לפרשת וארא
דברי ה' כתגובה על למה הריעות - וידבר אלוקים אל משה.. וארא.. ושמי ה' לא נודעתי להם (ו ב,ג) – במדרש – לא נודעתי כנ"ל , ולא הרהרו אחרי כמוך. רש"י - וידבר - קשות, תוכחה על למה הריעות. ושמי ה' לא נודעתי - שלא קיימתי הבטחותי. אבן עזרא - לאחר דבר ה' –לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך.. והכיתי.. ואחרי כן ישלח (ג יט), בכל זאת מתלונן משה כי חשב שה' יקל להם מיד את העול. ריה"ל - האבות לא נזקקו לניסים גלויים כי אמונתם הייתה חזקה. רמבם – המאמין על פי אותות יש בליבו דופי. רמב"ן – לאבות עשיתי ניסים נסתרים בלי לבטל סדר העולם, ובשם ה'- לשנות את הטבע, לא נודעתי להם. הרבי - ה' אומר וארא לאבות והאמינו בי, ואתה שואל שאלות. דורש ממשה אמונה. נבון – מסביר זאת בכך שאין זאת אלא אמונה בכוחו של ה', בדומה לחרטומים, ובדומה לדברי משה לפרעה – נזבחה לה' פן יפגענו בדבר.[אעיר כי אמונה מוגבלת כזאת היתה במדבר אחרי כל הניסים.]
בשורת הגאולה ומדוע זכו בה - והוצאתי והיצלתי וגאלתי ולקחתי אתכם לי לעם.. וידעתם כי אני ה'.. והבאתי אתכם אל הארץ (ו ו) –במדרש - נגאלו בזכות שלא שינו שמם ולשונם, לא גילו סודות, ונזהרו מעריות. ויקרא רבה – מכיוון שלא דיברו לשון הרע , בפסיקתא – שלא שינו לשונם ולבושם, לא גילו סודם, ונימולו. [בעשירי בניסן, עדיין אינני יודע על איזה סודות מדובר]. הזוהר - וידעתם זה לדעת שה' ריבון העולם, וזו מצווה ראשונה. [בפשטות אין זאת מצווה אלא המשך להודעת הגאולה] רשי – נאמן לשלם שכר, ושלחתיך לקיים דברי לאבות. אבן עזרא - ולקחתי זה בקבלת התורה. אור החיים – וידעתם בא לפני סיום ההבטחות, כי לדעת את ה' תנאי לקבלת הארץ. נחמה – קשה לקבל תשובת אור החיים כי לא כתוב כאן אם תדעו. ונראה כי גם זאת הבטחה וברכה, שתקבלו אותי, ולכן רק כאן נאמר וידעתם כי אני ה' אלוקיכם בגוף שני רבים – כל העם. וזה לקראת הדיברה הראשונה. הנצי"ב –פירוט העתיד לבוא מעכשיו, אלו מדרגות לשחרור ולהכנה לקבלת התורה – א) והוצאתי, במכת ערוב, מהעבודה בחומר ולבנים. ב) והצלתי, יציאה מעבדות, בברד. ג) וגאלתי, שנהיו בני חורין ממלכות פרעה במכת בכורות. ד) ולקחתי, להיות לעם ה'. ה) וידעתם כי אני ה' – להידבק בה', זוהי כוס חמישית שאינה חובה, אולי מפני שלא כל ישראל זכו בה. נחשוני - אין כוס חמישית על זה – כי דור זה לא נכנס לארץ. [למרות שוידעתם היא תוצאת קיום ההבטחות נראה לי שהבטחה חמישית היא בפסוק הבא – והבאתי אתכם אל הארץ ונתתי אותה לכם. ואכן בגללה כוס חמישית וכן בבעלי התוספות, וניתן להסביר כי בביאת הארץ מוכחת ידיעת ה']. ונתתי אותה לכם מורשה (ו ח) – הנצי"ב – אפילו כשאתם גולים היא שלכם. ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה (ו ט) – יונתן זקס – הרמב"ם במורה מסביר כי כשיש בעיות פיזיות קשה לעסוק ברוח, והיהדות מקדימה את תיקון הגוף בתהליך, וזה הסבר הפסוק. רבי לוי יצחק ניסח – עליך לדאוג לעולם הבא שלך ולעולם הזה לאחרים. בנצרות הדגש על עולם אחר שיזכו בו אם ייפרשו מהעולם הזה. סיכום ביניים של שליחות הגאולה - וידבר ה' אל משה.. דבר אל פרעה וישלח את בנ"י.. וידבר משה.. הן בנ"י לא שמעו ואיך ישמעני פרעה.. וידבר ה' אל משה ואל אהרון ויצוום.. להוציא את בנ"י ממצרים (ו י-יג) – [מה מחדש הקטע האחרון החוזר על ההתחלה] בירושלמי ר"ה ג – ויצוום – על שחרור עבדים. רמבם – קבלו שיהיו מקללים אתכם, כי כתוב ויצוום אל [ישראל ופרעה] ולא על או את או לומר. רשי – לפי מדרשו – ציווה לסבול את ישראל, ולדבר בכבוד אל פרעה. ופשוטו – צוו את מה שאומר, ובהמשך שלאחר פסוקים אלה באה פרשת ייחוס השבטים, וציוויים לפרעה ולישראל. העקידה – שאהרון יהיה איתו לדבר עם פרעה. וכן ויצוום – נתן בהם כוח לדבר אל פרעה כך שיתקבלו דבריהם.
ייחוס משה ואהרון - אלה ראשי בית אבותם.. הוא אהרון ומשה (ו יד,כו) - בזוהר - ה' חשב להעביר את אהרון מחלקו בהנהגה כי ידע שייצאו ממנו נדב ואביהו שיחטאו, והשאיר אותו בתפקיד כיוון שידע שייצא ממנו פינחס שהציל את ציבור ישראל וחידש ברית עם ה', ולכן נגמרת הפרשה בפינחס ולא באהרון ומשה. רש"י – ייחוס בני יעקב שהתורה מפסיקה אותו כשמגיעה לפינחס, כי הפרשה באה לייחס את משה ואהרון. תלונת משה - ואיך ישמעני פרעה (ו יב) - נחשוני - ואכן אמר לא אשלח. מובן יותר אם בני ישראל לא העיזו אפילו לרצות לצאת, ולכן אומר ה' כי גרוש יגרש.
המשך השליחות - וידבר ה' אל משה ואל אהרון.. להוציא את בני ישראל מארץ מצרים (ו יג) - הרבי –משה זו תורה ומצוות ואהרון זו תפילה, וסדרם מתחלף. דבר אל פרעה מלך מצרים (ו כט) – הרבי - משה מוכיח את פרעה תוך כיבודו, זה בא ללמדנו שיש לגשת אל השליט ואל הרשע בדרכי נועם אך בתקיפות. הכבדת לב פרעה - ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי (ז ג) - רמב"ם – בגלל הרעות שעשה נמנעו ממנו דרכי התשובה. ואכן בחמש המכות הראשונות הקשה פרעה את ליבו ורק אחר כך נאמר שה' הקשה. אברבנאל - הכבדת לב פרעה נדרשה כדי להגיע לכך שדם היהודים יינקם בהריגת המצרים. ספורנו- חיזוק לב פרעה אינו הקשיית ליבו אלא בזה שעמד בלחץ המכות ולא נכנע. יונתן זקס מגדיר את שיטותיהם כדבר והיפוכו [ לא כל כך הבנתי את ההבדל, כי לפי שני הפירושים נשאר בסירובו]. כיוון שה' מנהיג הכל, כל פעולה היא חלק מתוכניותיו שאינן ידועות לנו. ומוסיף שפעולות שליטים רבים נוצרו בהתעלמות מנתונים אובייקטיביים, כמין התמכרות למהלך שלילי. כך פרעה ששיעבד לבניין הפירמידות השתעבד בעצמו, וכן רודנים שהגיעו לסוף טרגי. נגן – לכאורה הכבדת לב פרעה היא כדי להענישו אך הפסוק מסביר כי זה למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים. המצרים רצו לנצח את הזמן על ידי חניטה ובניית פירמידות, ישראל מנציחים ע"י סיפור לבנים והלאה. סיפור אינו רק ניתוח משמעות החיים אלא גם מכוון את החיים ומעורר לבצע התנהגויות שונות. שטיינזלץ – גיבור הפרשה הוא פרעה, המקבל מכות ובכל זאת עומד על עקרונותיו, והרבי מקוצק אמר שהיה גבר כהלכתו. אכן באופן טבעי אנחנו מבינים יותר ללב רשעים כאלה. נחשוני -ההכבדה כדי לאזן את אפשרות הבחירה בעקבות המכות(המשגיח מקלם).
עשר המכות – וגאלתי אתכם בשפטים גדולים (ו ו) - הכוזרי (וכן מהר"ל ואור החיים) - המכות בסדר עולה. בחיי - המכות באו ללמד את האמונה בה' - מציאותו, השגחתו ויכולתו. הרמב"ן מוסיף בריאה, ידיעת ה', ונבואה. מלבי"ם – מצביע על כך שזה לפי החלוקה של רבי יהודה, דצ"ך - מציאות, עד"ש - השגחה (שחין עונש), באח"ב - יכולת. אברבנאל– דצך עדש באחב– לדעת את ה'– מציאותו, אדון ההיסטוריה, מושל. נחמה – עשר הפעמים שבאה ידיעת ה' [למען תדע] במכות, שתים בהקדמה, ואחר כך לסירוגין – לדעת את מידת הדין שלו, ולדעת את טובו. יצחק – תשע המכות ניתנו לחינוך עם ישראל. הניסים בדרך כלל נראים כטבעיים, וכך מכת חושך מתחברת להתפרצות הר געש ב-1446 לפנה"ס שהרסה את הממלכה המינואית , וימש חושך הוא האפר הוולקני באוויר השכיח ברעידות אדמה גדולות. חלוקת המכות – דצ"ך – אהרון במטהו, בא"ח – משה היטה ידו, עד"ב – הפעיל ה' בעצמו, ואכן רק בשלשת אלו יש בהתראה והיפליתי וכן וידעתם, כלומר – במקום שצריך הפליה רק ה' במישרין [לא בטבע?]. נבון – המכות נועדו להבהיר למצרים ששעבוד ישראל שהוררגלו בו, אינו מוצדק. כי ידבר אליכם פרעה.. תנו לכם מופת.. קח את מטך (ז ט) - יונתן זקס – משה החזיק את המטה בפגישות עם פרעה, להבעת סמכות וביטחון, בכלל התרפסות וכניעה יובילו לשעבוד. נחמה – פרעה היה משוכנע שאין בכוחם לעשות מופתים – תנו לכם מופת - וכך ייפטר מהם. אמור אל אהרון.. נטה ידך על מימי מצרים.. ויהיו דם (ז יט) – רשי – לפי שהנילוס משקה ועובדים לו הילקה יראתם ואחר כך אותם. הרב קוק – רש"י שכאן הועדף אהרון כי משה צריך להכיר טובה ליאור שהצילו בהיותו תינוק, ובדומה גם במכת כינים שמעפר הארץ שמשה טמן את המצרי שהרג. זה בא ללמדנו עד היכן מגיעה הכרת טובה, שהיא העמוד המוסרי היותר גדול. כך גם כיבוד המתים ומצוות כיבוד אב ואם מהוות בסיס להכרת הטוב לאלוקים ולאנשים. וכן בשבת ' – ה' אמר למשה להודיע לישראל שהוא נותן להם מתנה – השבת, כדי שהכרת הטובה שלהם תביאם לאמונה. הרבי - הדם שנוצר מהמים מצביע על חום ועל הצורך במניעת האדישות אצל פרעה ובכלל. הכינים באו להמחיש שהאדישות הפכה את המצרים לטפילים כמו הכינים, כי כל הישגיהם באמנות ובמדע טפלים לכוחות הקדושה. וגם באו ללמדנו כי הזנחת המודעות לה' מביאה לחטא, כמו שהזנחת הניקיון מביאה כינים. הערוב היה תופעה מיוחדת שחיות הטרף באו כולם ביחד, מאי סדר זה עלינו ללמוד מחויבות למצוות ולרעיונות כשהם בסדר המוסרי הנמסר. ברד ואש – בניגוד לדרך הטבע, גם לנו שילוב הדין והחסד היא מיומנות שלמעלה מהטבע הנדרשת מאיתנו ונגיע לכך רק בעזרת ה'. העתירו.. ויסר הצפרדעים.. ויאמר משה למתי.. ויאמר למחר (ח ד) – רמב"ן – פרעה חשב כי משה מבקש זמן ולכן נתן לו זמן קצר. ויצעק משה אל ה'.. ויעש ה' כדבר משה (ח ח,ט) – אברבנאל– משה הבטיח מעצמו והתפלל לה' כדי שיתבצע כהבטחתו. ויאמרו החרטומים אצבע אלקים היא (ח טו) – הרמב"ן - לאחר שבכינים לא הצליחו החרטומים לעשות כן, לא פנה אליהם יותר פרעה. [ כי התגלה כשלונם] יונתן זקס – הייתה פה קריסה של גישת החרטומים שהם יכולים לשלוט על הטבע, בדומה למדענים רבים, וגם בוני מגדל בבל. אמנם הרמב"ם קבע כי אין ולא היה באותות ומופתים הוכחה לאמונה ולנבואה אלא במעמד סיני בלבד. והפליתי.. את ארץ גושן.. לבלתי היות שם ערוב (ח יח) - הראב"ע - ערוב דבר וברד לא היו בארץ גושן לפי הפסוקים, הרמב"ן - גם המכות הראשונות לא היו ליהודים, אך כיוון שכאן מדובר בחיות טרף הדגיש שגם כאן לא ייכנסו לארץ גושן. שלשת ימים - דרך שלשת ימים נלך (ח כג) - הדר זקנים – מדוע ביקש משה רק לצאת לעבוד שלשה ימים - כדי שישאילו להם כלים. בכור שור – ישראל אכן שבו לכיוון מצרים לפי החירות ביום השלישי אלא שמצרים באו עליהם למלחמה. וייתכן גם לומר שכדי שתהיה קריעת הים ומפלת המצרים. מעשי ה' – משה אמר לא נדע איך נעבוד ובזה כלולה גם האפשרות שלא יחזרו. המשך המכות והדיון עם פרעה - בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך.. הנני ממטיר ברד כבד.. שלח העז את מקנך ואת כל אשר בשדה.. אשר לא ייאסף וירד עליהם הברד ומתו.. (ט יד-יט) ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים (ט כז) – תנחומא – אמר לפרעה העז את מקנך והוא אמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. התניא - אנשים מלאים חרטות שאינן אמיתיות, או שמתייחסות לטפל ולא לעיקר. כשאנחנו אומרים חטאנו אנו ואבותינו, בא הדבר כדי להדגיש את שרשי החטאים. נחמה – כי גרמו לכך רחמי ה' המתלווים לדין. ובכל זאת – ויחזק לב פרעה. שטיינזלץ - המשא והמתן עם פרעה היה על עצמאות מסוימת לישראל, ופרעה אומר כן ולא. אחרי הברד, שהוא חריג במצרים בכלל, אומר חטאתי, וכנראה זה שינוי כל מערכת החשיבה שלו, שינוי כזה קורה לאנשים אחרי מאורע חריג. סיכום – רק אחרי הברד אמר פרעה אני ועמי הרשעים, וכיוון שכלל את עמו ברשע, התערבו עבדי פרעה באחריות ואמרו לו שלח את האנשים (י ז), ואכן פרעה אמר לכו נא הגברים (י יא) וכשמשה לא קיבל, חזר הביטוי ויחזק ה' את לב פרעה – ללא מעורבות עמו - עבדיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה