תורה
- למה ניתנה במדבר דוקא?
אמר
רבי יעקב ניימן [מבעלי המוסר] – תורה ניתנה במדבר כדי ללמד על הקשר בין לימוד
התורה לבין הבטחון בה' ! אדם השרוי בבדידות במדבר יודע שאין לו על מי לסמוך אלא על
ה' בלבד. כך גם על לומד התורה לבטוח בה' לבדו ! המדבר מלמד להגיע לבטחון מושלם בבורא עולם.
בדתות
אחרות נתפס המדבר כמקום אידיאלי להתקרבות האדם לאלוהיו, עד כדי כך שאנשים היו בורחים
אליו כדי לחיות בו חיי פרישות ונזירות. אך דוקא דת ישראל אשר ניתנה במדבר, כולה
מיועדת ועוסקת בחיי האדם בתוך חברה מתורבתת ומפותחת.
ההתגלות
במדבר משמשת תזכורת לאדם, כי אם לא יגבר על הישימון ["לא תוהו בראה לשבת
יצרה"] עלול הישימון לגבור עליו.
בתורה,
הערך "מדבר" יש לו שני מובנים שונים:
האחד
- "המוליכך במדבר הגדול והנורא - נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים" [דברים
ה' 15].
השני
- "לכתך אחרי במדבר, ארץ לא זרועה" [ירמיהו ב'2].
ובהמשך
אומר הנביא "עם שרידי חרב... מצא חן במדבר" [ירמיהו לא1]. ישעיהו מתאר
את הגאולה והנחמה ["ערי קדשך היו מדבר" [ישעיה סד 9], ואומר
"ישושום מדבר וציה" [ישעיה לה 1] "אשים מדבר לאגם מים... אתן במדבר
נטע ארז" [ישעיה מא 18].
ירמיהו
מביא את המדבר הטהור כניגוד ליישוב שהסתאב - "מי יתנני במדבר מלון אורחים
ואעזבה את עמי... כי כולם מנאפים עצרת בוגדים" [ירמיה ט1-2].
ירמיהו
אף מציג את השפעת טוהר המדבר על היושבים בו, בנסיון שעשה על בני רכב:
"ואתן
לפני בית הרכבים גביעים מלאים יין וכוסות ואומר אליהם שתו יין... ויאמרו: לא נשתה,
כי יונדב בן רכב אבינו ציווה עלינו לאמור, לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם, ובית
לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא תטעו ולא יהיה לכם, כי באוהלים תשבו כל ימיכם"
[ירמיה לה 6].
בהפטרת
השבוע [הושע ב 5] אומר הנביא בשם הא-ל: " וְשַׂמְתִּיהָ
כַמִּדְבָּר, וְשַׁתִּהָ כְּאֶרֶץ צִיָּה".
אך כבר באותו פרק [פסוק 17] " וְהֹלַכְתִּיהָ
הַמִּדְבָּר; וְדִבַּרְתִּי עַל-לִבָּהּ. יז וְנָתַתִּי
לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה; וְעָנְתָה
שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ-מִצְרָיִם. יח וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-ה', תִּקְרְאִי
אִישִׁי; וְלֹא-תִקְרְאִי-לִי עוֹד בַּעְלִי. יט וַהֲסִרֹתִי
אֶת-שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ; וְלֹא-יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם. כ וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא
עִם-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם-עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה; וְקֶשֶׁת
וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן-הָאָרֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח. כא וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי
בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. כב וְאֵרַשְׂתִּיךְ
לִי בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ אֶת ה' ''.
ירמיהו אף מציג את השפעת טוהר המדבר על היושבים בו
בנסיון בני רכב:
ה וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית-הָרֵכָבִים גְּבִעִים
מְלֵאִים יַיִן--וְכֹסוֹת; וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ-יָיִן. ו וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה-יָּיִן: כִּי
יוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ-יַיִן אַתֶּם
וּבְנֵיכֶם, עַד-עוֹלָם. ז וּבַיִת
לֹא-תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא-תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא-תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה
לָכֶם: כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל-יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים
רַבִּים עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם. ח וַנִּשְׁמַע
בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן-רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ: לְבִלְתִּי
שְׁתוֹת-יַיִן כָּל-יָמֵינוּ--אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ. ט וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ;
וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה-לָּנוּ. י וַנֵּשֶׁב
בָּאֳהָלִים; וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ. יא ו ַיְהִי
בַּעֲלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶל-הָאָרֶץ וַנֹּאמֶר בֹּאוּ וְנָבוֹא
יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי חֵיל הַכַּשְׂדִּים וּמִפְּנֵי חֵיל אֲרָם; וַנֵּשֶׁב
בִּירוּשָׁלִָם."
בימי
בית שני קמה עדה שלמה, האיסיים לכתותיהם, אשר הלכו למדבר לחיות חיי טהרה. כפי שאמר
פרופסור דוד פלוסר ז"ל [מגילות מדבר יהודה והאיסיים, ע' 13]: "העוזבים
את החברה המושחתת והולכים לחיות חיי טהרה וקדושה... עוררו אצל רואיהם את הערגה
לטוהר המידות בעולם המושחת של אותם ימים".
גם
גדול הפילוסופים של אותם זמנים, זה אשר התווה את דרכה של הפילוסופיה הדתית לזרמיה
[היהודית, הנוצרית והמוסלמית] כותב [פילון-אלגוריות וחוקים, ספר שני 85 ע' ע'ה]:
"הרי
גם אני פרשתי תכופות מהאנשים הקרובים, מידידים ומולדת, ובאתי אל המדבר על מנת
לראות משהו הראוי למחזה ... ולא העליתי כלום... אלא היפוכו של דבר. אבל יש גם
שבהיותי בתוך אוכלוסיה עצומה לאין-ספור של אנשים אני מתבודד עם נפשי, אז משכך
אלוה-ים את האנדרלמוסיה שבנפשי ומלמד אותי שלא שינוי המקום הוא הקובע היכן יהיה
טוב והיכן יהיה רע".
במושגים
הסטוריים המדבר הוא מקום ללא ריבונות, מקום מקלט לנרדפים. חז"ל במכילתא [פרשת
החודש א'] אומרים:
"לכן
ניתנה תורה במדבר... שאילו ניתנה בארץ ישראל היו אומרים לאומות העולם אין לכם חלק
בה. לפיכך ניתנה... במקום הפקר, וכל הרוצה לקבל יבוא ויקבל".
כיום
יש הבורחים להודו בכוונה להתבודד ויש הנסים למדבריות. כדאי שילמדו את לקחי פילון: לא
המקום הוא הקובע - אלא ההעמקה לתוך הנפש !
בעברית:
"מדבר" אינו ישימון צחיח אלא מקום "שהרועים דוברים בו את
הצאן" [דוברים-מנהיגים]. כלומר, איזור שאין בו מספיק משקעים המאפשרים לטפח
חקלאות בעל, אלא ארץ
מרעה!
גבול
המדבר בארץ-ישראל הוא גבול אקלימי העובר בדרום בקעת באר-שבע - התחום בו יורדים
פחות מ-250 מ"מ גשם/שנה. מעל כמות זו אפשרית חקלאות בעל [כלומר: צמחי מאכל
כמו חיטה ושעורה גדלים מעל גבול זה מהגשמים. מתחת לכמות זו יש רק כמות מעטה של
צמחי בר המאפשרת רעיית צאן אך לא חקלאות].
במדרש
רבה נכתב: "וידבר ה' אל משה במדבר. למה במדבר? מכאן שנו חכמים: בשלושה
דברים ניתנה תורה- באש ובמים ובמדבר. למה ניתנה בג' דברים הללו, אלא מה דברי תורה
הנם חינם, שנאמר [ישעיהו נה]: 'הוי כל צמא לכו למים' ואין מים אלא תורה. דיבור
אחר: 'וידבר ה' אל משה במדבר סיני' - אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר-הפקר אינו
יכול לקנות את החכמה בתורה. לכך נאמר 'במדבר סיני'".
והקב"ה
ידבר שונאינו ויתן לנו שלוה בארץ הבחירה !
נחזור
לפשט:
המדבר
נתפס כארץ הפקר - מקום שאין עליו בעלות וכך התורה לאחר שניתנה פתוחה לכל אדם.
אמנם
היא ניתנה במעמד סיני רק לעם ישראל, אך רק כהטלת שליחות. כבר הפרשנים הקדומים עמדו
על כך בפירוש שורש המושג מדבר – מקום בו הרועים דוברים [מובילים] את הצאן.
ישראל
נבחר להפיץ את המונו תיאיזם [א-ל עליון יחיד] בעולם
ואם
נתבונן אכן עמדנו במשימה - מאתנו נוצרו שתי הדתות הגדולות – הנצרות והאסלם המקיפות
את מרבית המין האנושי והן מייחדות את השם.
אמנם
לעתיד לבוא תחזור תתגלה השכינה לכל באי עולם בירושלים
ב וְהָיָה
בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא
מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל-הַגּוֹיִם. ג וְהָלְכוּ
עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-ה' אֶל-בֵּית אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב
וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא
תוֹרָה וּדְבַר-ה' מִירוּשָׁלִָם. ד וְשָׁפַט
בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים
וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב וְלֹא-יִלְמְדוּ
עוֹד מִלְחָמָה. [ישעיהו
ב 2-4].
ואנו
מצפים לה בכל יום שתבוא ותחזינה עינינו במהרה בימינו בקרוב !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה