אחד הערכים העליונים ביהדות הוא 'קדושת
החיים'. ערך זה מובלט בפרשת "תזריע".
כאשר מתייחסים רק לפירוש המילולי של
הכתוב בפרשה - עולות תמיהות:
למה ומדוע יש טומאה בלידה?
ומדוע תקופת היטהרות על לידת נקבה כפולה
מזו של לידת זכר?
א.
בעצם
הלידה יש פרידה, אותו יצור חי היה עד כה חלק מהאשה ועתה הוא נפרד מרחמה.
ב.
היא
הנותנת: אחד הדברים הנעלים באדם הנו המשכיות השושלת, ובכך מעורבת האשה יותר מן
הגבר. כאשר היא מוציאה מקרבה חיים חדשים – מתמעט כח החיות הטמון בגופה, והיא נזקקת
לתקופת התאוששות.
ג.
הטהרות
נפשית ממושכת יותר נדרשת כאשר היא מעניקה חיים לבת. ביולדת כבר אצור כח החיים
הבא, לכן נדרשת לה תקופת התאוששות ארוכה יותר עד להשגת האיזון המלא.
לפי תפיסה זו המובאת ע"י בעל "השם
משמואל" אין בעולם ואקום רוחני – וכאשר יוצא מגוף האשה יצור בעל חיות, ממהרים
כוחות הטומאה המרחפים בעולם לתפוס את
מקומו, ועל האשה לעבור תהליך של היטהרות כדי להיות מוכנה לקדושה.
כך על כל פנים אני הבינותי את הנכתב. ליתר בטחון אצטט את המקור [שנת תרע"ד]: "והלא מפתח של חיה הוא ביד
הקב"ה, היתכן שתמשך מזה טומאה?.. שהטומאה באה אחר כך.. שהוא כעין טעם בטומאת
מת, מפני שכוחות הטומאה משתוקקים לדבוק במקום שהייתה בו קדושה. והכי נמי מפני זה
גופא שהיה עניין אלוקי, היינו - מפתח של חיה. שאיננו נמסר ביד שליח אלא
הקב"ה בעצמו הוא הפותח, ואחר-כך כשנסתלק העניין הא-לוקי זה שורים לעומתו
כוחות הטומאה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה