האתר הקדוש ביותר ליהדות הוא מקום המקדש בהר המוריה. עליו נצטוו היהודים [שמות כ'ה 8] "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". כבר העירו הפרשנים – לא נאמר ושכנתי בתוכו אלא ושכנתי בתוכם - אלוהים מצוי בכל מקום, בלב כל אחד ואחד.
בנוסח התפילה של כל יום מצויה תפילת "קדושה" -
למתפללים ביחידות, המאחרים העלולים להחמיץ את הקדושה, יש חזרה עליה בתוך תפילת "ובא לציון".
ב"קדושה" זו כלולים שני קטעים מהותיים:
האחד מישעיהו [ו'3] "קדוש קדוש קדוש ה' מלוא כל הארץ כבודו"
השני מיחזקאל [ג' 12] "ברוך כבוד ה' ממקומו"
נראה כי הם מבטאים שתי גישות יסוד ביהדות – הגישה הנשגבה של "כל היקום מלא אלוהות"
ושל גישת הצמצום – יחד א-לוהים שכינתו לבית המקדש, ותרגום עבודת הא-ל ושמירת מצוותיו לפולחן הקרבנות ותפילות בבית המקדש.
כל גדולי המפרשים עסקו בסוגיה זו ולא כאן המקום להרחיב בה.
האם ציווה הקדוש-ברוך-הוא על בניית המקדש מתוך ירידה לטבע האנושי הדורש משהו מוחשי–? נזכור את חטא העגל הממחיש את הטבע האנושי. אך כבר הנביאים יצאו נגד החשש שהאדם עלול לראות באתר או במבנה קדושה כשלעצמו, ואמר הנביא הושע [ ו'6] "כי חסד חפצתי ולא זבח, ודעת אלו-הים מעולות".
אני נזכר באמרה חסידית, כאשר שאלו את הילד החכם רבי נפתלי מרופשיץ "ילד- היכן גר הקדוש-ברוך-הוא? והוא השיב: בכל מקום שנותנים לו להכנס".
נזכור כי מה שאנו יכולים לראות כיום הוא שרידים מהבית שחידש הורדוס, אשר תחם את הר המוריה בארבע קירות תמך אדירים שאת תוכם מילא עפר בתוך קשתות בניה – ארבעה קירות: הכותל הצפוני, הכותל המזרחי, הכותל הדרומי והכותל המערבי [רק שני האחרונים נראים לנו].
אך משך כל שנות קיומו היה בית המקדש, ובזכותו ירושלים כולה, מוקד דתי רוחני וגם מרכז כלכלי וחברתי – בשלושת החגים הגדולים: פסח, שבועות וסוכות [שלושה רגלים] – עלה העם לרגל לירושלים, וקירב את העם לבוראו. חוויה דתית עמוקה המלווה ברגשות לאומיים וחברתיים.
חורבן הבית היה גם חורבן העם. על כן האבל של יום החורבן מלווה בציפייה ותפילה ל"חדש ימינו כקדם". בניין המקדש הוא גם חידוש קוממיות יהודה וקירוב לב האדם מישראל לבוראו.
נזכה כולנו לגאולה שלמה – לשנה הבאה בירושלים הבנויה !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה