משפטים – עזרה לשונא

משפטים – עזרה לשונא

הפעם בחרתי בציטוט, כי לא נראה לי שאצליח להגיע לרמת הביטוי של הרב הנערץ [לא רק עלי] הרב לורד פרופסור יונתן זקס שליט"א בספרו הנפלא "שיח ושיג א' [ע' 212 ואילך]:

"... כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ [שמות כ'ג 5]

שני עקרונות באים כאן ליישום. האחד – הדאגה לבעלי-חיים. ההלכה אוסרת לגרום "צער בעלי חיים" שלא לצורך וכאן היא אומרת - אסור שסכסוך בין שני בני-אדם יביא להתעלמות מסבל של חמור. החמור אינו אשם.

העקרון השני אף מרשים יותר. גם שונאך הוא בן-אדם. האיבה אמנם מפרידה אבל ביניכם עדיין יש אחווה אנושית המחייבת עזרה בעת מצוקה, שצריכה לעמוד מעל כל מחלוקת. אם מישהו בצרה – עזור לו, אל תתעכב לשאול אם הוא ידיד או אויב [משה התערב כאשר ראה את הרועים נוהגים בגסות בבנות יתרו! אברהם התפלל למען תושבי ערי המישור].

לנושא זה מוסיפה התורה דקויות במקומות אחרים:

לֹא-תִרְאֶה אֶת-חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ: [דברים כ'ב 4]

בחומש שמות עוסקת התורה בשונא, ובחומש דברים באחיך. המשנה [מסכת בבא-מציעא ב' י'] מבחינה בין פריקה לבין טעינה, והגמרא מוסיפה שפריקת חמור השונא קודמת לטעינת חמור האוהב. "אוהב לפרוק ושונא לטעון - מצווה בשונא, כדי לכוף את יצרו. הגמרא מסיקה זאת מהשימוש בפרשתנו במילה "וחדלת", שכן הנטיה הראשונית היא להתנכר לשונא, ואונקלוס אף מוסיף [בתרגום חוזר לעברית] "עזוב תעזוב מה שבלבך עליו" ופרוק עמו. כלומר רק אם הוא עמל עמך, אבל והיה האויב זקן או חולה, פטור הוא.

ומוסיף הרב: מדוע סרבנותו של הזר פוטרת אותנו מהחובה לעזרה. כאן התורה מעלה את עקרון ההדדיות.

חז"ל ערים מאד לדקויות הלשון של התורה. נכתב..."עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" אם הוא עמל יחד אתך [פרט לזקן ועייף], וביטוי נוסף באותו פסוק...."וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ". הנטיה הטבעית של כל אדם בראותו אויב בצרה היא להתעלם. מביא הרב את דברי אונקלוס בתרגום חוזר לעברית 'עזב תעזוב מה שבלבך עליו, ופרוק עמו'.

התורה מלמדת אותנו גישה נבונה: אם תחוש לעזרת האויב בהיותו בצרה, תקהה משהו מעוקצה של השנאה.

ונאמר באבות דרבי נתן [נוסח א']: 

בן זומא אומר: ...איזהו גיבור שבגיבורים? זהו הכובש את יצרו... ויש אומרים: [גיבור הוא] מי שעושה שונאו אוהבו.

אני מעז לחשוב שההרהור שלי למקרא דברים אלה, יעלה גם אצלכם נושא אקטואלי של "פלשתין". לא הכל כמו אצל הפוליטיקאים – מהר ועכשיו.

גם הרב מביא בהמשך המסה: תורת ישראל אינה מצוה "אהב את אויבך" אלא רק 'עזור לו במצוקתו'.

ואומר הרב:

מצוות פריקת עול הבהמה סוללת דרך יצירתית להתגברות על איבה דוקא באמצעות ניצול של מצוקה לטובה.

ויסלח לי הרב שאיני מביא דבריו במלואם, ובהחלט אמליץ לעיין בהם במקור.