בפרשה שלנו נאמרת הוראה
כללית [שמות לד 11]:
יא "שְׁמָר-לְךָ--אֵת
אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם"
אדם משכיל ונאור, בן
דורנו, אומר לעצמו: יש לי אפשרות ללמוד ולהבין, לחשוב ולדעת. איני חייב ללכת בדרך שהורו
לאבותינו לפני אלפי שנים –"כי בשרירות
לבי אלך". לאדם זה אומרת התורה
[דברים ח 11]
"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-ה' אֱ-לֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו
וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. יב פֶּן-תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ; וּבָתִּים טֹבִים
תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. יג וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ
יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה-לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ יִרְבֶּה. יד וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ ..."
כדי להבין זאת נזכור
את "הטעית החושים": אנחנו רואים את השמש סובבת את הארץ ונראה לנו כי כאשר
היא שוקעת בים היא עשויה להירטב – אך אנו יודעים כי הארץ סובבת את השמש והיא שוקעת
הרחק הרחק. אל ניתן למראה העיניים ומשמע האוזן להטעות אותנו ולהטותנו מן הדרך הנכונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה