= במדבר – וידבר ה' אל משה במדבר (א א) - מכילתא – תורה ניתנה במדבר ללמד שכל הרוצה יבוא וייטול. יצחק – ללמד על קשר בין לימוד תורה וביטחון בה'. מדרש רבה – כל מי שאינו עושה עצמו הפקר כמדבר אינו יכול לקנות את התורה. רשבם - משהוקם המשכן הפסיק ה' לדבר עם משה בהר סיני אלא רק במשכן. אבי-ה הכהן – הספר נקרא גם חומש הפקודים, כי המיפקדים באים להציג את קדושת האדם. גם התגלות ה' במשכן ובענן באה כאן בעיקר כדי להנהיג ולדבר עם העם, בניגוד להתגלות בספר שמות שהיא בעיקר של כבוד ה'. גם חנוכת המשכן מתוארת כאן בקרבנות הנשיאים בניגוד למקומות האחרים. גם הארון נוסע לפניהם ולא רק מקום לדיבור ה'. וכן שובה ה' רבבות אלפי ישראל – במרכז נמצא העם. אשם גזילות – גניבה מאדם היא מעילה בה'. שילוח הטמאים מהמחנה - לקדושת העם.
שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם (א ב) – הרבי – הדגשת המשפחתיות, המתחילה בזוגיות, כי היא חוליה ראשונה בשרשרת של האהבה לזולת לה' ולתורה. רשבם – מנה את יוצאי צבא כי בחודש השני היו ישראל אמורים לעלות לארץ (י יא) , ולא מנה את הלויים שומרי המשכן. [ ה' דיבר אל משה ואחר כך אומר שאו בלשון רבים. כנראה הכוונה לכך שהממונים על העם ישתתפו בניהול המיפקד]. הנציב - מה מייצגים שני הביטויים – שא את ראש.. – תפקדו אותם. וכן לגבי מיפקד הלויים – מטה לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תשא. לכן מסביר כי שאו את ראש זה סדר ראשי העם – שרי עשרות שרי מאות ושרי אלפים שבא בנוסף למניית כולם.
נגן – מדוע כאן מצווים על מיפקד ואצל דויד זה אסור. רש"י מסביר כי כאן מנאן מתוך חיבה.הנציב בשם הארי, שראשי השבטים לא מנו אנשים אלא פתקים שבהם נרשמו השמות. יש לציין כי כאן כתוב לשמותם לבית אבותם , כלומר להגדרת שייכות וסדר ומיקום , לעומת זאת בדויד הכוונה הייתה לדעת כמה אזרחים במדינה, וזה כאילו היו ברגים. הדגשת האישיות בבמידבר מופיעה גם בפירוט קרבנות הנשיאים. גינזבורג - בזוהר נמצא כי מכיוון שהתורה התקבלה והמשכן הוקם, פקד ה' לפקוד את חיילי התורה לקראת המסע לארץ. המיפקד היה גם לחיילי המשכן – מיפקד לעמוד התורה ומיפקד לעמוד העבודה. כיום מדובר על עבודת ה' בתורה ובתפילה – במוח ובלב. לנפש רבדים : נפש – המעשה הפשוט, רוח – מידות הלב, נשמה – המשכיל שהוא חייל התורה. חייל המשכן הוא בעל הלב הרגיש לחוויית השראת השכינה. בזוהר - פנימיות מסעות המשכן- מלחמה בקליפות - קומה ה' ויפוצו אויביך. נתיבות שלום – כתוב שא את ראש בני ישראל ולא כתוב מספר, כי שלימות העבודה היא רק על ידי כלל ישראל המאוחדים שרק אז יכולים לקיים את התורה – כל עדת ישראל יעשו אותו. הספורנו מפרש כי כאן כתוב במספר שמות – בגלל חשיבות דור דעה של יוצאי מצרים , אבל במפקד בערבות מואב כתוב רק לבית אבותם. אמנם נכון שלדור המדבר עוונות, אך זה מוסבר כי כל הגדול מחבירו ייצרו גדול הימנו, ולא נחלו את הארץ כי לא היו שפלי רוח (לפני 40 שנה במדבר). ועוד ניתן לומר כי תפקידם היה בסור מרע, ושל באי הארץ בעשה טוב. התורה ניתנה במדבר כי מתקיימת רק במי שממית עצמו עליה – ממית עצמו וחומריותו. בעצם ניתנה באש במים ובמדבר – בכילוי כוחות החומר, באהבת ה' וכשישימו עצמם שפלים כמדבר. ( זה מסביר שזכור קדם לשמור כי הגיעו לאהבה כי הזיכוך היה גדול, לפני שנזקקו לייראה המיוצגת בשמור). הדגלים מסמלים יעדים לכל אחד – איש על דיגלו. מהות הספירה – בפסח מכת בכורות להכניע הטומאה, ספירה לטהר את העם, ושבועות להגיע ליעד ממלכת כהנים וגוי קדוש. למרות הדרישה ההכרחית לשפלות, זכות השבת עשויה להביא "הביאני המלך חדריו" גם למי שאינו ממית עצמו, ולכן כתוב שבתות תמימות תהיינה, והתורה ניתנה בשבת. שפת אמת – בשם הרבי מפשיסחא, על מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי – זה אי אפשר, אלא הכוונה יגעו ויאחזו במעשי אבות להידבק כל מעשיו בשורש החיות. כל המיפקד כדי לומר שלכל אחד יש תפקיד. וגם שכל אחד יכיר את שבטו, ומיוחס אל אבותיו. ימצאהו בארץ מדבר – כדי שישראל יבינו שתפקידם בעולם לתקן את התוהו. ועוד - הספירה באה לומר לישראל שהם צבאות ה'. שאו את ראש – ה' מנהיג את העולם בדרך הטבע בששת ימי הבנין אבל המתנשא לכל לראש הוא הנהגה שלמעלה מדרך הטבע, המיוחדת לישראל והוא בחינת השבת שמעלה את הכל לשורש ולראש, וזהו אתה מחייה את כולם כי השבת הוא לקבלת החיות והוא תכלית שמים וארץ.
יונתן זקס – הסדר בתורה הוא סדר האמיתות המתגלות עם הזמן א. בריאה מבול והופעת אברהם. ב. האבות ועד הירידה למצרים. ג. הברית בסיני והעגל. ד. סדרי עם ישראל, מתרומה עד עשרת הפרקים של במדבר. אחר כך באה המחלוקת וה' מתייאש מדור זה. ה. דברים הוא בעצם הקדמה ליהושע. ובס"ה, 5 פעמים ה' יוצר סדר והעם מקלקל את הכל. וה' מתחיל מחדש. המיפקד – הדגשת צורך עמידת היחיד מול התנהגות של עדר. שא את ראש – שכל אחד יבחין את המיוחד לו בתוך הכלל . הרבי –כל יוצא צבא – לפי חז"ל לא היו כבר חולים ונכים, ומכאן שהקשר עם ה' מרומם גם את מצב גופנו. שמירת המקדש על ידי החנייה סביבו מסמלת לנו לשמור על עצמנו כמו מקרירות, מתאוות, סיפוק עצמי וייאוש. טוב לצדיק טוב לשכנו – יש להינצל ממחלוקת על ידי לימוד תורה, ולהתרחק ממחלוקת כדי ללמוד תורה. [ בדבר תורה בכנס בחפץ חיים לפני זמן רב, אמרתי כי במדבר הוא חומש משעמם יחסית . כמו פרטים וחזרות על המיפקדים, חזרה על קרבנות הנשיאים. ואולי כוונתו ללמדנו כי עיסוק בדברי ה' צריך להיעשות גם על ידי שינון וחזרה ולא רק בחידושים.]
ויהיו בני ראובן.. כל יוצא צבא (א כ) – הרבי – כולם היו יוצאי צבא כי כל החולים והנכים הבריאו במתן תורה, ובריאותם נשמרה על ידי הענן. הקשר עם ה' אכן מבריא – ככל שנתאים את חיינו להוראות התורה נהיה יותר בריאים בגוף ובנפש. אך את מטה לוי לא תפקוד (א מט) – רמבן – משום שלא מינה ה' ראש לשבטם. רשבם – כי לא ייצאו לצבא אלא כבהמשך – הפקד את הלויים על משכן העדות.
[ בפשטות נראה לי כי הכוונה שלא ייפקדו במפקד הכללי, כי אחר כך התפקדו לחוד מבן חודש ומעלה, לפידיון הבכורות.]
ויחנו בני ישראל.. סביב לאוהל מועד (ב ב) – הרבי – אמנם התורה מגינה עלינו, אך יש לשמור על הקודש מפני חילול. בדומה עלינו לשמור על נקודת הקודש שבתוכנו.
ואלה תולדות אהרון ומשה (ג א) – אור החיים – נימנו כאן רק בני אהרון, ומשה הוזכר כי הציל את אלעזר ואיתמר בתפילתו כפי שנאמר בדברים (ט כ).
לקחתי את הלויים תחת כל בכור (ג יב) – חזקוני – ובשינוי זה כלול שללויים לא תהיה נחלה, ושהבכורים בישראל יקבלו חלק שני – של הלויים.
פקוד את בני לוי לבית אבותם למשפחותם.. מבן חודש(ג טו) – אברבנאל – רק אצל הלויים הוזכרו שמות משפחותיהם כדי לחלק את תפקידיהם. נתיבות שלום - יקרה היא מפנינים – אף ממי שנכנס לפני ולפנים. כי כהונה ולווייה היא מתנת ה', ולעוסק בתורה ומקרב עצמו היא יקרה מהכל, וזה שנאמר אשרי תבחר ותקרב על הלוויים ואשרי אדם עוז לו בך – בכ"ב אותיות התורה. ולכן מניין העם קודם מניין הלויים. רשבם – מבן חודש, כדי לפדות את בכורי ישראל .
בני קהת יחנו.. תימנה. והחונים לפני המשכן קדמה, משה ואהרון ובניו (ג כט,לח) – רש"י – סמוכין לבני קהת דגל ראובן, אוי לרשע (קורח) אוי לשכינו – דתן ואבירם והנלוים אליהם הסמוכים לקורח. יהודה יששכר וזבולון, לפי שהיו שכניו של משה נעשו גדולים בתורה. הרבי – מכאן שלימוד התורה יוצר חיבור ואחוה והצלה ממחלוקת, וכדי להצליח בלימוד התורה יש להתרחק ממחלוקת [ולהתקרב ללומדיה]. נבנצל – שכנות שבט ראובן לקהת הביאה לקלקולם במרד קורח (הרחק משכן רע). ה' הזהיר את ירמיהו (טו יז) שלא יושפע לרעה מהעם – ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם. ובאברהם נאמר שה' דיבר אתו רק לאחר היפרד לוט מעימו. גם מעבר עמלק ליד ישראל השפיע לרעה. אכן, שמשון ושלמה שרצו לקרב נכריות, נכשלו. הרמח"ל - מסוגל לקדש רק מי שהוא כבר בגדר קדוש. פירודו של לוט מאברהם גרמה לו ולמשפחתו רעה. דביקות רות בנעמי שבאה מתוך קדושה, תיקנה את הפירוד. ההתחברות לכלל ישראל – נעשה ונשמע וכו', היא ההקדמה למתן התורה והארץ. שבט דן היה אחרון ולכן מרוחק ונכשל בעבודה זרה והוא הנחשלים אחריך.
כל פקודי הלויים.. שנים ועשרים אלף (ג לט) – רמבן – זה פחות מחצי השבט הקטן, וניתן לומר כי כאשר יענו אותו כן ירבה לא חל על הלויים שלא השתעבדו.
אל תכריתו את.. הקהתי (ד יח) – ספורנו – תשימו כל אחד על מקומו שלא תהא תחרות ביניהם של כל הקודם זוכה.
אהרון ובניו שמו אותם איש איש על עבודתו (ד יט) – ספורנו – כל איש יעשה רק את המצווה עבורו, אסור לכהנים לעשות עבודת הלויים וכן להפך.
ולא יראו כבלע את הקודש ומתו (ד כ) - שטיינזלץ - בני קהת, למרות הקדשתם אהרון ובניו מכסים את כלי המשכן לפני שהם יישאו אותם. המשכן נייד ולכן הקודש מתפנה ממקומו שלא כבמקדש. הפירוק עשוי להביא לזלזול כמו שראינו במגיפת אנשי בית שמש כשהביטו בארון. כך במשכן היו ישראל חונים מסביב למשכן תחת שמירה ואיסורי כניסה. גם בלימוד התורה שבעל פה מפרקים הלכות כדי לבנותם מחדש ולא קוראים בלבד כמו בקיצור שו"ע, וכך קיים חילוק דומה בין למדן לבין איש פשוט, כי יש דרגות. קיים סיכון שמי שיפרק לא ירכיב כלל מחדש. משום כך רק אהרון ובניו היו רשאים להישאר בקודש כאשר מפרקים, כפי שנאמר סתירת זקנים בנין. הנציב – קדושה נותנת חיים, ומכריתה את מי שלא נזהר כראוי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה