פורים - מגילת הסתר

אילו "מגילת אסתר" לא היתה נכנסת לתנ"ך כאחד מספרי הקודש, אלא נותרת בין אלה שהעריכה השאירה אותם כ"ספרים חיצוניים", יש להניח  שראשי היהדות  החרדית של ימינו היו אוסרים להכניס אותה הביתה:

לא רק שבמגילה לא מוזכר שם א-לוהים אפילו פעם אחת, היא מלאה בסממנים ארוטיים - המלך אחשורוש מתואר כחרמן זקן וטיפש הנמשך לבתולות, וזאת כשיש לו אשת-חיק מלכת יופי אצילית כמו ושתי.

במגילה כולה תופסים מקום מרכזי – פיתוי, אקסהיביציוניזם, התגרות מינית, חינגות ומסיבות, רצח-עם, תככים פוליטיים ונסיונות שיחוד, וכן המון טרנס-סקסואליים [הקרויים "סריסים"].

הגיבורה המרכזית אסתר מצטיינת בכושר פיתוי והתחנחנות, שיא הישגיה הוא חתונה עם גוי זקן.

א) כדי להבין את המגילה והמסר הצפון בה - עלינו קודם כל להכיר את הרקע והנסיבות של העלילה. לשם כך ניעזר קודם כל בתנ"ך עצמו.

הרקע ההסטורי: אחר חורבן בית ראשון הוגלתה יהודה. חורבן מוחלט בא על שארית היישוב עם רצח גדליה.

העם אשר גלה לאשור השתקע שם והסתגל היטב לחיים הטובים באימפריה הצפונית, ולמרות שתמיד הזכירו את ציון וירושלים בתפילתם, נותרו מחוץ לארץ החרבה. אפילו מרדכי, שהמדרש אומר שהיה ראש הסנהדרין, חזר ליהודה אך ירד מן הארץ וחזר  לשושן.

ב) לכאורה "מגילת אסתר" אינה מתאימה להיכלל ב"כתבי-הקודש". כל המאפיינים שלה חורגים מהמקובל בתנ"ך – לא רק שאין שם ה' מוזכר בה אלא נראה שנעשה מאמץ מיוחד להעלימו [לומר "לצום" בלי להזכיר להתפלל, "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר"...]. כל המעשה נראה תמוה – יהודיה כשרה מזרע מלכות בית שאול, מוסרת עצמה למלך גוי שיכור וזאת בעצת דודה [שיש דעה שהיה גם בעלה]. שמות הגיבורים – אסתר, שמקורו באיסתהר האלה הבבלית הממונה על הפריון. ומרדכי הוא מרדוך, המשנה לאל הראשי בבבל.

התמיהות רבות [יש לי רשימה של עשר נוספות, אך לא אלאה אתכם].

ג) לפתרון התמיהות נותנים לנו חז"ל קוד מפתח:

במסכת חולין [דף קלט,עמוד ב'] הם אומרים: "אסתר מן התורה מנין? – 'ואנכי הסתר אסתיר פני' [דברים ל'א]". להבנת קוד זה נזכור כי באותו קטע גם נשאלת השאלה "משה מן התורה מנין? שנאמר שגם הוא בשר". ברור שאין כוונתם למילים ואותיות, אלא לרעיון - כל מגילת אסתר היא מגילת "הסתר", להראות פעולתו של מלך מלכי המלכים בעולם בצורה נסתרת. כביכול הכל מקריות ["בלילה ההוא נדדה שנת המלך", "הפיל פור הוא הגורל" וכו']. זאת בכוונה, כדי שיוכל מי שמקשה לבו לתרץ הכל במקריות, בפור, הוא הגורל. וקוד שני האמור במגילה הוא "ונהפוך הוא" רבים הדברים במגילה המראים על היפוך. לא רק החוק להשמדת היהודים שנהפך.

בכוונה לא מוזכר שם אדנות במגילה, להראות לנו שעלינו להבחין בפעולת הבורא גם אם היא לא נכתבת ונמסרת לנו ע"י התגלות מפורשת או נבואה.

ד) גם את הנושאים הנדונים במגילה עלינו ללמוד תוך העזרות במסורת חז"ל, אף שבכוונה לא נכתב במפורש. כמו שנאמר לנו במסכת מגילה [דף כ'א עמוד ב']: "שאלו תלמידיו את רשב"י – מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל [כינוי לעם ישראל] שבאותו דור כליה? אמר להם - אימרו אתם! אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אם כן – שבשושן יהרגו, שבכל העולם כולו אל יהרגו?  אמרו לו: אמור אתה! אמר להם – מפני שהשתחוו לצלם. אמרו לו: וכי משוא פנים יש בדבר? אמר להם – הם לא עשו אלא לפנים [כאילו] אף הקב"ה לא עשה עמם אלא לפנים, היינו דכתיב 'כי לא ענה מלבו" [איכה ג'33]. "כדי להבין את הנרמז נזכור [לפי תרגום שני למגילה] "והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים", הכוונה לכלי המקדש. וההשתחוויה לצלם – הכוונה להמן שנברא בצלם, כי כל היהודים השתחוו, רק מרדכי האיש לא השתחווה.

ובמדרש רבה [קהלת רבה] מוסבר הפסוק "תחילת דברי פיהו - סכלות" [קהלת י' 13] זה אחשוורוש "...ואחרית פיהו הוללות רעה", שעלה וביטל מלאכת המקדש".

ה) כלומר – המלך הנראה לנו בתחילת המגילה כשיכור הולל בלבד, היה זה שעלה לירושלים ולקח-העביר לשושן את כלי המקדש [מגילה דף יא] "אפיק מאני דבי מקדשא".

הרעיון מודגש בפירוש רד"ק לתהלים [קט'ו 3]: "אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה" – כי לה' לבדו התשועה והוא יסובבנה על ידי בני אדם. כמו שסבב תשועת גלות בבל על ידי כורש, כן לעתיד יסבב גאולת ישראל על ידי מלכי הגויים, שיעיר את רוחם לשלחנו, כפי שכתוב "והביאו את כל אחיכם מכל הגויים מנחה לה'" [ישעיה ס'ו 20].

ו) ככלל – מגילת אסתר נערכה והוכנסה לכתבי הקודש ע"י אנשי "כנסת הגדולה" שעסקו בהוראת דרכי קיום התורה בגולה [ללא נבואה וללא בית מקדש]. רמז לדבר נמצא בפסוק המתאר את מרדכי - "איש יהודי... בן קיש, איש ימיני". ברור לנו שהוא מבני בנימין והתואר 'איש יהודי' כבר אינו מתייחס למוצא שבטי אלא לשייכות לאומית [דבר הקיים עד לימינו].

ז) לכן, דברי הפורים האלה "זכרם לא יסוף". כי מעשי א-לוקינו מאז, כולם כביכול "בדרך הטבע" או ב"מקריות", ועלינו להבין ולהשכיל, לשמוע ולהבין.

בביאורי מגילה זו שכולה "הסתר-פנים" נוטלים מקום מרכזי דברי תורת הקבלה המתייחסת לשני זוגות הכוחות עליהן מושתתת עלילת המגילה :

            המלך             -           אסתר

            מרדכי             -           המן

ח) בכל מקום בו מוזכר "המלך" ללא התוספת אחשוורוש – הקבלה רואה בו את הכינוי למלך-מלכי-המלכים הקב"ה.

מרדכי – מסמל את הכח הרוחני החבוי בלב כל אדם יהודי, ולכן נאמר עליו "יושב בשער המלך", כלומר הכח חבוי והוא מתגלה רק כשאין לו ברירה, כאשר הצד הקיומי או הרוחני נתונים בסכנה.

המן – מסמל את עצמת הכוחות האנוכיים [אגואיסטיים] השולטים במציאות ימינו. השאיפות החבויות בלב כל אחד להתקרב אל העוצמה – אל המלך, אל היופי – אל המלכה.

אסתר – המתחילה כדמות פסיבית, הממלאת את צו מרדכי, נוקטת יוזמה בעת צרה ואף אינה נרתעת מהיפוך התפקידים ["ותצווהו אל מרדכי"].

הפי אנד – אדם ההולך בדרך שהקבלה מנחה אותו מגיע לשיא, להתגברות הכח הרוחני על הכח הפיזי הגס.

סיפור פורים אינו רק עלילה הסטורית, אלא מחזה עלינו ועל חיינו. גם כיום - כל אחד מאתנו ניצב בין הכוחות – בין האגואיזם [המן] לבין הרוחניות [מרדכי], ואם הוא משכיל ומגיע לבחירה הנכונה, יגיע אל האור ואל השמחה !

פורים שמח !

תודות מאליפות למורי ורבי הר"ר אברהם קוסמן שליט"א, שבחלקים מדבריו השתמשתי.

ההסתר במגילה הוא "הסתר כפול"– הסתר שבהסתר. האדם העושה דברים מסתיר את כוונותיו ואת רצונותיו. לא נאמר לנו מה חשב אחשורוש – למה החליט להציג את ושתי לפני העם הנמצאים בשושן, ומדוע החליט לגרשה, ומה חשבה ושתי על המעשה, ומדוע הורה מרדכי לאסתר להסתיר את עמה ואת מולדתה ומדוע עשתה אסתר כמה משתאות עד שגילתה את בקשתה.

ועוד משהו – ספר מעניין שאני ממליץ עליו הוא "מגילת אחשורוש" מאת עזגד גולד [פרופסור לפסיכיאטריה המנהל את היחידה לפסיכיאטריה משפטית במרכז לבריאות הנפש במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב] העורך אנליזה לדמויות המרכזיות במגילה.

ואם כבר אנו מדברים על בקשת אסתר, נבחין מדוע נוסחה בקשתה בצורה כה ארוכה: "ה וַתֹּאמֶר אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם-מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו, וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְטוֹבָה אֲנִי בְּעֵינָיו--יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת-הַסְּפָרִים מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת-הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ..."

אסתר ידעה כי בקשתה נוגדת את החוק שאחשורוש כה מקפיד לקיים ואין הרבה סיכוי שתיענה, לכן נקטה בדרכו של משה רבנו בבקשתו למען עם ישראל והעמידה את עצמה בחזית, "אם מצאתי חן לפניו".