נדמה שעליתי על
משהו. פתרון הדילמה הגדולה מצוי ב-פורים.
המלך אחשורוש של
המגילה הוא חישיארש הפרסי הקרוי אצל היוונים כסרכסס או קמביזס,
והוא מלך חזק כובש
גדול ושליט היודע להשליט מרות.
אך מגילת-אסתר
מציגה אותו בצורה נלעגת. היא לא מתעלמת מ"יתר מעשי תקפו וגבורתו" אבל
מבליטה את חולשותיו האנושיות. לכאורה הוא הגיע לשיא חלומו של כל אדם עם תאוות
שלטון וכבוד. מלך המלכים על העולם המזרחי [המזרח הקרוב, המזרח התיכון, והמזרח
הרחוק – מושגים גיאוגרפיים שהוטבעו ע"י האימפריה הבריטית]. נקודת התורפה
שלו מוצגת מיד בפרק הראשון של המגילה והיא תאוות הפרסום, הראוותנות,
"משתה גדול לכל שריו ועבדיו, 120מדינה, בהראותו את עושר כבוד מלכותו ויקר
תפארת גדולתו". חולשה שניה – נשים, ותאווה שלישית – ממון.
יועציו, אלה שידעו
להתקרב אליו, ביחוד ראש השרים המניפולטיבי - המן, ידעו לומר "ו400 שקל כסף
אשקול ליד..." וידעו לתמרן אותו לצרכיהם.
מרדכי, שהיה איש
מודיעין מעולה, ידע לדווח למלך על מזימות נגדו כבר בתחילתן, אך לא ניסה להפיק מהן
תועלת [מזימת המן עוד לא היתה קיימת] וגם ידע למצוא לו אשה לפי טעם המלך
"ותשא חן וחסד לפניו". אך אסתר
היתה חייבת ללחוץ על מרדכי שישתף אותה. לא
בכדי קרויה המגילה על שמה ולא על שמו. אבל המלחמה להצלת ישראל נוהלה על ידי מי
שאינו מוזכר במגילה – ע"י הקדוש-ברוך-הוא [לא נשכח שכל עם ישראל היה בתחומי
ממלכת פרס הענקית].
הכל ידעו את חוסר
יציבותו ואת מחויבותו של המלך לחוקת המדינה. המן נכשל בשני דברים, בהצעה "סוס
אשר רכב עליו המלך", דבר שהעלה במלך את החשש לשלטונו. ובנסיון להשיג דברים
באמצעות אשת המלך "הגם לכבוש את המלכה אתי בבית".
ידועה היתה
גם גישתו ככובש ואיש צבא, לא היתה למלך שום רתיעה להשמיד עם.
חז"ל אמרו
"לעתיד לבוא כאשר העולם יגיע לדרגת השלמות [עולם האידיאות] יבוטלו כל
החגים [כן, כולל פסח] אך לא פורים - בו הוצגו ההישגים המתבססים על חולשות האנוש
ושלטון הא-ל הובהר לכולם [גם ליהודים].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה