יום שני, 25 ביולי 2016

פנחס - בנות צלפחד


עיינתי השבוע במסתו של אחד הדרשנים באחת מחוברות 'פרשת השבוע' המביא את בנות צלפחד כדוגמא ל'פמיניסטיות הראשונות'. קריאה בפשט הפשוט מראה שאין דבר רחוק מזה – נשים אלו אכן עמדו על זכותן לרשת נחלה, אבל לא הפגינו שום מרדנות! להפך, הן מדגישות, "אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קורח, ובנים לא היו לו. למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן? – תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו" [במדבר כז 5-3].
בפרשת 'מסעי', לקראת סוף החומש, חוזר הכתוב על המעשה: "ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני גלעד בן מכיר בן מנשה ממשפחות בני יוסף וידברו לפני משה ולפני הנשיאים: "... ואדוני ציווה בה' לתת את נחלת צלפחד אחינו לבנותיו, והיו לאחד מבני שבטי בני ישראל לנשים ונגרעה נחלתן מנחלת אבותינו ונוסף על נחלת המטה אשר תהינה להם, ומגורל נחלתנו יגרע... ויצו משה... זה הדבר אשר ציווה ה' לבנות צלפחד לאמור - לטוב בעיניהן תהיינה לנשים, אך למשפחת מטה אביהן תהינה לנשים. ולא תיסוב נחלה... כאשר ציווה ה' את משה כן עשו בנות צלפחד. ותהינה מחלה תרצה וחוגלה ומלכה ונועה בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים... אלה המצוות והמשפטים אשר ציווה ה' ביד משה אל בני ישראל בערבות מואב על ירדן ירחו". חזק חזק ונתחזק [במדבר לו 13-1].
לא רק שבנות צלפחד לא היו מרדניות, בשעת המבחן, הנישואין, הן אף צייתו ונישאו לבני דודיהן !
אולי יש לכך שייכות לאופי השבטי. בני ראובן ובני גד מצטיירים בחומש כרכושנים ובעלי הון אשר ויתרו על ישיבה בארץ המקודשת והעדיפו את כרי הדשא של עבר הירדן המזרחי. משה צירף אליהם את חצי שבט המנשה שהיו [כך מעידה שירת דבורה] מחוקקים ולמדנים, כדי לשמור על גחלת התורה. נראה שבנות צלפחד ניחנו באופי השבטי. עדות לכך היא שעוד בטרם הכניסה לארץ המובטחת הן כבר ביקשו להבטיח לעצמן נחלה בארץ ישראל המערבית 'בתוך נחלת אבותינו'.
זוהי דוגמא לנשים דעתניות ותקיפות אך לא מרדניות. מכאן ועד ל'נשים פמיניסטיות-מודרניות-ומרדניות' המרחק הוא רב.

שמעתי היום [פרשת פנחס תש"ע] מהדורש התורן בקהילת "רננים" עו"ד יעקב רובין, פירוש פשטני שאני שמח להביאו בפניכם. אך קודם לכל הבה נראה מה בדיוק נכתב בפרשה [במדבר כז 1-11].
א וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן-חֵפֶר בֶּן-גִּלְעָד בֶּן-מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן-יוֹסֵף; וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו--מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה.  ב וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל-הָעֵדָה--פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד לֵאמֹר.  ג אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא-הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל-ה' בַּעֲדַת-קֹרַח:  כִּי-בְחֶטְאוֹ מֵת וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ.  ד לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ.  ה וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'.  {פ}....
 ו וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ז כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת--נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן.  ח וְאֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר:  אִישׁ כִּי-יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ--וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ.  ט וְאִם-אֵין לוֹ וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו.  י וְאִם-אֵין לוֹ אַחִים--וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לַאֲחֵי אָבִיו.  יא וְאִם-אֵין אַחִים לְאָבִיו--וּנְתַתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ; וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה.  {פ}
משה, שהיה שופט עליון, כדבר המקרא [שמות יח 12]:
מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל אִתָּךְ:
חשש מאד מהטית דין העלולה לבוא בשל שוחד. ושוחד הוא לא רק שוחד ממון או הכרת טובה, אלא גם שוחד-דברים.
כאשר הבנות פתחו ב "הוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קורח", חשש משה כי מילים אלו באות כדי למצוא חן בעיניו ועלול להיות כאן חשש לשוחד-דברים. לכן העביר את חריצת הדין לאינסטנציה העליונה: "ויקרב משה את משפטן לפני הא-לוהים.." ותשובת ה' פתחה במילים: "כן בנות צלופחד דוברות".  
לומר, דבריהן כנים ולא באו כדי להביא הטית דין.
סיים הדורש את דבריו: "אנו אין לנו אלא לבקש "השיבה שופטינו כבראשונה" !

התורה מביאה את סיפור המעשה כדי שנראה ונפנים: האל בשמים הוא רחום וחנון, מאזין לכל גבר ואשה, ומצדיק את הסובל.

דייני ושופטי דורנו -אל תפסקו רק לפי סעיפי החוק, היו גם אתם קשובים לטוענות כי "כן בנות צלופחד דוברות".

התורה מביאה את סיפור המעשה כדי שנראה ונפנים: הוא בשמים הוא רחום וחנון, מאזין לכל גבר ואשה, ומצדיק את הסובל.

דייני ושופטי דורנו  - אל תפסקו רק לפי סעיפי החוק – היו גם אתם קשובים לטענות האנושיות, כי "כן בנות צלופחד דוברות".

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה