וארא

פרופ' דונלד הייפץ כותב בספרו [תרגום חופשי ומקוצר]: "כאשר א-לוהים ציווה על משה רבנו להוציא את ישראל מעבדות מצרים ולהוביל את העם אל הארץ המובטחת – היה על משה קודם כל לשכנע את עם העבדים כי עדיף לו להיות עם-חופשי, אחר כך לנהל עימות נגד המצרים, ולבסוף להוביל את העם במדבר 40 שנה ולחנך דור חדש. העם הקשה על משה לאורך כל הדרך. אין בכך כדי להפתיע: מאד מפתה להכנע למצב קיים ולהמשיך בחיי עבדות".

תפיסה זו מזכירה את תפיסת המדרש [איני מנסה להעלות כאן בזכרון  מצבים מוכרים מימינו].

שאלה ידועה היא: מדוע הוביל משה את בני ישראל 40 שנים דוקא במדבר?

והתשובה המקובלת היא "כי הוא התבייש ללכת איתם ברחוב הראשי".

אבל התשובות המתקבלות על הדעת הן:

א.    נכתב "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹקִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות י"ג יז). שבטי העבדים לא העלו על דעתם שאפשר להתנגד ולהלחם, והיה צורך לחנכם מחדש.  

ב.     קודם כל היה צורך לתת להם חוק ומשפט ולגבשם לעם אחד.