[שמות י'ט ד'] "אתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי:
ה וְעַתָּה אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ:
ו וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ".
קטע בכיוון ההפוך מהקודם. הוא 'גוי קדוש' המחויב אל יקדש עצמך במותר לך'. ומושג 'עם סגולה' טומן בחובו מחויבות.
להבהרת המושג קדוש נזקקתי שוב לספר הנפלא 'שיח ושיג' של פרופסור לורד הרב יונתן זקס שליט"א [ע' 195].
הרב מצטט את האר"י ואת ידידי פרופ' מרדכי רוטנברג וייחד קדושה בעולם – נסתפק כאן באשר נאמר לנו השבוע על "שבת קודש" ו"בית המקדש" [המשכן] המשמשים במושג ה"צמצום" ביהדות, שפירושו 'צמצם כביכול עצמו' ויחד שכינתו כדי להשרות על העולם... מושג זה מורה לנו איך להשליך מה"סופי" על ה"אין סופי". אלו שתי ישויות שונות השוכנות במרחב אחד – דבר המסביר לנו את הפרדוקס: בלי האל לא היתה הבריאה. אך הקב"ה בעצמו אומר למשה [שמות ל'ג כ] "כי לא יראני האדם וחי". ומתי זאת מתקיימת - בשבת, בה האדם אינו יוצר וכך הוא חש בקדושה - בנוכחות האל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה