קטע זה בהגדה זכה
לפירושים ורעיונות רבים, אך בכל זאת יש כמה דברים שלא מצאתי בפירושים בהם עיינתי [איני
מתיימר לומר שראיתי את כולם – כידוע "הגדה של פסח" היא הספר שזכה למספר המהדורות
הגדול ביותר בעולם! לעובדה זו מתייחס אחד הפרשנים האומר כי בהתפתחות וירידת הדורות
– הרשע של השנה שעברה הוא כבר "הצדיק" של שנה זו, ולכן יש להוציא כל שנה
מהדורה חדשה. מעידה על כך העובדה שכמות ההגדות ברוב הבתים מספקת לערוך סדר
ציבורי...]
המקור להתמקדות שלי
בנושא "ארבעה-בנים" נובע מכך שעיקר מטרת הסדר היא חינוכית "והגדת
לבנך", ועובדה היא שהתורה מביאה בארבעה מקומות דו-שיח בין אב לבן ובכל פעם
השיחה שונה!
דבר המעורר מחשבה הוא שמות הטיפוסים. מול "הרשע"
הוצב ה"חכם" [לא "הצדיק"] וברור ש"תם" אינו ניגוד
של "שאינו יודע לשאול". במידה רבה שניהם כמעט זהים.
בין הרעיונות בנושא מצא חן בעיני זה האומר כי כל אחת מדמויות
אלו היא שלב בהתפתחות האדם:
התינוק עם המוצץ הוא "שאינו יודע לשאול", ובשלב הבא
בחייו הוא ה"תם" המרבה בשאלות ומציף את הוריו וסביבתו ב"למה" ו"מדוע".
אך התשובה אינה ממש מלמדת אותו ולרוב הוא ממשיך באותה שאלה כעין "מנטרה".
הדרך להפסיק אותו היא הסחת דעתו השמה קץ לשאלות האינסופיות [אם כי
כולנו ערים לשוני בין הילדים, יש המאזין לתשובות ויש שהן אינן מעניינות אותו]. בגיל בוגר יותר בא שלב המרדנות ש"הרשע" מציב בשאלותיו, כבר לא
"למה" אלא "מי אמר לכם". הוא מערער על היסודות, לא מפני שהעמיק
לחשוב והגיע למסקנה, אלא מפני שהוא מערער על הכל ובמיוחד על הסמכות. בגיל הזה הוא
לרוב "יודע יותר טוב"! רק כאשר האדם מתבגר הוא מגיע להכרה שעליו ללמוד
ולהחכים ועליו לנצל את הזמן וללמוד מהסמוכים לו, כל עוד האפשרות בידו. בשלב זה הוא
ה"חכם" [ביהדות נוהגים להעריך את אישיות ה"תלמיד-חכם", כי כל
עוד האדם יודע שעליו ללמוד והוא ממשיך ולומד - זו החכמה הנכונה. זה החושב שהוא כבר
יודע הכל אינו חכם כלל].
אמנם הבאנו את ארבעת הטיפוסים – כשלבי התפתחות אצל אדם אחד, אבל
היצור האנושי הרבה יותר מורכב ומסובך:
קודם כל סדר ההתפתחות. למשל: אחד שבילדותו הרבה לדבר ולחקור, ילד
סקרן ודעתן, בהחלט טיפוס ה"חכם", והנה כאשר היה לנער נעשה מסוגר ומופנם,
אינו מוכן לשתף אחרים [במיוחד לא את הוריו] במאומה. לעתים יחסו אגרסיבי לבני
המשפחה או לאלה הנראים לו כמפריעים לפרטיותו, עד כדי אלימות. מזכיר את טיפוס "הרשע"
– התבגר ונעשה מופנם לחלוטין, אדיש ואינו מתעניין בסובב ובסביבה –זה כבר "שאינו
יודע לשאול" וכל הסיכוי שלעת זקנה יובהר שהוא "תם" – אינו מתמצא
בהוויות העולם ונוח להתפתות.
נשים לב שההגדה מתווה לנו דרכי חינוך ומבהירה שלכל נער יש
"לחנוך על פי דרכו". לשאינו יודע לשאול - על ההורים ליטול יוזמה, לדובב
אותו, לעורר בו סקרנות [גם בשיטת המקל והגזר]. יתרה מזו, ההגדה נותנת כאן תפקיד
עיקרי לאם [ולא לאב, האמור ליטול על עצמו את החלק המכריע בחינוך הילדים
האחרים]. לכן אומרת ההגדה "את [ולא אתה] פתח לו". לעומת דרך טיפול שונה המותווה
ל"רשע" האלים שאינו מוכן לקבל מרות, שם האב מונחה "הקהה את
שיניו", למד אותו שיש שכר ועונש. את ה"חכם" אין להותיר לבדו, יש
לנצל את סקרנותו וללמד אותו מ-א' ועד ת', עד המילה האחרונה בהלכה: "אין מפטירין
אחר הפסח אפיקומן".
וטיפוס עוד יותר מסובך –זה שכל השלבים הטביעו בו חותם ויש בו
קצת מכל דבר, גם מחינוכו של זה אינך פטור! צא ולמד מה ואיך עליך לעשות [מעיר גיסי
המלומד הפרופסור לפסיכולוגיה חנניה גלובמן, כי יש הבדל גדול במשקל של כל מרכיב אצל
האדם - יש מי שעיקר אישיותו היא הבוגר-החכם ורק מעט נותר בו מהרשע ומהתם, ויש מי
שעיקר אישיותו היא עדיין התם והרשע ושלב החכם עם שיקול הדעת הוא שולי באישיותו].
בכל אופן התורה מעמידה אותנו על הצורך
לחנך וללמד כל אחד בהתאם לרוחו ולאישיותו, תוך שמירה על לכידות המשפחה.
לכידות זו מתבטאת גם באמרה "אילו
היה שם לא היה נגאל", לא כעונש אלא כעובדה. מי שאינו בתוך המשפחה לא יכול
לקבל את תמיכתה ברגע הקשה.
שמעתי רעיון נפלא לנושא "ארבעה
בנים" ב"הגדה של פסח" בשמו של הרש"ש [רבי שלמה שרעבי, גדול
המקובלים בתקופה המודרנית], אם כי הרעיון אינו כתוב באף אחד מכתביו הרבים. הוא
אומר, למה נאמר "חכם ורשע" ולא "צדיק ורשע"? ולמה שניהם זה
סמוך לזה? כי הרשע אינו הרע, הוא רק אינו מקיים מצוות, אך בהבדל ניכר מכל אדם בישראל,
כי היהודי כאשר הוא עובר עבירה, לרוב זו החלקה, משהו שנעשה בהיסח הדעת או כאשר הפיתוי
חזק, ואילו כאן הוא קרוי רשע – כי אינו מקיים מצוות מתוך עקרון. ותשובת האב אליו
"הקהה את שיניו... ביד חזקה ובזרוע נטויה" אינה מחנכת אלא מטפלת בבעיה.
כי אם יפתח האב בנסיונות הסברה הוא ימצא אוזן אטומה ולב ערל. מי שיכול לעשות משהו
הוא דוקא החבר שלו, ה"חכם" אשר נמצא לידו, כי לחברים הוא שומע. אך צריך
הרבה חכמה כדי לדעת איך לדבר אליו. עד כאן רעיון נפלא זה המעוגן בתורת הקבלה והיודע
כי מבין שלושת גורמי החינוך העיקריים – בית הספר, הבית והחברה [הרחוב] – הדומיננטי
הוא החברה והאידיאלי הוא המשפחה, שהיא הגורם המקבל אותו ותומך בו בכל מצב.
מקור הקטע של ארבעת הבנים הוא בברייתא הכתובה ב"מכילתא"
[פרשת בא יח]. אותה ברייתא מצויה גם בתלמוד ירושלמי [פסחים י' ד'] אך שם מובא קטע
נוסף: "שלפי דעתו של בן – אביו מלמדו" [כך במשפט קצרצר
אומר הירושלמי את כל מה שהארכתי בו כאן].
[מורי ורבי הרב אברהם קוסמן שליט"א מעיר
בצדק כי במקורות במכילתא ובירושלמי לא מופיע בן "תם" אלא
"בן-טיפש", ובאחד הגלגולים עידן מישהו והפך את הטיפש לתם, שבתנ"ך
הוא דווקא כינוי למושלם וישר דרך. הבעיה היא שבימינו בהרבה מקרים הופכת התקשורת את
התם לטיפש, וזה נורא].
נראה לי שהבאנו כאן יסוד ופתח לחשיבה ואם יהיה
לנו זמן ותהיו מוכנים, אשמח לקבל הערות והארות על נושא זה, שלי הוא נראה חשוב מאד
לחיינו בארץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה