יום שני, 28 במרץ 2016

ויקהל-פקודי - פרשת החודש

בעת הקריאות בתורה של הפרשות העוסקות בבניית המשכן קדושת המקום
מייחדת, שבת אחת ל"פרשת החודש" – קדושת הזמן. בה אנו קוראים בתורה
"החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה..."

החידוש הגדול כאן הוא קביעת לוח שנה מיוחד לעם ישראל. לוח המתאים לטבע בארץ ישראל.
סתיו – תשרי, מרחשוון, כסלו – זמן בו חורשים וזורעים את השדות.  חורף –טבת, שבט, אדר – בהם השדות מקבלים גשם והקמה נובטת ומשגשגת.  אביב – ניסן, אייר, סיון – הכל פורח ומגיעה עת הקציר ולכן הוא המתאים להיות ראשית השנה.  קיץ – תמוז, אב, אלול – זמן החום, ביכורי פירות, אבל קיץ הוא לא רק קיוץ [קטיפת] תאנים אלא גם קץ השנה – סיום מחזור הטבע.
על המעבר מ"קדושת המקום" ל"קדושת הזמן" עמד הרב אברהם יהושע השל  במסתו על השבת:
"בראשית ההסטוריה היתה רק קדושה אחת בעולם, הקדושה במקום קדושת הר סיני, עוד בטרם נאמרו עשרת הדברות. ואז הכריז הא-ל על קדושת הזמן –השבת, ואחר, על קדושת האדם "כי אני ה' מקדשכם".
התורה שניתנה לעם קדוש – ציוותה אותו לשמור על קדושת הזמן - 'זכור/שמור את יום השבת לקדשו'... ואחר ציוה אותנו על קדושת המועדים 'אשר תקראו אותם מקראי קודש' ".

בהיותו בגולה – שמר עם ישראל על קדושת המועדים והשבת. הראי"ה קוק זצ"ל שחזה בראשית שיבת-ציון, ניסה מאד לטפח את קדושת הארץ וירושלים!


בפרשת החודש ["החודש הזה לכם ראש חודשים..."]  מתחילה שנה שונה – השנה הרוחנית של העם היהודי שאינו כפוף לטבע. ואכן, לכל חג טבע יש גם משמעות רוחנית של קדושה. חג הפסח העתיד להתרחש עלינו בעוד כשבועיים הוא לא רק חג האביב וקצירת עומר השעורים [שגם להם משמעות דתית], הוא גם חג יצירת העם, מועד צאתו לחרות, לקראת קבלת התורה – היעד והמשמעות הרוחנית. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה