= קדושים – דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו (יט ב) - [ הפנייה קדושים תהיו - שאחריה המצוות - ששיאם ואהבת לרעך כמוך אני ה' שהחסידות מפרשת אותה גם לרעך שהוא ה' או שאהבת הרע היא חלק מאהבת ה' – ואחריהם הברית של בהר בחוקותי הכוללת שמיטה יובל ריבית ואזהרה לגלות ועונש, - פנייה זאת מתנה באופן הברור ביותר שעם קדוש נהיה רק בהקמת מדינה המבוססת על ברית זאת תוך הזדהות כולם עם הרעיון.] אתר כיפה – לא רק פרושים מעבירות כדברי רש"י בסור מרע אלא בעשיית הטוב, הכולל צדק חברתי ועזרה הדדית שזה התוכן עיקרי של המצוות כאן, כמו כן המילה קדושה מוגדרת על ידי ישעיהו – ויגבה ה'.. במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה. הרבי – ה' קדוש – נבדל - כי הוא מעבר לכל האיכויות המוכרות לנו, ועלינו להיות קדושים פירושו שמהותנו כיהודים מאפשרת לגעת בנבדלותו האין סופית. עלינו להיות מחוברים לה' ולרצונו, ולהעלות – לקדש – את כל חיינו לשליחות לקרב את העולם לה'. יונתן זקס – הזהות היהודית בהיסטוריה העולמית נקבעת בעיקר מגישה גזענית. לאחר היטלר לא משתמשים במילה זאת אלא במושג של בעייה אתנית, למרות שברור כי היהודים נפרדים לאתניות שונות. הזהות האמיתית של היהדות היא הקשר לה' על ידי ההיסטוריה והמצוות המעשיות, בעקבות קדושים תהיו – שמרו על האומץ להיות שונים. מה לחוקים שבפרשה בקשר לטוב לצדק ולקודש? התשובה היא כי סוד הקדושה כולל את האהבה והצדק, כולל גם שמירת סדר העולם. לא תשנא... הוכח תוכיח .. לא תיקום.. ואהבת לרעך... – שני הסברים בראשונים : הדרכה ליחסים בין אישיים, חיוב להתערב בכל הפרת חוק. קיים בתנ"ך יחס חיובי מיוחד דווקא לבאים בביקורת (אברהם, משה, איוב, נביאים). ביהדות גם המונהגות היא אלמנט פעיל, הצריך תמיד לחשוב ולשאול על דרכי המנהיג. הרבי מקוצק – קדושים תהיו מוסבר ע"י אנשי קודש תהיו לי - קודם כל תהיו אנשים כראוי.. { - תהיו קדושים באנושיות שלכם }. יצחק בשם השל – כל עדת - נגד המושג אצל החרדים של התבדלות – או שתקבל כל המצוות או כלום, ולהקפיד על קוצו של יוד תוך ויתור על המוני בית ישראל. אור החיים – הקדושה על ידי עשיית מצוות. וכן בעל הטורים – ושמרתם את משמרתי – שאם ישמור עצמו מן החטא יאציל עליו ה' קדושה. שטיינזלץ – ה' מבקש שנהיה קדושים על ידי העמידה בכל המצוות והאיסורים וההנהגות היום יומיות המפורטות בפרשה. רמב"ן - שנהיה טהורים ופרושים מהמון בני אדם המלכלכים עצמם במותרות וכיעורים. ובעקבות הגמרא יבמות כ – קדש עצמך במותר לך – שלא תהא נבל ברשות התורה. רש"י – הוי פרוש מהעריות. [ לנושא קדושת הארץ והעם– הרמב"ן וריה"ל - הארץ קדושה כמקום התחלת הבריאה, אם כי זה תלוי גם מי יושב בה. הרמב"ם מגדיר קדושה כהיבדלות מהחומר וקשר לרוח, לכן גם קדושת הכיבוש של יהושע תקפה רק לזמנה. ירושלים והמקדש קדושתם אינה בטלה כי ה' קידש אותם במצוותיו. ] ישעיהו לייבוביץ - (אמונה היסטוריה וערכים) טוען כי לפי דברי המשך חכמה כל הקדושות לא נתקדשו אלא במעשה המצוות ואין להם קדושה עצמית. כי רק ה' קדוש וייחוס קדושה עצמית מלבד לעשיית מצוות ה' הוא מין עבודה זרה ששותפים בה קורח וגם רבי יהודה הלוי מהר"ל והרב קוק. הוא טוען שגם הירש לא קיבל את התפיסה הביולוגית של ריה"ל שישראל מעל כולם, וה' אומר שאם נהיה נאמנים לו נהיה עם סגולה. ומציע כי סמיכות פרשת קורח לפרשת ציצית מסמלת את דעת משה רבנו הרמב"ם והרמח"ל בניגוד לדעת קורח, ושריה"ל ומהר"ל ואולי עוד אנשי קבלה וכן הרב קוק הולכים בעקבות קורח. כי כשקורח אומר כל העדה כולם קדושים הוא מתכוון גם לכל העמים ולכן הוויכוח הוא גם על קדושת ישראל. הרב קוק חולק על לייבוביץ בצורה קיצונית כשהוא אומר כי החובה העיקרית היא להעלות את המחשבה לדעת את ה', והמיוחדים לכך מוכרחים להיות שקועים בזה אפילו אם יתדמה להם שהם מאבדים כמה עניינים של מצוות מעשיות, בדרך להרמוניה הכוללת הכל. [לפי לייבוביץ השאיפה להרמוניה ואור פנימי היא בגדר עובד את עצמו.] הרמב"ם -בעקבות פרקי אבות – צריך לכוון ליבו ומעשיו לידע את ה', והעושה כן נקרא קדוש. יוסף צבי רימון – קדושים תהיו זו הכותרת לפרשה, הכוללת 16 פיסקאות, 8 המסתיימות באני ה' אלוקיכם ועוד 8 באני ה'. בראש האחרונות כותרת את חוקותי תשמורו, ובסיומם ושמרתם את כל חוקותי. למושג קדושה משמעויות שונות– טהרה, הבדלה וייעוד, שיוך לה'. רק בכינוי ה' מופיעה המילה קדוש ללא ליווי, לגבי ישראל רק עם מילת יחס, חוץ מהביטוי כאן קדושים תהיו, ואכן במסכת סוטה י"ד נשאלה השאלה וכי אפשר לאדם להלך אחרי שכינה והתשובה היא הלך אחר מידותיו. נראה שקדושה פירושה פרישה מהשאיפות הפרטיות לרצון לתיקון העולם, והדבר מודגש בכך שתחת כותרת הפרשה מופיעים גם מצוות שבין אדם לחבירו. אבן עזרא –פרשת קדושים באה אחרי פרשת העריות, כדי שילמדו ישראל שלא רק בשמירת איסורי עריות תלויה הישיבה בארץ ישראל. הירש – קדושת אדם מישראל היא תוצאת הקדשת הכוחות הנפשיים לרצון ה'. כי קדוש אני ה' אלוקיכם (יט ב) – אברבנאל – בשמונה פסוקים בפרשה כתוב אני ה', ובעוד שמונה אני ה' אלוקיכם, כל זה בא להדגיש כי יש לקיים מצוות אלה כי ה' ציווה ולא שכלכם.
איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו (יט ג) – רש"י – אע"פ שהזהרתיך על מורא אב, אם יאמר לך חלל שבת אל תשמע לו. הירש – גם השבת היא אב- האב הרוחני של עמנו. ש"א שנרב – לכאורה הסדר בפסוק מורה ההיפך, אלא שהו' כאן אינו הוספה אלא ו' הניגוד- אבל, כמו בפסוק וחלב נבילה.. ייעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו, וכן כי תבוא בכרם רעך ואכלת.. ואל כליך לא תיתן. לרצונכם תזבחוהו (יט ה) – ש"א שנרב – לה' אין צורך בקרבנות, לכם יש צורך כדי להביע את מסירותכם לה'.
לא תכלה פאת שדך (יט ט) - הירש – עיקר המצווה היא שהיבול אינו רק שלך.
לא תגנובו (יט יא) - אברבנאל – לשון רבים, כי גם הרואה ושותק גם הוא גנב.
לא תעשוק את רעך ולא תגזול (יט יג) - ש"א שנרב – כי לא תגזול הוא החמור, יש לפרש הו' שלפניו הוא כאילו כתוב מפני שלא תגזול [ אולי כדי שלא תגזול]. אבן עזרא – לא תעשוק – בסתר, ולא תגזול – בגלוי.
לא תהדר פני גדול בצדק תשפוט עמיתך (יט טו) – גוטל - מביא דברי רבי אברהם בן הרמב"ם, שמכאן שאין לקבל דברי גדול מבלי לחשוב גם לבד. מצרף דברי הרב קוק שהדור הוא בעל חשיבה בגדול, ועיקר עניינו שיהיו הדברים מסוימים וברורים. רש"י –הוי דן את חברך [ בפרקי אבות את כל האדם ] לכף זכות. בשם מהרי"ל דיסקין – גם כשאתה רואה דבר שלילי נסה לדון אותו לטובה, כי מעשה שלילי מחלל את ה' ומקרין לרעה על הסביבה, ואם מצאת משהו חיובי בו, תיקנת את הנזק. וברוח זאת גם רבי אלימלך – תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם.
לא תלך רכיל בעמיך (יט טז) – הרבי - חז"ל אמרו שהאומר השומע והמדובר שלשתם נפגעים, וההסבר הוא בכך שבדיבור על חסרונות האחר, אנחנו מעוררים אותם והוא עשוי להידרדר. מאידך, דיבור על מעלותיו מעצים אותו הרבה יותר. ריג'יו – אבל מותר לרגל עם אחר כדי להינצל ממנו, וכן בהמשך לא תעמוד על דם רעך, כולל את החיוב לגלות לו אם מישהו זומם להורגו.
לא תשנא את אחיך בלבבך , הוכח תוכיח את עמיתך (יט יז)- מסכת יבמות סה - מצווה שלא לומר דבר שלא לשמה, וברש"י שם – תוכיח מי שמקבל. ש"א שנרב – כי תוכחה שאינה מתקבלת מעוררת שינאה כפירוש הגמרא שם. [ אוסיף כי אמרו גם שתוכחה מתוך אהבה מתקבלת יותר, כפי שראיתי את רבי אריה לוין שופע אהבה כשהיה בא לשכנע לסגור חנויות לאחר כניסת שבת, לעומת זאת צעקות שאבעס ובוודאי זריקת אבנים על מכוניות הנוסעות בשבת, הם הוכחה למי שלא יקבל וכן באות משינאה וגורמות לשינאה]
ואהבת לרעך כמוך (יט יח) - שלום רוזנברג - הכלל הגדול בתורה - רבי עקיבא אומר ואהבת לרעך כמוך – זאת הדרישה לשוויון, בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם וכוונתו להמשך – בדמות ה' עשה אותו – להתייחס לכל אדם כבעל צלם אלוקים כדברי הנצי"ב שמי שאינו עושה זאת מאבד את צלם האלוקים שלו. בעין יעקב מדרש אחר בו בן זומא אומר שמע ישראל, בן ננס אומר ואהבת לרעך, בן פזי אומר את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת השני בין הערביים , [ שההתמדה והקביעות הם הבסיס לחיי אמונה] ועמד מישהו ואמר הלכה כבן פזי. לווינס מסביר כי שמע ישראל – אמונת היהדות, ואהבת לרעך – מוקד היהדות הוא במוסר, בן פזי מתכוון להלכה , המחנכת את האדם למשמעת יום יומית, כדי להבטיח את המוסר. הרבי מליובאביץ אמר כי האהבה לאחר (לכל אחר) הינה חלק מאהבת ה'. בתניא פרק ל"ב בדומה להנ"ל, – כאשר התורה עיקר וגופו נמאס אצלו זו הדרך לבוא לקיום ואהבת לרעך כמוך כי כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה'. ומה שבגמרא מצווה לשנוא הוא רק כשקיים בו הוכח תוכיח, וגם אז נשארת המצווה לאהוב אותם גם כן. אבל הרחוקים מתורת ה' צריך למשכם בחבלי אהבה. לפי לווינס הדאגה לאחר היא תוכן הפסוק כי אם ליראה. וכן (בדומה לרב דסלר) כי כשהאדם בגדר נותן זה מגביר את מחשבתו על הזולת ואת הקשר אליו, וגם את הערכתו העצמית כי עשה משהו בעל ערך. חיזוק הביטחון העצמי הינו בעל משמעות למניעת חוסר הפשר לחיים השכיח בעיקר בגיל ההתבגרות. הנתינה גם מחזקת את השוואת ערך האנשים, ואת הרגשת המציאות האמיתית של בורא עולם, ואת ההרגשה כי העולם אכן טוב. גינזבורג – חמישה פסוקי מפתח בחמשת חומשי התורה, שהראשי בהם – ששימש למסירת עיקר התורה לגר, הוא בויקרא ואהבת לרעך כמוך. והם מקבילים לסולם הנפש הנמצא בקבלה, כלהלן. בראשית ברא - הנפש - שהיא רוח החיים של האדם, אנכי ה' אלוקיך – הרוח – בחירת ישראל כעם ההולך לקראת אלוקיו וגם עולם הרגשות והיחס לזולת. ואהבת לרעך – נשמה – כושר ההפשטה, ואהבה כמוך מתוך ידיעה כי עמנו מקושר כולו לה'. יברכך ה' - חיה - אור מקיף שאנו רק מרגישים קיומו, הזדהות עם ה' עד כדי קבלת ברכתו דרך הכהנים. שמע ישראל - יחידה - הנקודה המרכזית של נשמה הנחשפת רק בזמן מסירות נפש, תפיסת אחדות ויחידות ה' שלמרות שאנו מכריזים עליה היא מעבר להשגתנו. נגן – ואהבת – הרצון הרגיל של האנשים הוא שיאהבו אותם, אך אצל מי שזה מתקיים בלי אהבתו זה בדרך כלל מביא לאסון, האמת היא שאיזהו אהוב – האוהב את הבריות – כמים הפנים לפנים. יש סיפור (של הרמן הסה), שבו מי שקיבל ברכת הרבי שכולם יאהבו אותו, נהיה מושחת, ותיקונו היה כשקיבל ברכה שהוא יאהב את כולם. האהבה בתורה מצווה לרעך ולגר. לאמיתו של דבר על האדם להתחיל באהבת עצמו, ואחר כך הרע והגר, ורק אז יוכל להמשיך לאהבת האדם. הפסוק מסתיים באני ה', לומר לנו הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, גם – שאז נכללת איתם גם השכינה (לפי הזוהר), וכן גם הפסוק למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. ורבי עקיבא אכן אומר גם חביב אדם שנברא בצלם. קיימת דרשה המסמלת את הנ"ל, המילה אחריות יכולה להתפצל כך – א- אחריות עצמית, אח – על האח, אחר – על האחר , אחרי – ללכת אחרי האדם, אחריו – אחרי ה'. רמב"ם - הלכות דעות - ואהבת לרעך –שמכאן שצריך לספר בשבח חברו. [ שמתוך כך יגיעו לאהבה הדדית ] . אבן עזרא – שיאהב הטוב לחבירו כמו לנפשו. רשבם – רעך אם הוא טוב, ככתוב במשלי ח' יראת ה' שנאת רע [ בחסידות וכן הרב קוק שיש לאהוב את כולם ולשנוא רק את החטא] אור החיים – לא תשנא את אחיך בלבבך –היה צ"ל בלבבך את אחיך, אלא שבא ללמדנו שהאיסור כולל אף התרחקות כל שהיא כזאת המורגשת על ידי אחיך.
וכיפר על חטאתו (יט כב) – ריג'יו – בשפחה חרופה מביא אשם גם על זדונו שלא כשאר העריות, ולכן לא היבאה שם אלא כאן אחרי את חוקותי תשמורו. ובשנה החמישית תאכלו את פריו (יט כה)– הרבי - הברכה נאמרה רק לשנה החמישית ולא לרביעית, למרות שבשנה הרביעית אוכלים את פריו בירושלים כי תכלית הבריאה אינו הקודש אלא קידוש החולין.
אל תיפנו אל האובות ואל היידעונים (יט לא) – הרמב"ם - זו אחיזת עיניים בלבד, וראב"ע והרמב"ן חולקים, [כמו בנושא השדים.]
מאזני צדק.. יהיה לכם, אני ה' (יט לו) – ספורנו – ללמד כי את כל החוקים והמשפטים יש לשמור בלי תוספת ובלי גרעון, כי מצוות ה' הם בתכלית השלימות.
והתקדישתם והייתם קדושים (כ ז) – הרבי - עשו מעשים קדושים אף אם הם נראים לכם חורגים ממעלתכם הרוחנית, ואז והייתם קדושים – תגיעו להיות קדושים. גינזבורג - התורה העם והארץ הם שלש שלמויות כלהלן, שלימות התורה – איסור עבודה זרה, שלימות העם – איסור שפיכת דמים, שלימות הארץ – איסור גילוי עריות.
איש אשר יקלל את אביו ואת אימו מות יומת (כ טו) - הרבי - הציוויים על כיבוד הורים באים ללמדנו להתעלות מעל למיגבלות המצווה על ידי המוסר הארצי.
אני ה'.. הבדלתי אתכם מכל העמים (כ כד) – הרבי – אם רגשות אהבה יסיטו אתכם להתקרב לנכרי, דעו כי קיום המצוות יהיה תמיד עם תוצאה חיובית, ועבירות לתוצאה שלילית, כי ה' בורא העולם ומנהיגו.
מאזני צדק... יהיה לכם (כ לו) – הרבי - הקפדה על מדידה מדויקת ועל התנהלות ישרה בעסקים הם תנאים לקיום התורה בשלימותה, כדברי הילל – אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך.
והבדלתם.. אשר הבדלתי לכם לטמא (כ כה) – הנציב – רק לכם קבלת טומאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה