וארא 2 - מעבדות לגאולה

בפרשת השבוע מופיע פסוק שחז"ל ראו בו חשיבות מהותית, עד כדי כך שעורכי ה"הגדה של פסח" קבעו אותו כמוטיב מרכזי.

כידוע, אנו נוהגים לשתות ארבע כוסות יין כדי לרמוז על "ארבע לשונות הגאולה" [ירושלמי, מסכת פסחים פרק י' הלכה א'] הכתובים בפסוק שהזכרנו: "לכן אמור לבני ישראל אני ה'. והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם – והייתי לכם לאלו-הים".

כדאי לשים לב לכך שיש כאן ארבעה שלבים מודרגים ומצטברים להתפתחות הגאולה: "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", "ולקחתי".

אם נתהה על הסדר, הוא ישמע לנו כביכול לא-הגיוני. במבט ראשון נראה כי 'והצלתי' צריך להיות ראשון, אחריו 'והוצאתי' ואז 'וגאלתי'. הרי כדי להשתחרר משעבוד עלינו קודם כל לצאת ממנו.

ידידי ומורי הרב פרופ' פנחס הכהן פלאי זצ"ל הפנה את תשומת לבי לקטע בספר של אביו, הרב מרדכי הכהן ז"ל, ספר בשם "על התורה" בו מנתח הרב את סדר ההשתלשלות המגיעה לשיאה בגאולה. כותב הרב הכהן:

"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים – אביא אתכם להכרה שהחיים בגלות הם עול בלתי-נסבל שממנו אתם חייבים לצאת ולהיחלץ [המילים "סבל" "סבלנות" "סובלנות" גזורות מאותו שורש]. כאשר פוקעת סבלנותו של עם והוא חש שמצבו הנו בלתי-נסבל, הוא בשל להופעת השלב השני – הצלה ממשית מן השעבוד. חירות נפשית היא אפוא תנאי מוקדם לחירות גשמית. יותר מזה – עם אוהב חירות לא יתאמץ כל כך לבנות פיתום ורעמסס עבור אחרים, אלא יעדיף להקדיש את כוחותיו לצרכים שלו עצמו. מכאן, רק לאחר שפקעה סבלנות העם לסבלו, באה הבטחת הקב"ה "והצלתי אתכם מעבדותם".

כאן מגיע תורו של השלב השלישי בתהליך הגאולה: "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה". עם גאה הלוחם באומץ על זכויותיו כאומה עצמאית. רק אז, בהיותם בטוחים בעצמם ועצמאיים, מוכנים בני-ישראל לשלב הרביעי והאחרון בתהליך הגאולה: "ולקחתי אתכם לי לעם". העם העצמאי מקומו בארצו: "והבאתי אתכם אל הארץ".

=============

הסבר אחר שאני מעז להעלות מהרהורי: הא-ל לא הסתפק בהוצאת בני ישראל מעבדות מצרים, אלא רצה להביא אותם לגאולה. כדי להשיג אותה יש להציב בפני העם את היעד הסופי לשלביו. לכן "והוצאתי" הוא רק המהלך הראשון, שלאחריו העם צריך להשתרר מן העבדות אותה הוא נושא בקרבו, ואחריו בא "והצלתי". אז באה קבלת התורה שהיא הגאולה

"וגאלתי", כאשר יעד אותו שלב הוא הכרת הא-לוהות ההדדית ולכן: "ולקחתי"!

לגבי לשון הגאולה החמישית "והבאתי", ברור שהגאולה השלמה של עם היא בארצו. אולם ההגדה וההלכה המסדרת אותה [שיסודה במסורת "הקבלה"] נאמרו כאשר מרבית העם שכן בגולה. לכן, בימים אלה כאשר בעזה"י מרבית העם הגיע למולדתו, מקווים ומצפים שתקום סמכות תורנית אשר תכלול את "הכוס החמישית" כאחד ממרכיבי ה"סדר". אולם, בהכירנו את עם ישראל לפלגותיו, נותר לנו רק לצפות לפוסק האחרון "עד כי יבוא אליהו", במהרה בימינו, אמן !

הסבר אחר טמון בגרסת התלמוד הירושלמי [פסחים פרק י' הלכה א'] שאינו גורס את המילה "לשונות" אלא אומר – כנגד ארבע גאולות: "רבי יוחנן בשם רבי בניה – כנגד ארבע גאולות". ננסה אנו להבין את הנאמר:

והוצאתי – חירות הפרט, גאולת הגוף;

והצלתי – חירות כלכלית, גאולה מטרדות;

וגאלתי – גאולת הנפש;

ולקחתי – הקרבה לבורא עולם, גאולת הנשמה;

והבאתי – אחדות העם והארץ, גאולה חברתית.

לעניות דעתי – התגשמות כל חמש "גאולות" אלו היא הגאולה השלמה שאנו מצפים לה. במהרה בימינו אמן.

הערה לטובת הדורות הבאים שלא הכירו את האישים בני זמני: הרב מרדכי הכהן זצ"ל היה עובד בכיר במשרד הדתות ובעל כשרון רב לכתיבה ועריכה. אני אישית ראיתי אותו אך לא זכיתי להכירו מקרוב. עד היום יש בספרייתי מקום כבוד לכרכי העיתון "נרות שבת" שהוא ערך במשך שנים רבות, וזוכר אני שכבר כילד הייתי עוטה על המדור שלו "מתיקין ודובשין לפרשת השבוע". כשרונות אלה הנחיל בעצמה רבה לבניו ובתו, אשר התפרסמו מאד, כל אחד בשם משפחה אחר. ואכן היה שוני רב ביניהם.

ביחוד למורי ורבי הרב פרופסור פנחס הכהן פלאי ממנו למדתי רבות והוא קירב אותי והשפיע רבות על נתיב חיי. הוא עם רעייתו יסדו וניהלו שבתות עיון שהחלו בשם "סמינר על גלגלים". היינו יוצאים בימי שישי בבוקר באוטובוס מיוחד לסיור בארץ, ומתארחים שבת באכסניה מיוחדת, ומבלים "שבת יחד" באווירה נפלאה. אני המעיר שכסטודנט התפרנסתי מעבודה כ"מורה-דרך", נבחרתי על ידו להדריך את סיור ימי השישי ולתת שתי הרצאות בשבת, א. 'בשבח אכסניה' על חבל הארץ והמקום בו התאכסנו. ב. נושא כללי.

האח הבכור הרב שמואל הכהן אבידור ז"ל, היה מגדולי המרצים בישראל, להשתתף בטכס נישואין שהוא ערך היתה חוויה בל תישכח. בין יתר הדברים כתב ספר נפלא על הרב קוק "האיש נגד הזרם", התחתן עם סופרת חילונית ובחר לגור עמה בקיבוץ חילוני, ומצא מסילות ללבם.

האח הצעיר, בן גילי, נותר בשם המקורי הרב מנחם הכהן יצ"ו, ואף הוא בחר לו דרך מיוחדת. היה ח"כ מטעם תנועת העבודה וכיהן כרב ההסתדרות. הוציא ספרים רבים, וגם היה שכן שלי משך שנים. יחדיו היינו יוצאים לסיור ליל-שבועות מבית כנסת לבית כנסת. רעייתו דבורה [קלירס] היתה שותפתו לכתיבה, וככל הידוע לי היא כיום פרופסור בבר-אילן. התפקיד האחרון הידוע לי שהוא מילא היה רב-נודד מטעם הג'וינט, וכך שימש כרב ראשי ליהדות רומניה. אני אכן מתגעגע אליו וגם אל אחיו.