אחד הקטעים הקשים ביותר להבנה בפרשה זו היא הפניה ל-"הגשמה"
של הא-ל. פונה משה רבנו ומבקש "הראני נא את כבודך" והא-ל עונה לו
את התשובה המתבקשת – זה בלתי אפשרי – "כי לא יראני האדם וחי", אבל
הקב"ה ממשיך ואומר: "הנה מקום איתי, וניצבת על הצור", והאל
שם אותו "בנקרת הצור".
אבקש להתייחס למילה שולית כביכול בסיפור זה –
ה"צור". לפי מה שלמדנו בילדותנו צור הוא סלע,
אך המקרא משתמש במילה
כאחד מכינויו של הבורא "ואין צור כא-לוקינו". אם חשבנו שביטוי זה
בא לסמל חוזק ומחסה, בא הרמב"ם ב"מורה-נבוכים" ומפנה את תשומת לבנו
כי האדם נוצר מהצור: "הביטו אל צור מחצבתכם" [ישעיה נא 1], ואומר
הרמב"ם: "ולפי זה העניין... נקרא האלוהות 'צור' כי הוא ההתחלה והסיבה
הפועלת לכל אשר זולתו". הרמב"ם מראה את הקשר המשולש: צור –
מקור-בריאה: "הצור תמים פועלו", "צור ילדך תשי", "כי
צורם מכרם", "צור העולמים". לכן טמונה משמעות סמויה בצור: "וניצבת על הצור" [אתה,
כמו כל יצורי העולם ניצב על הצור, על המקום ממנו נחצבתם]. אומר לי על כך מורי ורבי
הרב אברהם קוסמן שליט"א, כי ב"מורה נבוכים" [מאמר א' פרק
טז] אומר הרמב"ם כי "צור הוא שם משתתף (בעל הוראות שונות), הוא שם ההר
("והכית בצור"), והוא שם אבן קשה כחלמיש ("חרבות צורים"),
והוא שם המקום ממנו יחצבו אבני המקורים". מזכירה זאת האמרה [בישעיהו נא 1]
"הביטו אל צור חוצבתם". אחר כך הפך השם לביטוי מושאל לשורש כל דבר
והתחלתו, ולכן ממשיך הנביא... אחרי "צור חוצבתם - הביטו אל אברהם
אביכם". כאילו באר שהצור ממנו חוצבתם הוא אברהם אביכם, על כן לכו בדרכיו
והאמינו בתורתו והתנהגו במידותיו – כי טבע המקור ראוי שיהיה נמצא במה שנמצא במה
שיחצב ממנו, ולפי זה העניין האחרון נקרא ה' יתברך 'צור', כי הוא ההתחלה
והסיבה הפועלת לכל אשר זולתו. ונאמר:
'הצור תמים פעלו (דברים לב), 'צור ילדך תשי', 'צורם מכרם', וגם 'אין צור כא-לוהינו'
(שמואל א' ב'), ו'צור העולמים' (ישעיה כז)... ומוסיף הרב קוסמן כי מסתבר שהנביא
במכוון משתמש בביטוי הזה "צור" בשל כפל משמעותו – צור-יוצר. השי"ת
הוא חוזקו של העולם – מקורו ויוצרו.
ואני, אין לי אלא לשמוח שכיוונתי לדעתו
של אדיר העולם הרמב"ם, שבצילו אנו חוסים, והסבר זה מבאר פסוקים רבים לכל אורך
המקרא.
היות והקב"ה הוא ה"צור" עליו ניצבת כל הבריאה,
בו תלוי כל המשך קיומנו. פיתח זאת הרי"ד סולובייצ'יק בהנגדה "בין הצור
ליצר" - בתהום הפעורה ביניהם.
מעיר ידידי הטוב והנפלא ד"ר רחמים מלמד, כי הצור הוא סלע
יסוד חזק, והיצורים חצובים ממנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה