נאמר
בפרשת השבוע פעמיים הביטוי "וראיתם": פעם "וראיתם אותו
וזכרתם"; ופעם "וראיתם את הארץ" [יג 18].
בביולוגיה
למדנו כי בעלי החיים הקטנים כמו רמשים שונים – הראיה שלהם מוגבלת רק לאשר לפניהם
בקו ישר ומה שמתחתיו, אך הם אינם מסוגלים לראות מה למעלה מהם ומה מאחור. כך יש גם
הרבה אנשים הרואים את אשר לפניהם ואת אשר על הקרקע - את הדברים החומריים, אך
הדברים שמעל, ענייני הרוח והמחשבה והבסיס של הדברים - אין מעניינם ומיכולתם לראות
או להבחין. לעומתם יש מרחפים המבחינים רק בענייני הרוח ואינם מעורים בחיים הארציים.
לכן
אומר לנו הכתוב: "וראיתם את הארץ" - ראו גם את המשמעות שלה. ראו את "הכנף
פתיל תכלת" שצבעו כצבע השמים וזכרו את כל המצוות.
חתני
הבכיר, שגדל על ברכי החסידות, שלח לי אמרה חסידית המציינת את טובת הקב"ה
לאדם, כי "כל הולך על ארבע רואה רק את הארץ, ואילו האדם ההולך קוממיות רואה
גם את הארץ וגם את השמים. ותפקידו לגשר ביניהם".
"ויוציאו
דיבת הארץ אשר תרו אותה" [יג 33] – כי מי שמתייר באיזו שהיא ארץ באופן שטחי עלול ח"ו להגיע להוצאת דיבה רעה עליה
["אורח לרגע רואה כל פגע"].
המרגלים
אשר ראו את התושבים קוברים מתים הגיעו למסקנה "ארץ אוכלת יושביה".
אילו היו מקיימים את מצוות משה "לחפור את הארץ", להגיע לעומק הדברים,
היו מגיעים למסקנת חז"ל: "הקב"ה עשה לטובה כדי לטרדם באבלם ולא
יתנו לב לאלו" [רש"י].
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה