בהעלותך כמתלוננים
אחד הנושאים המרכזיים בפרשת השבוע עוסק ב'קיטורים' של העם [ביידיש "קוטר" = רוטן, סר וזעף]. בפרשה נאמר על עם ישראל בדור המדבר [במדבר יא 1]: "ויהי העם כמתלוננים"! יש לשים לב למילים המדויקות בהן התורה משתמשת - היא אינה אומרת 'מתלוננים' אלא מוסיפה את כ' הדמיון, כאילו הם מתלוננים. גם לא נאמר על מה התלוננו ובפני מי.
בדרך כלל, כפי שאנו רואים ממקומות אחרים, הא-ל אינו אוסר תלונות וגם אינו כועס כאשר לתלונה יש סיבה, אף אם התלונה היא בסגנון חריף ובוטה. למשל, בספר שמות [טז 3]: "מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר, באוכלנו לחם לשובע, כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב..."
תגובתו של ה' לא היתה כעס. אדרבא, הוא המטיר להם לחם "מן" - מן השמים.
תלונה אחרת של העם היתה במרה [שמות כו 23-25]: "וילונו העם על משה לאמור: מה נשתה? ויצעק אל ה', ויורהו ה' עץ, וישלך אל המים, וימתקו המים".
ותלונה אחרת ברפידים [שמות יז 1-7]: "ויצמא שם העם למים, וילן העם על משה ויאמר: למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא?... וה' נענה להם והוציא להם מים מן הסלע.
כאן בתבערה, במדבר, המצב שונה: בני ישראל אינם באים בתלונה על בעיה מסוימת ומוגדרת, כי בעצם יש להם כל מה שהם זקוקים לו, והתלונה היא לשם הרטינה עצמה: "וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו" [במדבר יא 10], ההתמרמרות נעשתה כעין בילוי משפחתי. הרמב"ן המפרש לפי תורת הקבלה טוען כי התלונה אמנם היתה על גזירת המוות במדבר, כאשר הם לא טרחו לחשוב על חזרה בתשובה אלא קיבלו את המוות כעובדה מוגמרת – אך אין זה פשוטו של מקרא.
סוג זה של התלוננות וקיטורים עורר את חמת הא-ל והביא את משה עד כדי יאוש והוא אומר: "ויאמר משה אל ה': למה הרעות לעבדך, ולמה לא מצאתי חן בעיניך? לשום את משא העם הזה עלי... ואם ככה את עושה לי, הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעיניך, ואל אראה ברעתי".
אמנם תלונה חסרת עילה זו באה מן האספסוף המסית, והנורא בתלונה שלא התייחסה לשום נושא מוגדר. אמנם בהמשך "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה"... [במדבר יא 4] ורק אחרי התאווה באה תלונה מוגדרת: "מי יאכילנו בשר?". קודם באה התאווה לשמה, "התאוו תאווה", ורק אחר כך מצאו על מה להתאוות. אופיינית היא החזרה לעבר "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם" - געגועים לחיי העבדות, ושימוש בזיכרון סלקטיבי. נשכחו העול והמלקות ונבחרה רק הדגה. רש"י אכן שואל מיידית "אם תבן בשביל הלבנים לא היו נותנים להם חנם? דגים היו נותנים להם חנם?"
בעל "משך חוכמה" [ר' שמחה מאיר הכהן מדווינסק, 1835-1926] מביא הערה מעניינת: ידוע לנו כי אכילת בשר מתוך תאווה נאסרה עליהם [דברים יב], וכל בעל חי כשר יש לשחוט כהלכה, לנקר ולהמליח. והם ביקשו 'בשר תאווה' כמו דגים, ללא שום הגבלות והכנות. כלומר, בעצם התאוו לנבלות וטרפות.
אדם חופשי בחברה חופשית רשאי תמיד להתלונן [ומדינת ישראל ב"ה נותנת הרבה סיבות ועילות להתלונן...] אך עלינו להישמר שתלונות לא תהפוכנה להתמרמרות לשמה !
את המסקנה הזו הסיק מורי רבי וידידי הרב פרופסור פנחס פלאי הכהן זצ"ל, מתוך מילה אחת הנשמעת לכאורה מיותרת בפסוק:
"ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה'".
היה רע בעיני האל, כי ההתלוננות היתה רעה - חסרת בסיס ולא מוצדקת.
לקח זה מופנה גם לדורות: "כי הארץ אשר עברנו בה טובה במאד מאד" [במדבר יד 7]! חובה עלינו לנסות לשנות דברים שאינם כיאות אך לא לקטר רק לשם 'הוצאת קיטור'. ובא לציון גואל !
בסוף הדברים: התלוננות לשם הבאה לתיקון דברים – נכונה ואף מוצדקת ומתקבלת. אך מראש יש לראות את הצד הטוב בכל דבר ולא רק את הרע. מיד עולה בפני דמותו של יקיר הקהילה שלנו –ידידי הטוב ד"ר רחמים כהן מלמד יצ"ו, שכל דרכו היא לראות את הטוב בכל מצב. הלוואי ונזכה כולנו ללמוד מכך ולהפנים את המסר כפי האמרה "חשוב טוב – יהיה טוב" !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה