שמיני

 עש"ק שמיני [דבר תורה של הסבא למשפחת זקס]

אתחיל מהסוף ומשם לאמצע, ואז להתחלה:

כי העיקר הוא היעד – המטרה. בשרשרת הזמנים שאנו מצויים בה, היעד הוא "קבלת התורה" בחג השבועות, וכעת אנו בצעדים הראשונים של הדרך, ב'ספירת העומר'. הבה נראה מה כותבת על כך התורה :

[ויקרא כ'ג 15-16] "...וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:

טז עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַָ-ה': 

כלומר – ימי הספירה הם בעצם המשך של ימי הפסח והם באים לגשר בינו לבין חג מתן-תורה. לצערנו, הקורות את ישראל במהלך הדורות בגלות היו הרות אסונות, ומכאן מנהגי האבלות הנוהגים בימים אלה. אך מעיון במקראות היו אלה, ועדיין אמורים להיות ועוד ישובו לכך, ימי חיבור בין פסח [ראשית הגאולה] לבין יעדה [חג מתן-תורה] – המשך לחול-המועד, ועוד יהיו כך... כעת כבר התחלנו את הדרך הארוכה לקראת הגאולה [כעתה אנו בימים של "מנחה חדשה"].

ואם הגענו לכך, אומר משהו על מונח זה. מה שאמר מורנו בדורת האחרונים הראי"ה – הרב אברהם יצחק הכהן קוק. בבוא הגאולה לא ינהגו יותר קרבנות בעלי-חיים במקדש.

השבת אנו קוראים פרשת "שמיני" נושא הקרבנות, אך לעתיד תהיה "מנחה" [רק מן הצומח לא מן החי].

ולוואי ונזכה לכך כולנו, במהרה בימינו אמן.