לפני שאכנס לנושא אני חש חובה לתת מבוא אישי. אני מתפלל בשבתות בבוקר בבית הכסת של קהילת "רננים" אשר ב'היכל-שלמה' בירושלים, שם התפילה מתחילה ב08.30 ונהגתי להקדים ולבוא כבר ב0745. הסיבה, להבטיח שאוכל לקחת את עלון פרשת השבוע 'שבת בשבתו' בו נהג בנו של ידידי משה [בזק זצ"ל] אמנון לפרסם פירוש נפלא לפרשת-השבוע, ולהחזירו לשולחן במבוא עוד לפני קריאת התורה שהרבה פעמים קרא-הקריא אותו אמנון [כיום הרב אמנון בזק יצ"ו, ר"מ בישיבת הר עציון]. לאחר הרבה שנים, כאשר כתבתי לספרי הדיגיטלי "תורה-היום" את הרהורי לפרשת "שמיני", חשבתי שאני מקורי, אך לאחרונה רכשתי ספר נפלא בשם "נקודת פתיחה" [הוצאת 'ידיעות אחרונות'] בו נאספו אותם פירושים. מצאתי שהרעיון אותו הבאתי לקוח ממקור זה [אם כי כמובן אינו ציטוט, אלא לאחר שעבר עיבוד דרך מוחי. וכאן אני משלם חובי לומר דברים בשם יוצרם.
הפרשה הבאה מתחילה ב"ויהי אחרי מות", והאירוע עצמו מתואר בפרשתנו:
"..א וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי' ה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם:
ב וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהוָֹה:
ג וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן:
ד וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל-מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן בְּנֵי עֻזִּיאֵל דֹּד אַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת-אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי-הַקֹּדֶשׁ אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:
ה וַיִּקְרְבוּ וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה:
ו וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל-הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת-הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ָה':
ז וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ פֶּן-תָּמֻתוּ כִּי-שֶׁמֶן מִשְׁחַת ה' עֲלֵיכֶם וַיַּעֲשׂוּ כִּדְבַר משֶׁה: [ויקרא י' 1-7]
לקורא את הכתובים קשה להבין ולהשלים. העונש נראה חמור מאד ביחס למעשה. ואכן כל גדולי הפרשנים התחבטו בכך. התורה עצמה מבליטה זאת - השם "שמיני" הוא היום השמיני לחנוכת המזבח, ולכל אורך תיאור הנושא מובלט "ויקחו את אשר צוה משה"... "לפי ה' כאשר צוה משה"..." ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבום וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם [שם ט' 5-22].
נדב ואביהו היו נוכחים וראו כי אביהם ואחיהם הגדולים המתינו עד שקיבלו הוראה מפורשת, וכן נוכחו איך קיבל זאת כל העם. ומכאן לקח לדורות. יש להבחין בין קיום דבר ה' לבין משאלת לב אישית. "בל תוסיף" הוא מסוכן, הוא כבר מעין "עבודה-זרה". מדגיש זאת הפסוק האחרון אשר ציטטנו – הצו לאלעזר ואיתמר "ומפתח אוהל מועד לא תצאו..." והנימוק בא מיד "..כי שמן משחת ה' עליכם".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה