יתרו ומשה
אני מעז ופורץ אל דלת פתוחה, מנסה לפתח נושא שלא מצאתי שמישהו עסק בו:
יחסי משה-יתרו
כדרכי תמיד איני מסתמך על המדרש והדרוש, כי הם נוצרו מתוך מגמה של חינוך למוסר דתי בכל מה שהם אומרים, והעברת מסר תוך תליית רעיונותיהם בקטעי פסוקים.
אני מסתכל באשר כתוב בפסוק ומנסה לדלות ממנו מה ארע. בעת התחלת הכתיבה עדיין אין לי מושג לאן אגיע.
ננסה לאבחן את הדמויות האישיות ונתחיל ברקע שלהן :
מדין
לפי המקרא [בראשית כה 2, דה"י א מ'א 32] מדין הוא בן קטורה אשר ילדה לאברהם.
הארץ אשר ישבו בה צאצאיו [הקרואים בבראשית גם 'מדנים'].
משה כאשר נאלץ לנוס ממצרים מצא מקלט אצל "כהן מדין" - יתרו, ואף נשא את צפורה בתו לאשה. בהיותו רועה את צאן חותנו הגיע לחורב, שם היתה לו ההתגלות הראשונה של הא-ל.
היחסים בין משה לחותנו מתוארים במקרא כהפכפכים - בבמדבר[י 29] מסופר שמשה ביקש מחותנו שיהיה מורה-דרך לעם ישראל בנדודיו, "והיית לנו לעיניים". לעומת זאת זקני מדיין הולכים עם בלק מלך מואב להצר לישראל.
לאחר נסיון בני מדין להזנות את עם ישראל ולפתותו לפולחן פעור - מצווה הא-ל [במדבר כ'ה17]: יז צָרוֹר אֶת-הַמִּדְיָנִים; וְהִכִּיתֶם אוֹתָם. יח כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר-נִכְּלוּ לָכֶם עַל-דְּבַר-פְּעוֹר; וְעַל-דְּבַר כָּזְבִּי בַת-נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם-הַמַּגֵּפָה עַל-דְּבַר-פְּעוֹר."
התיאורים הסותרים על המדייני כקרוב לישראל ואחר כצורר מתורץ על ידי החוקרים על ידי יחוס יתרו למשפחת הקיני שהיתה תחת שלטון מדין ועברה בתקופת המלוכה לשבת גם בארץ מדין. חיזוק להשערה זו בא מן העובדה שבתקופת יציאת מצרים ישב שבט הקיני הנודד בדרום סיני ובנגב יהודה. בתקופת השופטים נפרד בית-אב אחד מהשבט ועבר לגליל. בספר שופטים [א 15] נמנה הקיני על בני חובב חותן משה.
ארץ מדין מזוהה על ידי מרבית החוקרים בדרומה של עבר הירדן, והעיר הראשית מדין מזוהה עם מע'איר אל-שועייב [שועייב הוא כינויו של יתרו בערבית] והיא שוכנת 25 ק"מ ממזרח לנמל מקנה שעל שפת מפרץ אילת-עקבה. כנראה היתה זו עיר בדרומה של ארץ מדין [ארץ שהשתרעה עד נחל ארנון בצפון ובמערב הגיעה לתוך סיני, ובהיות המדיינים שבטים נודדים רכובי גמלים - פשטו עד המדבר הסורי ועד עמק יזרעאל במסעות שוד וביזה.
משה
דמות של אי מוסר וצדק, גדל כנסיך מצרים ובטוהרו המוסרי חש לעזרת החלש והמוכה ונאלץ לוותר על הארמון ולהיות רועה צאן במדבר, כאשר כולו מוסר ענוה ויושר.
יתרו
כהן מדין. הכתוב אינו אומר מכהני מדין לאמור: מנהיג רוחני של העם הנבזי ביותר, אשר הזנה את בני ישראל והקריב את בנותיו רק למען השפלת ישראל, ואשר פולחנו היה גוף האדם [לא אסתמך על המדרש לפרט מהו פולחן זה ,"בעל פעור" המקדש את הפרשות הגוף – אבל זה הכיוון].
איני מתכוון כאן להכנס עמוק ליחסי משה-צפורה, רק במידה שהם נוגעים ליחסים שאנו דנים בהם. העובדה שיתרו הצליח להבין ממבט ראשון את ערכו של חתנו אינה אומרת שהוא הסכים עם דרכו, להפך, נראה שלא חסך מאמץ להסיר אותו מן הדרך האמונית.
כאשר יתרו נתן את עצתו למשה על ביזור סמכויות, נראה שהיא באה משני מוטיבים:
חס על כוחותיו הפיזיים של חתנו "נבול תיבול גם אתה" מבלי שעניין אותו שבכך יגיע לסילוף התורה שמשה הביא לעם. מינוי שופטים בעלי תכונות חיוביות ללא ידע בחוקה ובחוק לפיו עליהם לדון - עלול להפיל את השלטת התורה עוד בטרם נשלמה קבלתה. עיקר כוונתו היתה להשלים בין בתו הגרושה ["אחר שילוחיה"] ובין חתנו שבינתיים כבר מצא אחרת "האשה הכושית".
בני מדין היו גם הראשונים לברית עם מואב נגד ישראל.
אשר לשבעת השמות של יתרו, אני מעז להעלות השערות:
- יתרו ויתר נראים רק צורת ביטוי.
- רעואל ופוטיאל והלאה יכולים להצביע על הרב צדדיות באישיותו, ועל נטיתו להופיע במגוון תחפושות שונות בהתאם לסביבה.
בדבר אחד אני נוטה להסכים עם המדרש, בעובדה שבני-משה אכזבו, ונכדו הלך בדרך יתרו הכריזמטי.
כמה רעיונות שצצו אצלי בעת העיון אך לא המשכתי בהם כי הם לא הוליכו לשום כיוון, אני מעלה בזה, אולי מי מן הקוראים יוכל לפתח אותם ולהסיק מהם משהו:
א. כאשר ביקש משה מחותנו לשמש להם כמורה דרך, נשמעת הבקשה תמוהה, הרי בני ישראל הונחו על ידי עמוד הענן ועמוד האש ולא היה להם צורך במורה-דרך. אז אולי רצה משה את יתרו סמוך אליו רק כדי לפקח עליו. מאידך במקרא מובא שבקשה זו היתה מופנית לחובב בן רעואל המדי, ואולי היתה הכוונה לתחומי עברי הירדן ולא למדבר.
ב. יתכן ש"האשה הכושית" היתה צפורה עצמה, שכן בני מדין היו כהים יותר. אגב, כוש בעת ההיא שימשה גם לתאר אהוב ["הלא כבני כושיים" עמוס ט'7].
תם ולא נשלם/ השבח לא-ל בורא עולם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה