= ויקהל – אפשטיין – ויקהל פקודי הם כמין ספירת מלאי, אבל אנחנו מחויבים לדברי הגמרא, כי לא דבר ריק הוא מכם – אם הוא נראה לכם ריק הרי זה מכם , הכוונה היא שכל מילה בתורה ספורה וחשובה ורק אנחנו לא מבינים הכל, ובכל זאת עץ חיים היא למחזיקים בה, בכל הכוח. שפ"א מדבר על סמיכות הפרשה לקרינת פני משה. בסוף שמות ולא יכול משה לבוא כי שכן עליו הענן. ורש"י מסביר כי כשמסתלק הענן דיבר ה' עם משה. גם משה סילק את המסווה כדי לדבר עם העם. יש כאן גם קשר לעגל מסיכה – רש"י מקשר את המסווה והענן עם העגל ושבירת הלוחות. הלוחות הראשונים שהיו בקולות שלטה בהן עין הרע, בשניים התברר שאין לך יפה מן הצניעות. לווינס אומר שהפילוסופיה היא אתאיסטית כי אין להביא את מציאות ה' לגילוי. אנחנו חיים בחברת הראווה, שמה שנראה הוא טוב ומה שטוב הוא מה שנראה, והתוצאות הכלכליות קובעות, וזה ההיפך מוירא ה' כי טוב ולא האדם. יש היראות, כמו מגדל בבל , ויש ערך עליון. השלבים המביאים למצב הנוכחי – הוא אמר ויהי – ההוויה אינה בת מימוש, לדוגמא , הגוף מאפשר לנו בעלות על חפצים, האם אני מחזיק בגוף כמו בחפץ? לפי דקארט הרוח האנושית היא הבעלים על הגוף ועל החומר. אך ברור לנו שיש גבולות לכך וכן אל תקראנה לי בעלי אלא אישי. הגוף גם מכתיב ולא רק שומע לי. בעל הוא שם לעבודה זרה, הבעלות מתעלמת מן הבריאה ומדרדרת את האדם לאוביקט כמו לעבדות וזנות, וגם לראווה כאשר להיות פירושו להיראות. האדם נברא בצלם ואין להופכו לחפץ פולחני. הצניעות היא תנאי להתגלות לקבלת התורה ולהקמת המשכן, שעיקרו מסכים. הצניעות היא קודם כל ההבחנה במיסתורין. העגל בא בשלב שה' ומשה אינם נראים. בחיים התוכן של המראה הוא מה שמסתתר מאחריו, זה מתבטא גם בביטוי די והותר, ובעיקר בכיור שנעשה ממראות הצובאות, שהשתמשו בהם להגיע לאהבה בתקופה שהיו כולם עבדים.. אם משתמשים הרבה מידי במראה ייצא כיעור ולא כיור. בראשית היא התמונה שמציג בפנינו ה' כדי שנלמד את המסתתר מאחריה. יונתן זקס - ויקהל מזכיר את חטא העגל – וייקהל העם על אהרון, כי המשכן בא לכפר עליו. וכן היהדות היא דת של קהילה – לכן יש תפילות שנאמרות רק בציבור, השבת והמשכן – כיום בית הכנסת – הם השומרים על קהילתיות, השומרת גם על ישראל כעם.
ויקהל משה את כל עדת ישראל ויאמר אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות (לה א) - הירש – לעשות היינו לשנות את החומרים ולעשות מהם משכן, הכושר לכך מבטא את שלטון האדם בעולם, כאן מדובר על קידוש כל סוגי המלאכות - ל"ט, כדי להפוך את העולם להיכל ה'. יניב תניא - בזוהר כי לאחר העגל רצה ה' את מעשה ישראל בלי הערב רב, בציווי מחודש לבניית המשכן. שרלו – ויקהל בניגוד להבדלה, פירושו הקשבה הדדית, והימנעות מתיוג האחר ואף לא על ידי תיוקו הפסיכולוגי. הרבי מאפטא - עדת – העדי שקיבלו מסיני והורידוהו, קיבלו ממשה לקראת כל שבת, וזה בעקבות פירוש האר"י שזו מתנת חלקו של משה.
ששת ימים תיעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש (לה ב) –הרבי - השבת נועדה להפסיק ליצור, ולהרגיש את הארץ כמשכן לה', המטרה עבורה עבדנו כל השבוע. שפת אמת –שבת ומשכן הם עניין אחד – לרומם ולקדש. למחרת יום כיפור ניתנה מצוות המשכן לשמחם, כולל שבת וסוכות. אין לנו שום השגה במהות ה', אנו יודעים עליו שהוא בראנו, והשבת היא ההכרה שאין לנו השתוות לעולמות העליונים ואנו מתבטלים כלפיהם. בשם הרי"מ – קודם החטא סידר המשכן קודם השבת, וכאן הוצרך להקדים את השבת כדי שבכוחו יתקנו את המעשה. בימי המעשה התלבשות אור תורה במעשה בראשית, ובשבת מתגלה אור תורה בעצמו, וכן לא תבערו אש מדובר באש המחלוקת עם עשיו ועמלק אבל בשבת אור הבא מלמעלה לישראל, ונעשים לקהל אחד בעשייה מעל כלל האומות. על ידי שבת יש אחדות, ואין יכול לתקן את העשייה אלא מה שלמעלה מן העשייה. התורה נותנת כוח שיוכלו לקבל אלוקות למרות שחיים במציאות גשמית. הקשר של ישראל לה' בשבת – כי המשכן רמז למעשה בראשית והשבת אות בין ה' וישראל. ובזוהר שכיוון שהעולמות מתעלים בשבת נמשכים ישראל אחריהם. נגן – לפי רבי נחמן, פסיעה גסה נוטלת ממאור העיניים, ותקנתם בקידוש – התעוררות רוחנית היא יציאה מחיים של שינה - חוסר מודעות לחיים שבהווה, לפעולה הנוכחית. לפי הבעש"ט לאכול ולישון בשבת בכוונה הנכונה זה לזכות ביום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים, כי האדם נמצא במקום עליו הוא חושב. וכן הרב קוק שיש להכיר בערך הרוחני של כל פעולה וסעודה. אור ה' מושך את פנימיות תחושת החיים המלאים קודש ואור. עבודת השבת היא מקדושת והעלאת העולמות, והעשייה בששת הימים היא לעשות כדי להיות. להיות זה עצם החיים ולא לחשוב רק על מטרות עתידיות. שטיינזלץ – הקדמת השבת למשכן כאן מראה שחשיבותה גדולה יותר, וגם שמלאכותיו הן האסורות. התוכן העיקרי של השבת היא הימנעות ממלאכת יצירה שהיא עבודה לשם תכלית, כי עלינו לחקות את מעשה ה', וכן למלא את תפקיד תיקון העולם במלכות ה'. אך חשובה גם ההסתכלות וסיכום של עשיית השבוע. שקלאר - לאחר כי לא אעלה בקרבך, הראה ה' למשה את כבודו, משה ביקש יילך נא בקרבנו ואז באה הברית ואז ויקהל – שמחת העם בשבת ובמשכן. הרב פרנקל – בני ישראל רצו לשמוע מה הולך בשמיים, ומשה הסביר להם שישמרו שבת ויגיעו למעין עולם הבא. ש"א שנרב –תיעשה מלאכת המשכן, שהרי לא נצטוו לעשות מלאכות אחרות. יונתן זקס – בנוסף לקשר ההלכתי של ציווי השבת למשכן, קיים גם קשר מטפיזי – הדמיון בין המשכן לשבת. כמו שששת הימים הסתיימו בשבת – קדושת הזמן, כאן באה קדושת המרחב. מדוע בכי תישא בא ציווי השבת לאחר הציווי למשכן ואילו כאן לפני הדיווח על הביצוע? כיוון שבציווי נקודת המבט היא האלוקית – השבת לאחר ששת הימים, ואילו בביצוע – האנושית – האדם נברא בערב שבת. הדבר דומה למחלוקת על מי ששכח מתי שבת אם ינהג קודם כל שבת או קודם ימי החול. ומעבר לכך, על האדם להכין את עצמו על ידי השבת לבניית המשכן, וה' מצווה את הכל בבת אחת. הוא מספר על קושיית טוני בלייר מדוע המשכן על חמש מאות פסוקים (משעמם), בעוד שסיפור הבריאה על 34. עניתי שה' יכול לעשות בקיצור אך האדם נדרש ללמוד היטב איך הוא יוצר. ועוד – יצירת המשכן היא הפעולה ההופכת את ישראל לעדה בשותפותם להקמת המשכן, כי עד כה ה' הכתיב את כל הקורה, לכן זה מובא בסוף שמות, ספר יצירת העם ולא בויקרא. הפעולה הזאת – הפיכה לעדה, נשארה בבתי הכנסת וגם בכנסיות ובמסגדים שלמדו מהם. במחקר מפורט בארה"ב, נמצא גורם זה הראשון במעלה של הקבלה לאלטרואיזם, ואולי זה נרמז במילה ויקהל – יצירת בסיס לקהילה.
כל העושה בו מלאכה יומת (לה ב) - הרב קוק – מדוע הוסיפו גזירות וסייגים למצוות שבת – כיוון שבמהלך הדורות זלזלו במעשים שהם יסודו של עולם, ובאו חכמינו לחזק את הקשר לתורה המעשית, ועל ידי זה תבוא גם ההכרה השיכלית. אבל בדורותינו הדרך שונה, ויש להתחיל בפיתוח הרוחני להשגת האהבה לתורה ולמצוות על ידי הבלטת ההוד וההדר שבמצוות. הכתב והקבלה – לא כתוב כל העובד, מלאכה – האסורה בשבת – היא מעשה הכולל שינוי וחידוש – יצירה.
לא תבערו אש בכל מושבותיכם (לה ג)- גינזבורג – לכבות את אש הכעס (השל"ה), הכועס דומה לאש הגיהינום (זוהר). ובגמ' כאילו עובד עבודה זרה כי הכעס נובע מקיום ציפיות אישיות שלא מתמלאות, בעוד שצריך לקבל הכל באהבה מה'. בשבת מתענגים על ה' ומרגישים שהכל עשוי ואין על מה לכעוס. אברבנאל - בכל מושבותיכם – לרבות חו"ל ולמעט את המקדש.
קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב ליבו יביאה את תרומת ה' (לה ה) – בזוהר – משלכם ולא מעושק גזל וגניבה. וגם לא מהערב רב ולא מנכרים, כמו שכתוב הביאו בנ"י תרומה לה'. ארונובסקי – למרות שהמשכן הוא בית ה', לא ירד משמים כי ה' לא משרה שכינתו אלא בעקבות מעשי האדם - ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. הנצי"ב -יביאה, ולא על ידי שליח.
זה הדבר אשר ציוה ה'.. ויעשו.. את המשכן (לה ו) – יונתן זקס - מדוע ציווה ה' כאן על המשכן במדבר, בניגוד למשתמע בפסוק תביאמו ותיטעמו.. מקדש ה' כוננו ידיך, כי כאן בא השוני מבני נוח, שנדרשת התעוררות של העם לקשר זה עם ה', שהמשכן יעודד אותו, וכן נאמר גם ולא יזבחו לשעירים, וביום בו נראה לעם כי משה איננו, נסחף כל העם למחולות, בנוסף ל-3000 עובדי העגל. וכן בימי ירבעם העגלים מנעו עלייה לירושלים. המשכן מונע חלל ריק בעבודת העם. נדרשת כאן גם עבודת ה' כמרכז של העם כולו ולא כיחידים. וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו (לה י) - הירש – כל מי שהיה לו הכשרון לא רק אמנותי חיצוני אלא גם יכולת קליטה רוחנית של משמעות המעשים שעשה. הגרי"ד – חכמה אינטלקטואלית עם חכמה רגשית. הנצי"ב – ייראת ה' בלב, והביטחון שיצליח במעשה. [להלן כמה דברים שנכתבו בהקשר לפרשה אך לא מצאתי את הקשר - רמ"מ מויטבסק - סדר העבודה ע"פ החסידות הוא אמונה פשוטה (מלכות), הרגשים באהבה וביראה (ז' מידות), ושכל (חב"ד). שורש עבודה זאת ותכליתה הוא האיין האמיתי – להגיע לביטול מוחלט שהוא האמונה העליונה. כל זמן שהאדם מרגיש את מציאותו העצמית (באהבה וביראה) עדיין לא הגיע לנרצה. וזהו הרעיון שה' מופיע בקול דממה דקה. הסתירה בין שני מאמרי חז"ל – מתוך שלא לשמה בא לשמה, וכל שלא לשמה נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו. פירושה שכשעושה שלא לשמה כדי להגיע לשמה הרי זה משובח. המימרה יפה שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים מכל חיי העולם הבא – הכוונה היא לשעת אמונה בביטול מלא, למרות שאין אנו משיגים גודל התענוג שבעוה"ב. וזה גם פירוש פרה מטהרת טמאים ומטמאת טהורים – דרגות תחתונות ומעבר לדרגה העליונה. ולכן הקמת המשכן יכלה להיעשות רק על ידי משה. שבת נאמרה בפתיחה כי המשכן תחילת הטהרה, וההכנה, והשבת עיקר הטהרה.]
וייצאו.. ישראל מלפני משה (לה כ) – צרור המור – שמחים על כפרת העגל במשכן.
כל נדיב לב הביאו.. כל כלי זהב (לה כב) - הרבי - בפסוק רמזים לחינוך, הביאו חח – להאזין להוראות התורה, ולהאזין גם לשיחות הילדים, כדי להיות להם דוגמא. נזם – חוש ריח להבחין מצוקה אצל ילד, כולל בקשרי חבירות. טבעת – להצביע על הדרכים הנכונות. כומז – צמיד – לשמור בתקיפות על כללי הבית. לעשות בזהב – חוזרי בתשובה המתנתקים מסביבתם חייבים גם להרגיש מחויבות לתיקון העולם. הכסף – גם החיים בעולם רוחני חייבים לשמור על מעורבות בעולם. ובנחושת – גם הנאבקים עם תיקונם חייבים להקדיש זמן לתיקון העולם. המערכת הרגשית לה' – תולעת שני – ההכרה בה' כמקיף עולם תביאנו לאהבה הבוערת כאש. תכלת – השמיים רומזים למלכות ה' ולאפסותנו מולו. ארגמן – שילוב בין האהבה והיראה הנ"ל, המתבטאת ברחמינו על הנפש האלוקית. שש משזר – הצמר הלבן מצביע על האהבה הבסיסית לה' המוטבעת בנו. המנורה – כל נשמה יהודית היא מקור לשבעה ההארות: אהבת ה' = חסד, ייראת ה' = גבורה, לימוד תורה = תפארת. התגברות על מונעים = נצח, להודות בטוב ה' = הוד, התמסרות לשליחות למען ה' =יסוד, שיפלות רוח = מלכות. המזבח החיצון – מסמל תיקון המידות הבהמיות שלנו על ידי נחישות להתקדמות רוחנית ומצד שני שיפלות פנימית כמו עפר המיוחד לעם ישראל שבו הכל קיים בקהילות כמו בשבת. "אמונת ישראל היא גאולה מן הבדידות".
הנשים אשר נשא ליבם בחכמה טוו את העיזים (לה כו) - הרבי – הגברים, שרובם חטאו בעגל, רק הביאו [חוץ מן הבונים], אך הנשים טוו ותפרו וקישטו באמנות.
ראו קרא ה' בשם בצלאל (לה ל) רש"י - ולא אני. [מסביר בזה מדוע אמר משה כך, כי בצלאל היה בנו של חור בנה של מרים. ] הרב קוק – אין כאן מצווה אלא הצעה, וכן גם בדבר ה' – ראה קראתי בשם. כלומר התייעצות. וכן בברכות נ"ח לומדים מפסוקים אלה שאין מעמידין פרנס אלא אם כן נמלכים בציבור. ברור שצריך להיות לו קדושה וחכמה אבל גם שלימות המונית [כריזמה, כישורים]. וזה הסדר - ה', משה, הציבור.
ויקרא משה אל בצלאל ואל אהליאב ואל כל איש חכם לב.. אשר נשאו ליבו (לו ב) – ש"א שנרב – בצלאל ואהליאב נבחרו בדבר ה', ומתנדבים אחרים על ידי משה.
ויעש שני כרובים זהב (לו ז)- חנה בודינגר- הכרובים מקבילים לדמות שור במרכבה של יחזקאל, ולדמות עגל הזהב שעליו בא לכפר המשכן, מצד שני נאמר בגמרא שהינם פני תינוקות, ניתן לאחד בהסבר שהם מסמלים חיים ופעילות בעולם הזה , כצד של האמונה המתפרצת לצד העבודה הקשורה בחוקים והנהגות מגבילות.
ככר זהב טהור עשה אותה (לז כד) (המנורה) – נדב שנרב –לפי מכון המקדש מדובר ב- 42.5 ק"ג זהב שהם כשני ליטר , ולמנורה גובה 1.8 מ' ורוחב 1.5 מ' ואי אפשר לבנות בסיס וקנים די עבים שיחזיקו את עצמם בכמות זאת. לפי תמונת המנורה בשער טיטוס -3 ס"מ קוטר קנים דרוש כ-400 ק"ג. גם ציפוי העמודים בזהב בעייתי כי לפי הכמות זה ציפוי של כמה מיקרונים. [מעניין אם עשו דגם במכון המקדש].
ויעש את הכיור.. במראות הצובאות.. פתח אוהל מועד (לח ח) – בחיי – עוד לא הוקם אוהל מועד והכוונה היא לאוהל שקראו משה כך. אבן עזרא – הצובאות – אלה שבאו כל יום לתפילה ולימוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה