פרשת שמות פותחת בחזרה על רשימת בני יעקב היורדים מצרימה,
רשימה המופיעה כבר בפרשת "ויגש" ביתר פירוט.
כאן התורה מסתפקת בשמות ראשי השבטים.
אך התמיהה היא לא רק על החזרה הנראית כמיותרת אלא על שם החומש הקרוי
בלועזית "אקסודוס" כלומר יציאת מצרים – שהיא אכן המוטיב המרכזי בספר – ואילו אצלנו קרוי החומש
כולו על שם אותה רשימה שמית המופיעה בראשיתו.
לכאורה רשימה יבשה ללא משמעות מיוחדת.
אולם, נראה כי יש לרשימה
משמעות גדולה. מארץ ישראל יצאה משפחת יעקב למצרים, כאן כל בן היה לראש שבט ורק
לאחר הגאולה, בעת הנדודים במדבר, התלכדו כולם ל"עם".
בכלל, חשיבות גדולה
מייחסים חז"ל לשם, עד שנאמר [שיר השירים רבה פרשה
ד ד"ה א, י"ב]:
רב הונא בשם בר קפרא אמר: בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים - שלא שינו את שמם, ולא
שינו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה, לא שינו את שמם,
ראובן ושמעון נחתין, ראובן ושמעון סלקין, ולא היו קורין לראובן רופוס, ולשמעון לא
היו קורין לוליני, וליוסף לסטיס, לבנימין אלכסנדרא ולא שינו לשונם.."
בתקופת המקרא וגם אחריה ייחסו לשם משמעות וחשיבות מאגית. השם לא היה
רק טכני-שימושי, כמו תגית על בגד, אלא היתה לו ישות וחיות משל עצמו. בחירת שם לאדם
היתה מכוונת להשפיע על האדם. ומכאן גם החלפת שם [או תוספת שם] במקרה של מחלה.
בספר בראשית בא הדבר לידי ביטוי כמה פעמים. החל בפרק השני של החומש: יט.
וַיִּצֶר ה 'אֱ-לֹהִים מִן-הָאֲדָמָה כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף
הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר
יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ. כ
וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל,
חַיַּת הַשָּׂדֶה".
בכך העניק הקב"ה לאדם מעין השתתפות במעשה
הבריאה.
בהמשך מביא החומש את "שם החלו לקרוא בשם ה'" והחלפת שמות:
אברם לאברהם, שרי לשרה, יעקב לישראל, בן אוני לבנימין ופרעה אשר קרא ליוסף
צפנת-פענח.
כולם מצביעים על תפיסה של כח מאגי לשם.
אחת התמיהות הקשות היא על השם משה. הכתוב אומר שבת-פרעה היא שנתנה לו
את השם. ניסח את הקשיים בצורה ברורה רבנו אברהם אבן עזרא:
א) "שם משה מתורגם מלשון מצרים בלשון
הקודש". כלומר הפועל משה הוא בעברית ואילו בת פרעה נתנה לו שם במצרית. אומר
על כך הבלשן פרופסור יהודה: המילה בעלת צליל דומה, במצרית פירושה "ילד"
כלומר 'ילד היאור' והתנ"ך נתן לו את הפירוש בעברית "משה" - משוי מן
המים.
ב) "אולי למדה בת פרעה לשוננו או שאלה" = כלומר שאלה מי
מנערותיה איך קוראים בעברית "מן המים משיתיהו". וממשיך אבן-עזרא
המדקדק הנודע "ואל תתמה בעבור שאיננו משוי כי השמות אינם נשמרים כמו
הפעלים". כלומר, השם משה ניתן בתצורת בינוני-פועל ולא
בתצורת בינוני פעול [כמו חייט ולא מחויט].
על כך מביא רעיון נפלא ה'ספורנו': "הטעם שקראתיו 'משה' –
להורות שהוא ימלט אחרים".
כלומר משיתיהו מן המים כדי שימלט אחרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה