כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים [דברים טז3]
ה"חיפזון" הזה לא היה של בני ישראל אלא של
המצרים "ותחזק מצרים על העם" [שמות יב 33], גם בהמשך "ויאפו את
הבצק אשר הוציאו ממצרים לחם מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה
וגם צידה לא עשו להם" [שמות יב 39].
הקב"ה ציוה מראש את ישראל "וככה תאכלו אותו
מותניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחיפזון, פסח הוא
לה'" [שמות יב 11].
כאשר הוגד לבני ישראל מראש המועד בו הם עתידים לצאת -
אז למה תולים את אי תפיחת הבצק בחיפזון? עונה הרמב"ן "עוגות מצות כי לא
חמץ". הן נאפו כבר בדרך ולא במצרים, כי אחד מסימני גדלות ישראל היא "וגם
צידה לא עשו להם". נאמר להם הלילה הזה אתם יוצאים, אומר רש"י "מגיד
שבחם של ישראל שלא אמרו היאך נצא למדבר בלי צידה אלא האמינו והלכו".
אולם נראה כי לבני ישראל, שמעולם לא הצטיינו באחדות
דעות, היו כתות כתות – היתה כת אחת שהאמינו ולא הצטיידו מראש, והיתה כת שניה שאף
שנאמר להם המועד, לא האמינו שאכן ייצאו ולכן לא הכינו. כתות אלה נחשפו בעת העמידה
לפני ים סוף, כדבר המדרש "ארבע כתות נחלקו ישראל: אחת אומרת ניתנה ראש ונשובה
מצריימה, השנית אמרה נפיל עצמנו לים, השלישית ביקשה להלחם ברודפים, הרביעית ביקשה
לצווח [להתפלל] נגד מצרים [מכילתא בשלח].
נראה לי שנוכל לזהות את מקור הכתות. אלה שביקשו לחזור
למצרים הם אלה שמלכתחילה לא האמינו שייצאו, וגורשו בעל כורחם.
אלה שרצו להלחם הם אלה שרצו מלכתחילה לצאת ולא הכינו
צידה.
ואלה שלא ידעו להחליט נתפסו לייאוש ורצו להשליך עצמם
לים.
אפשר למצוא את עקבות כתות אלה גם בארבעת הבנים
ב"הגדה":
החכם האמין מראש ולכן אומר "אלוקינו". הרשע
לא האמין שייצאו ולכן אומר "לכם". התם בתמימותו חשב שמספיק לצווח נגד
המצרים. ושאינו יודע לשאול מהסס ואינו נוקט עמדה כלל.
כל אחד מהמסובים יזהה לפי תפיסתו למי מן הכתות היו
מצטרפים הישראלים בימינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה