א. זו פרשה בתורה שאין שמו של משה רבנו
מוזכר בה כלל - תהו על כך רבים, היות ובשבוע זה חל [בדרך כלל] יום פטירתו של משה
[ז' באדר] נתרכז בנושא זה.
אביא כאן מבחר מהתשובות:
הגאון
מווילנא [שגאונותו מתבטאת לרוב בתשובות הפשוטות וההגיוניות] אומר: מפני מה שינתה
כאן התורה סגנון? כאשר בכל מקום נאמר "צו את בני ישראל" ורק כאן נאמר
"ואתה תצווה"? משיב הגאון – כאשר כתב משה פרשה זו ראה שאין שמו מוזכר
בה. חשש שמא לא יוזכר שמו בתורה כלל מכאן ואילך. אמר לו הקב"ה: "ואתה
תצווה" מכאן ואילך ולכל הדורות, ולא עוד אלא שכל התורה תקרא על שמך, שנאמר
[מלאכי ג 23] "זכרו תורת משה"!
ב. אחד מגדולי החריפים בין אדמו"רי
החסידות היה רבי נפתלי מרופשיץ. הוא אמר על הפסוק בפרשה זו [שמות כח 1]: "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ".
אנו יודעים על אופיים ומדותיהם של האחים
כך: על אהרן נאמר: "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן
לתורה" [מסכת אבות פרק א' יב] ואילו על משה [שמות לג 7] נאמר
"וּמֹשֶׁה
יִקַּח אֶת-הָאֹהֶל וְנָטָה-לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, הַרְחֵק מִן-הַמַּחֲנֶה,
וְקָרָא לוֹ, אֹהֶל מוֹעֵד" אמר לו
הקב"ה – הקרב אליך את אהרן אחיך. סגל לעצמך את דרכו ואל תרחק מן המחנה. ובאמת
בהמשך [פסוק 11] נאמר "וידבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל
רעהו, ושב אל המחנה"!
ג. מזכיר לי מעשיה: דרשן
נודד עלה על במת בית הכנסת ופתח בפרשת השבוע
"ניצבים". אמר, בפסוק הראשון של הפרשה נאמר "אתם ניצבים כולכם היום
זקניכם, מלכיכם שוטריכם..". זקנים ושוטרים היו רבים, אבל מלך כידוע יש תמיד
רק אחד ובמדבר בכלל לא היה מלך. אז למה "מלכיכם"?
התפרץ
מולו אחד מהקהל ואמר רבי, אבל בכלל לא כתוב מלכיכם! ענה הדרשן: נכון, אבל לי יש
תירוץ עוד יותר טוב. איך האב א-בעסערען תיירעץ...
.
ד.
אך, אין מקרא יוצא מידי פשוטו. הביטוי "אתה תצווה" נאמר כאן בלשון עתיד,
כי הציווי עצמו להעלאת הנרות יבוא רק בפרשת "אמור".
ה.
לי אישית נראה כי המסר הטמון במילה הנבחרת עמוק יותר. לאחר שהקב"ה נתן לעמו
את כללי הבסיס [האמונה, האתיקה והמוסר] בעשר-הדברות, הוא עבר לפירוט המעשי בפרשת
"משפטים" ומשם הרשה להם להיות שותפים להקמת היכל בו יתפללו אליו ויוכלו
לחוש קרובים לשכינה. כעת הגיע תור ההדרכה המפורטת – "המצוות". הקב"ה
הרבה להם מצוות כדי שיוכלו לנחול עולם-הבא [כמאמרו המפורסם של רבי חנניה בן
עקשיה], וכפי שאני חש שעלי לחזור ולפרסם את מאמרו של הרמב"ם. נתן בפניהם מבחר
של מצוות כך שהאדם מישראל יוכל למצוא לו מצווה אחת אותה יוכל לקיים כראוי.
ובחר בהטיה "תצווה" כי דת משה
היא ליברלית ופלורליסטית – מותר לאדם לחשוב על מהות המצווה והאמונה כרצונו
וכהבנתו, אך עליו להתייחס עליהן כ-מצווה, כקיום פקודה.
[לא ראיתי פירוש כזה בשום מקור,
ואני
מקווה מאד שאיני מגלה פנים בתורה שלא כהלכה. אך עיון במורה הנבוכים, בשיחותיו של
רבנו שמשון-רפאל-הירש, וממשיך דרכו יצחק ברויאר זצ"ל – נתנו בי את העוז להגיע
לקו חשיבה זה].
ו-ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה