישראל. ובשם הרי"מ – צריך האדם להיות מוסר נפשו לה', ואז ה' נותן להיות בהמה תמורתו, כמו יצחק, והמשך זה התפילות שתמורת התמיד. קודם החטא היו ישראל מוכנים להיות כמלאכים כנ"ל, ולאחר החטא בא התיקון על ידי הקרבנות.   וכן, ושמעה קול אלה (שבועת שקר לקרבן עולה ויורד) – שכל נפש בישראל נשלחה לעולם על דבר מיוחד לברר זאת, כמו שכתוב אתם עידי.  יש להמשיך הגוף אחר הנפש , וזוכים לכך בשבת. וצריך להקדים לכל מצווה הכנת אהבה ויראה.  
נגן – ביום השישי נאמר על החיה והבהמה תוציא הארץ נפש חיה למינה, ובזוהר שהיינו אדם ובהמה תושיע ה'. יש בהמה בכלל האדם - כוחות בהמיים [ הוא מגדיר כך ולא נפש נפרדת הנלחמת בנשמה כבתניא]. ולפי הרב קוק  - התפילה מכשירה רק את הדמיון, עבודת הקודש והמקדש מעלה נפשו על ידי התעלות החלקים המאירים בנפש הבהמה. וזה בזוהר כי בימין האדם נפש קדושה ובשמאל מעלה החלקים כנ"ל, וחטא האדם הוא בהתפשטות הצד החייתי.  - הנטיות הנפשיות נכללות בקדושה אך הן עשויות להתגבר עד כדי ביטול השילטון העצמי ולשבי על ידי החומריות, ויש לשמור על האיזון. בכל פעולותינו קיים שילוב בין הכוחות השונים. מעניין הפירוש המנוגד ללך לך בחסידות, מפרשים לצאת מן הארציות, אך רבי נפתלי מרופשיץ שדווקא מתוך הארציות תצא לאיזון שיביא אותך ליעדיך.  רק ההלכה יכולה לכוון את הארציות כלפי קדושה ולא לטומאה. וכן קרבן לה' מן הבהמה בזוהר שהוא כלול באדם. כלומר, עבודת המקדש אינה רק שכלית ונפשית אלא גם גופנית, הכוללת עלייה לרגל טהרה ואכילת הקרבן.
גינזבורג – הקרבן חייב להיות מלווה בתהליך נשמתי עמוק כמו תשובה כדי למנוע למה לי זבחיכם. העולה דורון ומבטאת ביטול ועלייה לאלוקי, החטאת את השפלות ואת הצורך בתיקון פגמים. תשרי והמשכו בבחינת חטאת וזכריות, בניסן בחינת הביטול של כלה כלפי חתן.  יונתן זקס – ה' קורא לנו להקריב קרבנות וזה כולל לעזור לכל הנצרך, להיות במקום שבו מה אני יכול לעשות נפגש עם מה  צריך להיעשות. הרכיב החשוב בחיים הוא המשמעות , יותר מהאושר. האושר מושג כרגיל על ידי לקיחה וקשור להרגשה בהווה, המשמעות היא האופן שהאדם שופט את חייו בכל הזמנים, והוא מיוחד לאדם. רדיפה אחרי האושר תביא לחיים רדודים התעסקות עצמית ואנוכיות. המשמעות רחבה מהאדם.    
 בזוהר – ויקרא זו חנוכת הבית שהם הקרבנות. הירש -  הקרבנות הם חוקת עולם גם כשאין מקדש, ולכן איסור חלב ודם קיים.       
  שטיינזלץ – אם כי מקובל לראות את ספר ויקרא כתורת כוהנים וקרבנות, אין זה מדויק, כי נושאי הקרבנות מופיעים גם במקומות אחרים. מעדיף הגדרה  כי זה ספר הקדושה הנמצאת לאורך הספר, וגם המילה קדושה נזכרת בו הרבה. כמו כן בנושאים רבים מופיע נושא הקדושה והכפרה. כך למשל גם מכחש בממון מוגדר כמועל בה'.  בניגוד לגישה כי הקדושה קשורה למקדש, מגדיר אותה מהר"ל כפרישות וכסגולה. [ אזכיר כי לייבוביץ הגדיר כי אין קדושה אלא בה'] הקדושה היא גם המושג של אי אפשי – נפשי קצה במהות שפלה. במדרש מדובר על עולים ויורדים בו – שהמלאכים היו עסוקים בהשוואת יעקב לצורתו החקוקה על כיסא הכבוד , פירוש – האם המציאות שלו מגיעה למה שהוא היה אמור ומסוגל להיות. ועוד, חכמה יכולה להיות גם בנכרים ובשפלים, אבל תלמיד חכם יכול להיות רק ירא ה' השומר מצוותיו. הרבי – ספר ויקרא מוקדש לחוקים המגדירים את היחסים בין ה' וישראל. וכן ויקרא ה' למשה, להיכנס למשכן ולהתחיל בלימוד זה.  הקרבנות של הבהמה רומזים לאלה הקשורים יותר עם הארציות, ומהעוף לאלה שמסוגלים להתרומם מכך. אין קרבן מהדגים הנמשלים לנפש האלוקית.  

ויקרא באלף קטנהבעל הטורים - משה העניו רצה לכתוב וייקר, וה' מנע ממנו ואז כתב א זעירא. נתיבות שלום - ויקרא בא' זעירא כי משה ביטל עצמו ולא יכול להיכנס למשכן, ודווקא אז קרא לו ה'. גם אהרון לאחר חטא העגל נשבר לבו ולא קרב למזבח ואז נאמר לו קרב אל המזבח.   נגן - בנגוד לפירוש על ענווה של משה, בזוהר נמצא שהא' הקטנה ביטאה חסרונו עקב פרישתו מאשתו , ואכן בדברי הימים אדם כתוב בא' גדולה – אדם שלם כשהוא עם הנקבה. וכן שבמניית מלכי אדום בבראשית במלך השביעי לא כתוב וימת ורק בו כתובה אשתו, קיים קשר בין המיתה להעדר האשה או האיזון  . [ קיים גם הסבר אחר בקבלה למיתת מלכי אדום שהיא משל לשבירת הכלים, חוסר היכולת להכיל את השפע האלוקי, ויש לפתרו על ידי איזון והכלה. דומה לזה דברי רבי נחמן שהשלום הוא חיבור הפכים כמו אש ומים.] יונתן זקס – ספר ויקרא מתחיל בויקרא ומסיים בקרי, ויקרא בא' קטנה כדי להבליט כי הניגוד לקריאת ה' היא העבירה של תפיסת העולם שהכל מקרה.

אדם כי יקריב מכם קרבן מן הבקר או מן הצאן (א ב) – יונתן זקס – להקריב – להתקרב לה'.  התניא מסביר כי מכם בא אחרי כי יקריב כי אנו מקריבים את עצמנו, והקרבת הבהמה היא ביטוי חיצוני לפעולה פנימית, של הקרבת הנפש הבהמית – היצר החייתי. מן הבקר – את הרצון לפרוץ גבולות, ומן הצאן – את הרצון ללכת אחרי העדר.   הרמב"ן מסתייג מהסברי הרמב"ם שהקרבנות לשלילת עבודה זרה, ומציע מטרתן – כאשר יחטא ויביא קרבן יסמוך ידיו כנגד המעשה, ויתוודה בפיו כנגד הדיבור, וישרוף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה.   משך חכמה -  כוונת הרמב"ן היא – בפעילות הכהן יעשה גבוהות בעולמות. וממשיך – ייתכן ששני הטעמים חיים בשלום, ברור כי הקרבנות החל מאדם הראשון וכלה במשכן ובמקדש היו כדי להעלות את האדם, אבל כשנפוצה הקרבה לעבודה זרה הותר אף להקריב בבמות למניעתה.         

יקריב אותו לרצונו (א ג) –    מלבי"ם –ממחשבה, חפץ נפשי, חימוד. מכין אותו עד שיאמר רוצה אני זה מאחר שהוא רוצה להיות מישראל.  רשב"ם – לרצונו של ה' ולא פגום, אבן עזרא  - רצון מלא של המקריב.   
על כל קרבנך תקריב מלח (ג יג) – הרבי - כי נוסף לייצוג החי הצומח והמדבר, צריך ייצוג גם לדומם. וכן בשולחן האדם.

נפש כי תחטא בשגגה.. והקריב.. חטאתו (ד ג) – יונתן זקס – מדוע צריך כפרה על עבירה בשוגג שעל זדונה חייב כרת? הירש - על הרשלנות שהביאה לחטא, אברבנאל – כאזהרה לעתיד, הרמב"ן – לבטל את הטומאה שחולל החטא, הרבי – החטא בשגגה מעיד על משהו לא טוב בחוטא. בעקבות קאנט מקובל במערב שלגבי מוסר חשוב הרצון ולא המעשה. גם ביהדות יש הבדל בין שוגג המתכפר בחטאת וידוי וחרטה לבין המזיד שאינו מתכפר. ואולי בגלל המוסר של קאנט אירעה השואה.

לחם אשה לריח ניחוח.. לה' (ד טז) – הרבי - כי בדומה ללחם לאדם, הקרבנות משמרים את הנוכחות האלוקית בעולם. כמו כן עבודת ה' של האדם.  מדוע יש חטאת על שגגה - כי היא מייצגת קלקול באורח החיים של החוטא, בניגוד למזיד שהוא חוטא מתוך בחירה מודעת.  מדוע קרבנות – א. כאילו הקריב את עצמו, וזה מתאים בעיקר לעבירות מודעות וחמורות, כמו החייבים בקרבן אשם – איל זכר. ב. ההקרבה מייצגת  את הדחפים הבהמיים שבתוך האדם. ולכן חטאת נקבה הרכה יותר. והשיב את הגזילה – החובה להשיב כל חפץ לבעליו, מייצגת גם את חובתנו להשיב את כל חלקי הבריאה למצב העולם האלוקי, כמו על ידי  תשובה.           

ונפש כי תחטא ונשאה קול אלה והוא עד (ה א) – אמנון בזק – הנמנע                                                 מעדות ונשבע על כך חייב בקרבן עולה ויורד, הקל יותר מחטאת, כיוון שעבירתו קלה יותר. וכן והוא טמא ואשם – חז"ל מסבירים כי מדובר בפגיעה במקדש וקדשיו וכן ההלכה. אך פשט הכתוב הוא איסור להיטמא, שגם הוא איסור קל. וכן נפש כי תישבע.. ונעלם ממנו, יש כאן עבירה של אי קיום התחייבות שברור שהיא עבירה קלה. הקו השווה בין העבירות שהן הימנעות ממשהו – פסיביות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה