אפתח בסיפור אישי, שלכאורה אינו קשור לנושא. כאשר נרשמתי ללימודים באוניברסיטה
העברית בירושלים, בשנת 1955, בחרתי בחוג לגיאוגרפיה. אז היתה האוניברסיטה שנותקה
מקמפוס הר הצופים פזורה על פני 49 בתים שונים בירושלים, ונאלצנו לנדוד ולרוץ
קילומטרים כדי להגיע בזמן לשיעור הבא... חלפה מרביתו של הסמסטר הראשון ואני חשתי
אכזבה עמוקה. הלעיטו אותנו במידע של פרטים ותהליכים, ועלינו היה לרשום במחברת
ולשנן.
אך יום חורפי אחד הגעתי באחור קל לשיעור בתורת האקלים שנתן לנו פרופ' דב
אשבל ז"ל, שהיה שם דבר וסמכות עולמית בנושא. השיעור היה אמור להינתן באולם
העליון בבניין רטיסבון. הגעתי שואף ונושף בכבדות [4 קומות לאחר ריצה של שני
קילומטרים], והנה האולם ריק. ירדתי ופניתי לשומר הבניין והוא הצביע לי על חבורה
מתרחקת השועטת לחצר האחורית של הבניין. דהרתי אחריה והצטרפתי. התברר שהפרופסור לקח
אותנו לצריף ישן [כנראה של אנשי 'גדוד העבודה'] הבנוי בסגנון קולוניאלי עם אכסדרה
רחבה בפתחו. לא נכנסנו פנימה אלא הצטופפנו תחת הגגון כי בינתיים החל לרדת גשם. הפרופסור
החל את השיעור בנושא אותו למדנו כמה ימים קודם על תנועות כדור הארץ [כבר בשיעור הקודם
נפעמתי מהעוצמה והתחכום של מסלולי הגלובוס היוצרים את הרוחות העולמיות] והחל לדבר
על הגשם. נחרת עמוק בראשי המשפט הראשון שלו "כדי שירד כאן גשם, חייבים
להתקיים 53 תנאים בד בבד: עצמת רוח מסוימת ובכיוון מסוים ; הפרשי טמפרטורות בגבהים
שונים של האטמוספירה ; כמות נכונה של אדי מים באוויר ; גרגרי אבק, עונה מסוימת של
השנה; ועוד ועוד".
אנחנו התרגלנו לתופעה של הגשם ואנו מתייחסים אליה כשגרתית, אבל כמה רב
התחכום והתזמון הנדרשים. מיד הדהדו באזני הפסוקים שאנו חוזרים עליהם מספר
פעמים ביום [דברים יא 14]: " וְנָתַתִּי
מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ ". הפסקתי להאזין, וכמין
הארה-התגלות פעמה בי ["מה רבו מעשיך.. כולם בחכמה עשית"]. רצה הגורל [או
ההשגחה העליונה] והיום ביתי נמצא בדיוק במקום בו שכן בזמנו אותו צריף רעוע.
כל הסיפור הזה בא כהקדמה לאחד הנושאים הקשים והמסובכים ביהדות –
"ההתגלות".
כבר ראינו כי היקום בנוי בתכנון מדויק ובעצמה אדירה [תרצו תקראו לכך
"חוקי הטבע"], אך האמונה מושתתת גם על יסוד התגלות הכח העליון של יוצר
העולם לבני האדם. זהו דבר שקשה מאד להסתגל אליו. אף אם הגעתי לתובנה שהיקום נברא
בתבונה רבה, ואיני מסוגל לקבל שמקריות יצרה אותו, פחות מכן אני מסוגל להסכין לכך
שאותו כח מופלא יוצר כל מתגלה לבני תמותה. לכך כנראה התכוונו חז"ל בדברם על
"מעשי בראשית" ו"מעשה מרכבה". לפי הבנתי את המקרא היה זה
תהליך הדרגתי מאד שתחילתו בחומש 'בראשית' שם הוא נגלה לאבות [וגם לאחרים] בצורה
ווקלית [קולית] שרק מי שהדיבור כוון אליו שמע [כנראה כקול פנימי]. ההתגלות החזותית
[ויזואלית] הראשונה באה רק בספר שמות [פרק ג'1-10]:
א וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ--כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג
אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר, וַיָּבֹא אֶל-הַר הָאֱל-ֹהִים חֹרֵבָה. ב וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת-אֵשׁ--מִתּוֹךְ
הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל. ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה--אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-הַמַּרְאֶה
הַגָּדֹל הַזֶּה: מַדּוּעַ לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה. ד וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת; וַיִּקְרָא אֵלָיו
אֱ-לֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה--וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. ה וַיֹּאמֶר אַל-תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל-נְעָלֶיךָ
מֵעַל רַגְלֶיךָ--כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא. ו וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם
אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב; וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט
אֶל הָאֱ-לֹהִים. ז וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי
אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם; וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו,
כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו. ח וָאֵרֵד
לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה,
אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ--אֶל-מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי
וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. ט וְעַתָּה הִנֵּה
צַעֲקַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי; וְגַם-רָאִיתִי אֶת-הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם
לֹחֲצִים אֹתָם. י וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ
אֶל-פַּרְעֹה; וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם.
ההתגלות הזו מחייבת התבוננות: הא-ל נגלה באש, שהוא כח טבע עצום הנותן
חיים [קרינת השמש] והוא גם הכח הרסני היכול להמית ולכלות.
משה שחונן בכח התבוננות עמוקה השכיל לראות כי האש אינה בסנה אלא היא
שוכנת עליו ואינה פוגעת בו. נדלג על התגלות כוחות הא-ל במכות מצרים ובקריעת ים
סוף, ונעבור להתגלות העליונה – מעמד הר סיני, לראשונה התגלות לציבור. גם כאן בא
קול הא-ל מתוך האש, אך הפעם תוך מתן כללי יסוד להנהגה ואתיקה [עשר הדברות].
נחזור להתגלות הסנה ונעמוד על נושא חשוב, "השם". אנו יודעים כי
לנקוב בשם מצביע על מהות [כאשר ננקוב בשם של ראש הממשלה לדוגמא, נבין, המדבר
והשומע, על מי המדובר על מכלול תכונותיו ומהותו]. כאשר נגלה הבורא אל משה בסנה
והטיל עליו שליחות [שמות ג' 10-16 ]:
י וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה; וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל
מִמִּצְרָיִם. יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱל-ֹהִים
מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. יב וַיֹּאמֶר כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה-לְּךָ
הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ: בְּהוֹצִיאֲךָ
אֶת-הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה. יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי
בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם;
וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם.
יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר
לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. טו וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה
כֹּה-תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי
יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי
לְדֹר דֹּר. טז לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת-זִקְנֵי
יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם
יִצְחָק וְיַעֲקֹב
השם בו מופיע האל במקרא [אותיות ה
ו יה] יש בו שילוב של כל הזמנים: הוה-הוה-יהיה, והוא חוזר ואומר למשה בלשון
הבטחה אהיה שלחני אליכם. אך הוא גם מסתמך על העבר, אלהי האבות. את ההווה,
ההתגלות בקריעת ים סוף, מיותר לו לציין במעמד ההר.
בעקבות כתבה של דב אלבוים ב"מקור-ראשון" כו באייר
תשע'"ו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה