ויקהל

עצם המושג 'ויקהל' – התאספות – מחייב חשיבה.

משה רבנו, לאחר התקדשו 40 יום במרום ללא אכילה ושתיה, הביא לעם את לוחות הברית - "מכתב א-לוהים", וקיבל מהלומה נוראה מהעם בראותו את מעשה העגל אשר הביא למלחמת אחים [שלושת אלפים הרוגים], לחרון אף הא-ל, וגרם למשה להציב את אהלו מחוץ למחנות. אך נראה כי היה זה לזמן קצר בלבד. תגובתו המחושבת, שבאה לאחר מכן הייתה כינוס כל בני ישראל סביבו. במעמד זה הוא מלמד את העם על מהות ההתקדשות:

קדושת המקום – המשכן: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"

קדושת הזמן – "שמירת השבת והמועדים".

הקדושה המלאה של המקום תהיה ב"ציון- ירושלים" - מקום המקדש והעליה לרגל [לעומת הקדושה הזמנית של הר סיני].

בימות החול מזמור תהלים הנאמר לפני "ברכת המזון" הוא פרק קלז: "על נהרות בבל", ואילו בשבת אומרים מזמור קכו: "בשוב ה' את שיבת ציון".

קדושת הזמן–השבת מעלה את הכמיהה לקדושת המקום – המקדש.

השבת היא פסק זמן מהמלאכה לשם הקשבה לקול הפנימי, לקדושת המקום.

בזכות השמירה על קדושת הזמן נגיע גם לקדושת המקום, לקדושה שלמה - במהרה בימינו אמן!