שיר השירים [לשבת חול המועד פסח]
בילדותי שמעתי ממורי את האמרה "אמר רבי עקיבא... כל הכתובים קודש, ושיר השירים קודש קודשים" [משנה ידיים ג' ד']. הפירוש המקובל הוא ששיר זה הנו אלגוריה [משל] על אהבת כנסת ישראל לאל-הים.
עכשיו משבגרתי מעט ולמדתי להבחין בערך היופי, אני מצליח להבחין כאן באחד היסודות של היהדות:
בעוד דתות אחרות רואות קדושה בנזירות ופרישות - דת ישראל מלמדת אותנו להבחין ביסודות הקדושה שיש גם בחיים וגם בטבע, וביכולת שלנו לחשוף ו"להעלות את הניצוצות".
וכשאני קורא בשיר השירים נראה לי שהוא קרוי כך כי הוא מורכב ממבחר קטעי שירה.
למשל – [פרק ד' 12-15] ..."גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה; גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם. יג שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים: כְּפָרִים עִם-נְרָדִים. יד נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה; מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים. טו מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים; וְנֹזְלִים מִן-לְבָנוֹן. טז עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו; יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו."
כשאני קורא את הקטע הזה – אני רואה בו תיאור של 'גן העדן'.
ובסופו משאלה, היכן ואיך היתה הרעיה רוצה להיפגש עם אהובה.
וכאן שוב רבי עקיבא שזכה לאהבה מיוחדת – מעלה את האהבה לדרגת קדושה.
בכלל, אהבה, יכול האדם להעלות אותה לדרגה עליונה וח"ו להוריד אותה לשפל הממדרגה.
לפי תפיסתי זו אין צורך להתייחס לשירה עילאית זו כאלגוריה, אבל כאמור "שבעים פנים לתורה", וכאן אני מצביע על אחת מהן.
וכל קורא יבין כפי שירצה. אני רק מצביע על אחת האפשרויות, ואשמח לקבל תגובות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה