= בחוקותי - אם בחוקותי תלכו (כו ג) – רמבם – אם במלמדי חוקותי תמאסו. שפת אמת – דברי רש"י שתהיו עמלים בתורה – לא לידע ולהשיג אלא להתבטל אליו כראוי ולרצות תמיד לבוא למה שאינו משיג. לעמול בתורה זה להלוך בחוקיו שלא על מנת לקבל פרס, כאשר השכר הוא שמתענגים מכך שנעשה רצונו ולא מהגמול הגשמי, וזה מה שכתוב אצל אברהם וילך כאשר דיבר אליו – רק כדי לעשות רצונו. ובשם סבו – אם אין אני לי – כל אדם נברא לדבר מיוחד מה שאי אפשר לאחר לתקן ואע"פ כן כשאני לעצמי מה אני – שהעיקר לבטל עבודתו לכלל ישראל.
הרב קוק – תורה מעמיקה לאמיתה ומחשבה נכונה ניתן להשיג רק בעבודה מאומצת ולא בלימוד שיטחי, אמנם, חיובית הקלה על לימוד גמרא עם פיסוק וכדומה.
הרבי - בחוקותי – החקיקה באבן יוצרת אחדות אמיתית עם ה'. ולכן ברכת השפע שייכת לזה, להסיר את סיגי הגאווה ולהתאחד עם ה', הטוב המוחלט. הרב יהושע שפירא - אם בחוקותי – אין אם אלא לשון תחנונים (גמ'). ניתן להסביר כי עמל התורה אינו עמל חיצוני אלא שייכות פנימית שלא ניתן לצוות עליה, בדומה למשפטי סיום של מפקד לחייליו לאחר קבוצת פקודות מבצע. כאן מופיע הכל בידי שמים חוץ מייראת שמיים. עמל תורה קשור לנתינת הלב, התמסרות. כך גם הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לזורע שאינו קוצר, חשובה ההתבוננות והכוונה, וכן גם בתפילה. והתהלכתי בתוככם - וכן בחוקותי תלכו – שנהיה נתונים בתורה ובמצוותיה ואז ה' יימצא בתוכנו. זהו גם פירוש ר"י הלוי לכך שלא בירכו בתורה תחילה, שיש להיות נתון בדבר ששכר מצווה ליכא יש שכר ההשתוקקות וההידור כמו מתוספת שבת. וייתכן גם שהשכר הוא על העמל בתורה או על הצער הבא מהעמל, ובס"ה מאהבת ה'. הפרשה מסתיימת בגמול רוחני – והתהלכתי בתוככם, ומוסבר במאמר כך דרכה של תורה, פת במלח תאכל אשריך וטוב לך - אם תקנה את התורה בפנימיות הנפש עד שאפילו פת במלח תאכל תהיה מאושר עם התורה, אז אפילו אם אשריך וטוב לך בעולם הזה, השפע הגשמי לא יפריע לך להגיע לטוב לך בעולם הבא, וזה פירוש הברכה והתהלכתי בתוככם – יראה מחמת אהבה, וזו בחינת שבת והמיקדש. במדרש מובאת מחלוקת בית שמאי ובית הילל מה נברא תחילה ורבי שמעון בר יוחאי ששמים וארץ נבראו ביחד. ומוסיף רבי אליעזר בנו, ששקולין זה לזה וכן גם האבות. בדומה אומר רבי אלימלך שצריך להתחיל בעבודת ה' מגדלות הבורא, ורבי זושא שמשפלות עצמו, וסיכם המגיד שאלו ואלו אמת. וזוהי כנראה מחלוקת בית שמאי ובית הילל אם להתחיל בעשה טוב או בסור מרע. נתיבות שלום – מדוע נכתבה הפרשה, הרי שכר מצווה בהאי עלמא ליכא, אלא בחוקותי – בסדרים שקבעתי לעולם. אם תהיו עמלים בתורה ומתנתקים מהחשקים הגופניים אז ונתתי. ונתתי גשמיכם בעתם (כו ד) – שפת אמת – שיהא גם הגשמיות נמשך אחר השורש... על ידי שיתעלו המעשים בכוח התורה יתמשך חיות תורה לגשמיות – ועץ השדה יתן פריו. רמבן – ברכות אלה לא התקיימו, אבל יתקיימו בזמן השלימות.
ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם (כו ה) - ש"א שנרב – השגת מעמד כלכלי כרוכה לרוב בקנאה ושינאה, אך אם תסתפקו במועט – לשובע בלבד – יהא לכם ביטחון כלכלי וביטחון בה'.
והשבתי חיה רעה מן הארץ (כו ו) – הרבי - פירושו שייפסק הטרף, גם עלינו להמעיט את הטרף ככל האפשר כדי להתכונן לימות המשיח.
ורדפו מכם חמישה מאה (כו ח) – העקידה – אשפיע עליכם שפע של גבורה.
ולא תגעל נפשי אתכם (כו יא) – בבא בתרא (פח) – ה' בירך את ישראל (בחוקותי) בעשרים ושתים ברכות וקיללם בשמונה קללות , ואילו משה להיפך. ש"א שנרב – הברכות ניתנו בקיצור והקללות באריכות, כי עיקר המטרה למנוע חטאים בישראל.
והתהלכתי בתוככם (כו יב)– רש"י – אטייל אתכם בגן עדן כאחד מכם [ אולי כהמשך לרוח ה' מתהלך בתוך הגן?].
ואולך אתכם קוממיות (כו יג)– שפת אמת – כאשר יהיה התיקון כראוי כמו לעתיד, יוכל לקבל מורא שמים גם בקומה זקופה, כי בעולם הזה מחמת הבלי עולם אפשר רק על ידי כפיפת קומה.
ואם תלכו עמי קרי (כו כא) - שטיינזלץ – ההתבוללות הנוראה היום היא קרי. תוצאת האדישות לתוכן המצוות, וחוסר משמעות אמונית לכל המתרחש. גם האדישות לתורה. שלא בירכו תחילה, מוסבר באיכה רבה שוויתר ה' על העבירות החמורות ולא ויתר על מאסה של תורה. אנחנו כבר לא מתחלחלים כבעבר לשמיעת התוכחה, למרות שמקפידים על כל אות ונקודה בקריאה. ולכן מגיעים לואם את משפטי תגעל נפשכם (כו טו). בשם האר"י שהטעם לכל העונשים הוא אשר לא עבדת בשמחה, דבר המביא למיאוס העבודה. וכן המהר"ל – שלא בירכו בתורה תחילה, שהשכינה לא הייתה בתוך המצוות ולכן גלתה. אמנם ה' מבטיח לנו שבכל זאת לא תגעל נפשי אתכם ככתוב . יונתן זקס - קרי – לפי רש"י והרמב"ם – מקרה, ואכן מתאר זאת ג'ונסון , שעם ישראל דבק באמונה ובתכלית ובייעוד לאנושות, ובעקבותיו הלכו עור. "היהודים נקראו להראות לעולם כיצד לנסוך על החיים הוד של ייעוד" ולא מקריות. הגרי"ד- עזרא תיקן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. הכוונה היא להכנה נפשית לחגים. מתן תורה קשור לשבועה (ברית) שנשבעו ישראל לקיימה, כולל ארור אשר לא יקיים. גם הברכות והקללות הן מין קבלה לקיים מצוות. במקביל, כי תבוא נקראת לקראת ר"ה וכיפור - מתן לוחות שניים, [ברית תורה שבעל פה]-על פי הדברים האלה כרתי ברית".
והשלכתי בכם את חית השדה (כו כב) – רמבם – במכשפים הטוענים כי הם מגרשי החיות ממקומות המושב.
ואפו עשר נשים לחמכם (כו כו) - ש"א שנרב – בכל מקום הסמל לריבוי הוא שבע ומדוע כאן עשר, מציע כי בדומה למדרש האומר כי שאינו מעשר יבוליו יהיו עשירית, גם כאן יאפו עשר נשים לחם שכרגיל אופה אישה אחת.
והשימותי את מקדשיכם (כו לא) – בעל הטורים – משחטאו אין המקדש על שמי.
והתוודו את עוונם (כו מ) – יתוודו אך לא ירחיקו רשעתם, ולכן אלך עמם בקרי.
והבאתי אותם בארץ אויביהם.. ואז ירצו את עוונם (כו מא) - גינזבורג – בזוהר שגם בהיותם בארץ אויביהם ריח ניחוחם עולה לפני. רמבן – אחזור להענישם עד שייכנע לבבם ויתוודו מהלב או עד שירצו עוונם באורך הגלות.
ואף גם זאת... לא מאסתים... להפר בריתי איתם (כו מד) - יונתן זקס – לא ייתכן שה' יעזוב בריתו לישראל. וכן בישעיהו ( נ ) – אי זה ספר כריתות, ובירמיהו (ל"א)– כה אמר ה' אם יימדו שמים למעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה, גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו. אמנם הנצרות ראתה את התנ"ך כברית ישנה שהוחלפה בחדשה, ובעקבות זה שנאת היהודים אך האפיפיור יוחנן החמש עשרה ביטל זאת. וכשלו איש באחיו כמפני חרב הוא לכאורה עונש חמור מאוד. אך חז"ל פירשו – מלמד שכולן ערבים זה בזה. בניגוד לסיום הפסימי – ונמכרתם ואין קונה, של הקללה בדברים, שנאמרה על ידי משה, כאן מסתיימת הפרשה וזכרתי להם ברית ראשונים. בניגוד לאירופה ועוד, בארה"ב נשמר רעיון הברית והאחריות ההדדית. יש לציין את יזמת הרופאים מישראל לקוסובו לאחר המלחמה, ששמו לב לכך שהילדים מוזנחים, וקראו למתנדבים רבים כדי לשקם את בתי הספר ומסגרות הנוער. אבן עזרא – המאיסה והגיעול לא יגיעו עד כדי להפר בריתי אתם.
אלה החוקים.. בהר סיני (כו מו) – רשבם – גם התוכחות שייכות למצוות השמיטה והיובל אם יניחו אותם ונאמרו בסיני . [ אעיר כי סיום זה מחזק את הסוברים כי בהר בחוקותי הינם הברית עם ה' בסיני, המוזכרת בסוף משפטים]
איש כי יפליא נדר בערכך (כז ב) י' שפירא - ערכין – כופר נפש. תמורה – לוקין עליה כיון שהלאו כולל והעשה מפורט – הרמב"ם, ולפי אחרים כיוון שיש שני לאוים. מצטט פסק של הגריש"א שקריאת שם מקדישה פירות גם אם היו פטורים מתרו"מ.
והעריך אותו הכהן (כז ח) - הרבי - מבחינה רוחנית אנו מוערכים כי עמדנו בסיני, אך גם כשיש עושר רוחני אנו מצווים לתקן את עצמנו ואת העולם. ואם בהמה אשר יקריבו.. לא יחליפנו ולא ימיר.. ואם ימיר הוא ותמורתו יהיה קודש (כז ט) – רמבם – שני לאוים כדי שיילקה על ההמרה למרות שניתק לעשה.
ואם המקדיש יגאל ויסף חמישית (כז טו) – בכור שור – וכן בפדיון מעשר, בשדה הקדש ובבהמה בעלת מום שהוקדשה, לפי שהמקדיש עשוי לזלזל בפדיון.
ואם.. יקדיש איש לה' (כז טז) – הרבי - להקדיש זה בעצם לתת לה' את שלו , גם ילדינו הם פיקדון מה' ולכן החיוב לחנכם נכון.
כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש (כז לב) – מסכת בכורות נח – ולא שיוציאם בידו אלא מעמיד אימותיהם בחוץ ואז הם יוצאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה