שלח - יג מידות

 לאחי ורעי – אדברה נא שלום בך

אחד הדברים שהטרידו אותי מכבר היא התפילה המרכזית, שאני, עם כל המתפללים, חוזר ואומר ומשווע – מבלי להבינה -

והיא תפילת הרחמים "י'ג מידות" שבימי הסליחות ובימי התשובה אנו אף חוזרים עליה 13 פעמים ["אל ארך אפיים..."]. מכבר שמתי לב לשינויי גרסאות בין חומש "שמות" לחומש "במדבר".

הפעם אתרכז בפרשת השבוע שלנו פרשת "שלח" [במדבר יד 18]:

יח ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפָשַׁע; וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה--פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים. יט סְלַח-נָא לַעֲו‍ֹן הָעָם הַזֶּה--כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ; וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד-הֵנָּה  כ וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ.

הנוסח בתפילה הוא זה אשר בחומש 'שמות' פרשת 'כי תשא' [לד 6-7]:

1 ה'

2 ה'

3 אל

4 רחום

5 וחנון

6 ארך-אפים

7 ורב-חסד

8 [רב] ואמת

9 נוצר-חסד-לאלפים

10 נושא-עוון

11 [נושא] ופשע

12 [נושא] חטאה

13 ונקה

הסבר: כפל שם ה' מוסבר בתלמוד הבבלי [ראש-השנה דף יז] בכך שמידה ראשונה היא רחמיו על האדם כבר בטרם חטא [אף שגלוי לפניו שיחטא] והשניה רחמיו לאחר שכבר חטא.

"א-ל" רב כח, שאינו נוטל כושר האדם לחזור ולחטוא.

"רחום" רחמים תמידיים.

"וחנון" סליחה מוחלטת - החטא נמחק לאחר חזרה בתשובה.

"ארך אפיים" - סבלני שאינו רוגז ומעניש מיד, אלא ממתין שיחזור בו.

"רב חסד" - גומל חסד אף למי שאינו ראוי.

"רב-אמת" - מתחשב באי הצדק בעולם [יונה הנביא בתפילתו החליף את המילה הזו ב"ניחם על הרעה", לומר שמידת הרחמים הכרחית נוכח אי הצדק בעולם].

"נוצר-חסד לאלפים" - מראש מוכן לשאת כל פעולה רעה [= נותן קרדיט] לאלפים – להמונים בכמויות [ה'ספורנו' מפרש – "שומר זכות אבות לבנים, להיטיב לבנים בשביל אבותם"].

"נושא עוון ופשע וחטאה" - מוכן לסבול פעולות נגדו בכל הרמות. עוון - פעולה רעה; פשע - פעולה זדונית המכוונת לפגוע; חטאה - פעולה המחטיאה את המטרה ופוגעת באחר.
"ונקה" - מוחק את רישום החטא. חז"ל אומרים: מנקה הוא לשבים [בתשובה] ו"לא ינקה" לשאינם שבים [שבועות דף לט]. כפי שהעיר נכון ידידי הטוב-רחמים מלמד-כהן יצ"ו הסבר זה הוא קצת מאולץ, מה גם שטעמי המקרא מחברים את שני הקטעים. ואבן-עזרא אומר [פירוש ל 'שמות' לד 6]: 'ונקה-לא ינקה' מידה אחת... שהוא לשובבים רק לשבים ינקה [והוא קורא [לא] פוקד עוון אבות.. אולי יש כאן הזהרה לאומר אחטא ואשוב. בכל אופן בתפילה אין מסיימים את הפסוק ומפסיקים לאחר "ונקה". ובכלל מתעלמים מההמשך המביך "פוקד עוון אבות על בנים ועל בני בנים על שילשים ועל ריבעים" המצוי בניגוד מוחלט לכתוב "לא יומתו אבות על בנים"

ובנים לא יומתו על אבות... איש בחטאו ימות.." [דברים כט 17]

תורת הקבלה מייחסת לאמירת י'ג מידות כח רוחני רב, שיש לאמרן בכוונה. אומר כך רבנו בחיי:

"כל המבין י'ג מידות ויודע פירושן ועיקרן

ומתפלל בהן בכוונה – אין תפילתו חוזרת ריקם

אלא אם כן היו בידו עבירות שמעכבות זה...

והנה בזמן הזה שאנחנו שרויים בגלות

ואין לנו כהן-גדול לכפר על חטאתינו

ולא מזבח ... ולא בית מקדש להתפלל בתוכו

לא נשאר לנו לפני ה' –

בלתי אם תפילתנו  וי'ג מידותיו [פירוש בחיי שמות לד 6]

על קדושת הקטע ניתן ללמוד גם מההלכה שיחיד אינו אומרן אלא בציבור.

ואנו, שאין בהבנתנו לרדת לעומקן, נשים מבטחנו בבורא שינהג בנו ברחמיו וברוב חסדיו.