יום שני, 28 במרץ 2016

שבט

[לפגישת אירוסין של עדו ואירית – י בשבט תשע"א]

ביקש ממני עידו יצ"ו להכין דברי-תורה למפגש המשפחות.
נראה שהנושא המתאים לתאריך זה הוא היום המסקרן הקרוי "טו בשבט".
בתנ"ך אין לו כל זכר, בדברי חז"ל אנו מוצאים [מסכת ראש השנה פרק א' משנה א']: "באחד בשבט ראש השנה לאילן – כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמישה עשר בו".
הגמרא במקום אומרת [דף יד עמוד א']: "מאי טעמה? [מה הסיבה לדברי בית הלל] אמר רבי אליעזר אמר [בשם] רבי אושעיה: הואיל ויצאו רוב גשמי שנה, ועדיין רוב תקופה מבחוץ".

כדי להבין עלינו לדעת כי יש שוני בחלוקה לעונות השנה בארץ-ישראל בין ימינו לבין ימי קדם. המורים, מהם שעלו מחו"ל, לימדו עדיין מלמדים כי יש 4 עונות שנה: 
סתיו – מאחד בתשרי עד אחד בשבט,  חורף – א' בשבט עד א' בניסן,  אביב – א' בניסן עד א' בתמוז,  קיץ – א' בתמוז עד א' בתשרי.
אכן חלוקה נאה וסימטרית ונוהגת ברוב הגלובוס, אך לא בארץ-ישראל [לפחות לא בעת שהעם ישב על אדמתו ועסק בחקלאות].
בישראל [מצפון לבקעת באר שבע] יש שתי עונות עיקריות ושתי עונות מעבר:
חורף – טו בשבט עד יד בניסן,  אביב – טו בניסן עד יד באב [4 חודשים],  קיץ – טו באב עד יד בתשרי,  סתיו – טו בתשרי עד יד בשבט [4 חודשים].
תקופות המעבר אינן יציבות ומשכן 4 חודשים כל אחת. החורף קצר ומשכו חודשיים. האביב הפכפך [בו רוב השרב] ומשכו כאמור 4 חודשים. הקיץ קצר וחם ונמשך חודשיים.
שמו של הקיץ בא מהפעולה החקלאית המתבצעת בעונה זו "קיץ התאנים"
[ענבים בוצרים, חיטה קוצרים, תאנים מקייצים, תמרים-גודדים].

במכילתא דרבי שמעון [בר יוחאי] כג פסוק טז] נכתב על הפסוק "בחג האסיף בצאת השנה" -
"אימתי שנה יוצאה? הוי אומר בתקופה, יכול תקופת טבת? תלמוד לומר- חג, יצאה תקופת טבת שאין בה חג. יכול תקופת ניסן? – אין בה אסיף. יכול תקופת תמוז? ת"ל בחג האסיף בצאת השנה. תקופה שיש בה אסיף ויש בה חג – הרי זו תקופת תשרי. "באספך את מעשיך" כל אחד ואחד בשנה יש לו אסיף בפני עצמו... כל אלה שחנטו פירותיו לפני חמישה עשר בשבט הרי אלו לשעבר, לאחר חמישה עשר בשבט הרי הוא לעתיד לבוא".

מכאן ננסה להבין את המחלוקת. היא אינה חשבונאית-מתמטית בלבד, יש לה גרעין מהותי.
חז"ל בהביאם את ההנמקות אומרים: 1 בשבט, שעברו מרבית גשמי השנה אך עדיין תקופת הקור לפנינו.  15בשבט שחנטו הפירות ועלה השרף באילנות.
לבית שמאי, לכל אורך התלמוד, יש תפיסת עולם לפיה החובה חלה מרגע שהחלה הפריחה, כאשר הפרי מתחיל לשתות מים מן הקרקע וחמרי מזון מהאילן עצמו. ואילו בית הלל אומרים כי רק כאשר הפרי קיבל מהות עצמית הוא נחשב לפרי. [בלשון התלמוד "חנטה" - כאשר לראשונה נוצרת צורת הפרי].
אגב, ראשון בשבט מוזכר כבר בתורה כתאריך מיוחד [דברים א'  3-5]: "ויהי בארבעים שנה בעשתי-עשר חודש באחד לחודש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר ציוה ה' אותו אליהם... הואיל משה באר את התורה הזאת..."
כלומר, במעמד הר סיני ולכל אורך המסעות מסר משה את הוראות התורה, את המצוות, אך את ההסבר דחה לשנה האחרונה, ממש לפני הכניסה לארץ.
נראה שהוא גם בחר ביום מיוחד, שכבר נהגו לחוג אותו כחג חקלאי.
בתוספתא [תענית א' ז] מובא יום ה15 כמועד חקלאי בלוח הנהוג בארץ.


היום אנו בעשירי בשבט, שהוא תחילת השבוע ליום טו בשבט, וראוי ומתאים לחגוג בו גם התחלות משפחתיות. אז כולנו שמחים ומאחלים כל טוב לזוג הצעיר... שיפרח כעץ רענן וישא פירות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה