נושא
קשה ביותר להבנה בפרשת 'כי-תשא' הוא עניין עגל הזהב.
הוא קשה לתפיסה הגיונית למן הפסוק הראשון.
נקרא יחד את הפסוקים, נראה את משמעותם וננסה להבין מה נמצא מאחורי המילים:
"א וַיַּרְא
הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ
לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא
יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ"
[לב 1].
אחד
הדברים התמוהים בקריאה ראשונה זו הוא השימוש בפועל 'בושש'.
מדרש ידוע רואה בו רמז לטענת העם כי משה
כבר מתעכב שש שעות [בוא-שש]. עם העבדים קצר הרוח כבר ממהר לחפש תחליף?
אך
ההמשך הרבה יותר תמוה. כאשר נוצק עגל הזהב קם העם והכריז: "וַיֹּאמְרוּ--אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל
אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
[לב 4]. הם אינם מסתפקים בתחליף אלא ממהרים לשכתב את ההסטוריה .
פסיכולוגיית ההמונים מזעזעת – העם זקוק
למנהיג דחוף! ואפילו עגל יכול להוות מנהיג...
שואל
אחד מגדולי הרבנים ומנהיגי הציונות במאה התשע-עשרה, ר' שמואל מוהליבר: מדוע
לא ביקשו מאהרן עצמו לשמש כמנהיגם? הרי הוא היה ידוע, מוכר ואהוב ושותף לכל ההוצאה ממצרים?
עונה הרב מוהליבר, שוב בניתוח פסיכולוגיית
ההמונים - העם מעדיף מנהיג מבחוץ. אפילו "עגל" מהרפת עדיף על איש
רוח. והוא מוסיף ואומר: הלקח לא נלמד ועד היום רבים המבקשים "מרצה
אורח" או "מומחה זר" בעוד אינם מוקירים את אשר יש להם בבית ובסביבה
הקרובה.
קטע
אחר בדברי הרב מוהליבר מוצא מאד חן בעיני ועוסק בהשוואה בין אז לימינו:
"בני
ישראל במדבר היו מוכנים לוותר אז על כסף וזהב כדי למצוא להם אלוהים. ואילו היום הם
מוותרים על אלוהים בבקשם כסף וזהב".
נמשיך
בקריאה. קטע מזעזע ביותר הוא הסיום, כאשר משה אוסף את בני לוי והורג בעם שלושת
אלפים איש! על זה אומר הגאון מווילנה 'וורט' מעניין. הגאון נוקט בשיטתו "להבין
תורה מתוך דברי-תורה במקום אחר", אף אם אינם נראים קשורים זה לזה.
לפני מספר שבועות בפרשת משפטים [כא 36] קראנו: "חמישה בקר ישלם תחת השור".
ובמדרש חז"ל על קהלת [ז28] על דברי שלמה המלך: "אדם אחד מאלף מצאתי
ואשה בכל אלה לא מצאתי".
ה"גאון"
מקשר את הפסוקים הללו ל"עגל", כאשר במדבר רק אדם אחד מאלף השתחווה לעגל ולא
היתה בהם אפילו אשה אחת [כזכור הנשים לא נסחפו ולא תרמו לעגל]. אם יצאו ממצרים
ששים ריבוא = שש מאות אלף איש, נפחית ממספר זה את הנשים וייוותרו שלוש מאות אלף
איש ובהם אחד מאלף, הרי שלושת האלפים הם אשר הוצאו להורג. לא נהרגו חפים מפשע!
חישוב
אחר, מתוך שש מאות האלף – אחד מאלף הוא 600, וחמש פעמים שש מאות הרי – שלושת
אלפים. כחישוב המרומז: "חמישה בקר ישלם תחת השור. בשל הבהמה אוכלת העשב – העגל
בן השור – העם משלם פי חמש.
אפשר
לסנגר קצת על עם ישראל בדור המדבר. המדרש שואל איך הצליח משה רבנו, הרועה הנאמן, לשכך
את כעסו של הקב"ה? משה טען "למה יחרה אפך בעם אשר הוצאת מארץ מצרים".
לכאורה מה שייך עניין הוצאת העם ממצרים למעשה העגל?
אלא
כך טען משה:
אתה
הוצאת אותם מארץ מצרים, שם היו המשעבדים עובדי עבודה זרה שסגדו לצאן, כאשר לא
הסברת להם מה היה רע באמונה ההיא.
ברגע
שנותרו לנפשם, חזרו אל מה שלמדו בילדותם. משה הפנה את הטענה אל הא-ל עצמו ובכך
שיכך את כעסו! מכאן לקח לדורות – בסנגור על עם ישראל אפשר לשכך את חמת האל.
המדרש
מוצא רמז לעגל כעבודת אלילים במצרים בדברי הנביא - "עגלה יפהפיה מצרים" [ירמיה
מו 20].
בפרק
מזמור לדוד שקראנו ב'קבלת-שבת' מובא שם ה' בכל פסוק פרט לפסוק אחד בו כתוב
"וירקידם כמו עגל" [תהלים כט 6].
אנסה
להאיר פסוק אחר בפרשה שאנו נוהגים לאמרו בתפילות חגיגיות:
"פוקד
עוון אבות על בנים" [לד 7]. לא רק שהפסוק תמוה אלא הוא לכאורה ניצב
בסתירה לדרך התורה האומרת "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבותם"
[דברים כד 17].
ב"ה
בקהילתנו האבות על הבנים הולכים בדרך ישרים תבורך. ונזכה לגאולה קרובה ולישועה
שלמה במהרה בימינו בקרוב.
רבי
יהודה הלוי [בספרו הכוזרי] אומר כי בני ישראל לא האמינו בעגל כ-אל, אלא האמינו בא-ל הגדול – אך נזקקו לסמל מוחשי.
מצאתי
השבת סיוע לחשיבה זו בקריאה מדוקדקת של הפסוק [שמות לב 8]:
"סָרוּ
מַהֵר מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם--עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה;
וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ וַיִּזְבְּחוּ-לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל
אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
השימוש
הוא בלשון רבים – לא "זה האל" אלא "אלה א-לוהיך".
ועוד,
בפרשיות "תרומה- תצווה" אין ציווי על קרבנות [פרט לחנוכת המשכן]. רק
לאחר מעשה העגל, כאשר העם הוכיח כי הוא זקוק לפולחן הקרבנות, בא ספר
"ויקרא" ומראה במדוקדק את הפולחן הזה. שמעתי בשם הרב קוק זצ"ל כי
בהתחדש במהרה בימינו בית המקדש השלישי, לא
יהיו קרבנות מן החי.
ונזכה
כולנו לעלות לציון ברינה במהרה בימינו ,
אמן !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה