"וישב" (שמות) לקראת חנוכה
[לאחר שבשבוע שעבר, פרשת "וישלח", עסקנו במשמעות השמות]
שני זוגות תאומים מאפיינים את הפרשה, ובשניהם נותן הכתוב משמעות לשמות:
עשו ויעקב – כאשר עשו יצא ראשון, יעקב אחז בעקבו. כלומר רצה ללכת בעקבותיו, אך במציאות הוא נאלץ ללכת ב"עקבה" ולעקוף אותו.
זרח ופרץ – הצמד השני, לכאורה משלימים זה את זה. הראשון זורח ומאיר, והשני פורץ בעקבותיו. הפריצה אכן מפורשת בכתוב: "ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו"! הראשון הבין שהעולם עדיין אינו מוכן לאור הזורח – ופינה מקומו לכח של פרץ, אבי שושלת בית דוד אשר המשיח מזרעו יפלס את הדרך לאור הזורח, ששמץ ממנו אנו מוצאים באור חנוכה.
אצל אבות האומה – הוחלפו שמותיהם של אברהם ויעקב. אבל מעניין שהיחס לשינוי השם שונה אצל כל אחד מהם.
אצל אברהם נאמר [בראשית י'ז 5]:
ה וְלֹא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ.
ואצל יעקב [בראשית ל'ה 10]:
וַיֹּאמֶר-לוֹ אֱלֹהִים, שִׁמְךָ יַעֲקֹב: לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל
אומרים חז"ל [בבלי, מסכת ברכות יג. ירושלמי, מסכת ברכות א, דף ג]:
"בר קפרא אמר: כל הקורא לאברהם – אברם, עובר בעשה. רבי לוי אמר: בעשה ואל-תעשה.." ואילו לגבי יעקב, כבר בפסוקים הבאים בא השימוש בשני השמות. נסיונות לאתר מתי משתמש הכתוב בשם זה ומתי בשם האחר, לא הצליחו ! ההשערה המקובלת ביותר היא שהשם יעקב מכוון לאדם, לאישיות, ואילו ישראל לאומה לשבטיה. לתיאוריה זו מפריע השימוש במושג "בני יעקב" בהזדמנויות שונות. אם כי רוב השימוש ב-'יעקב' הוא בהקשר לגנאי ו"בני ישראל" לשבח.
יצחק שהיה "עולה-תמימה" לא נזקק לסגולה המיוחדת שנתן שינוי השם.
ובעניין השמות, הקב"ה החליף את שמו של אברם ל-אברהם, ובאמת מכאן ואילך לא מופיע יותר השם אלא בצורת אברהם, וכך גם לגבי שרי אשר שמה שונה ל"שרה". אולם ליעקב, אף שנאמר לו פעמיים "לא יעקב יאמר עוד שמך",
1. בראשית לב, כט
וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל:
2. בראשית לה, י
וַיֹּאמֶר לוֹ אֱ-לֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל:
השימוש בשני השמות ממשיך לאורך כל התנ"ך.
נשים לב שהשם שקיבל בן שרה אינו צחק או צחקה, אלא "יצחק" – אדם שמקבל את העובדה שבנו הקטן מרמה אותו ושאשתו מתחמנת- בקלות. וכאשר גם בנו הגדול והאהוב ממרה את פיו ונושא אשה כנענית או שתיים – הוא מסתפק ב"מורת-רוח".
[הרהורים אלה מעלה "יצחק" המפרש את שמו: קבל הכל בחיוך, וההוכחה לעצמי היא שכאשר כואב לי ואני צוחק הכאב נסבל. אולי מכאן שימוש של חלק מרופאי השיניים ב"גז הצחוק"]
הבה כולנו נקבל הכל בחיוך !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה