יום שני, 25 ביולי 2016

פנחס - בעל פעור

הקטע האחרון בפרשת 'בלק' עוסק בעבודת האלילים אליה סטו בני ישראל בחטא 'בעל-פעור', חטא שהביא לחרון אף הא-ל, אשר גרם למגיפה בה מתו 45.000 מישראל. רק קנאתו של פנחס אשר הרג את המדיינית ואת זמרי בן סלוא הפסיקה את המוות.

נראה כי יש לראות את הפרשה בהקשר בו היא מובאת: לאחר שבלעם-הרשע לא הצליח להטיל קללה על ישראל. את הסיבה הראשונה לכשלונו זה הוא מביא בפסוקו: "הן עם לבדד ישכון". בעצתו של בלעם "לכה איעצך" הצליח בלק להביא את שולי העם לאווירה של "השתלבות במרחב" [כאשר שניהם ידעו שזהו הסיכוי המרבי להביא לכליונו של ישראל]. בשעה כזו צריך היה לקום מנהיג חזק לעם, אשר לא ירתע מטיפול דוקא ב'"נשיא בית אב לשמעוני" ובת ל"ראש אומות בית אב במדין", ואף אחד בעם לא יעז לצאת ב-"מצעד גאווה"! [פולחן אלילי לתאוות הגוף].

ומעיתוי לעיתוי – לאחר פרשה זו מתחילים ראשי העם [משה ואלעזר] במפקד של "כל יוצא צבא" במטרה ברורה - "לאלה תחלק הארץ בנחלה למספר שמות".
מי שהסיק את הלקחים הנבונים לשעה זו היו 'בנות צלפחד' [נשים דעתניות  ותבוניות הבאות בסוף אותה פרשה כמשקל נגד לנשים הנגררות אחר חטא בעל-פעור]. לכן מדגיש הכתוב: "ותקרבנה" – מיד בתום המפקד, הן לא רגנו בסתר אלא נצבו פני פתח אוהל מועד נוכח משה אהרן הנשיאים וכל העדה.
כאן יש לקח נוסף הטמון בצורת תיאור המקרא את אשר קרה -
הנשים פותחות: "אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קורח כי בחטאו מת"...
האומנם חכם היה מצידן של הנשים לפתוח בשני מינוסים? - א. אבא מת במדבר בחטאו – כלומר לא היה האיש טיפוס צדיק וזכאי;  ב. הן מחשידות את משה בעיוות דין מראש, כאשר הן אומרות שאביהן לא היה מעדת קורח [ואילו כן היה, האם היה משה מטה את דינם?]. משה שקצת נפגע מהחשדה זו, לא ענה אלא קרב את משפטן לפני האלוהים. והא-ל הגדול בעצמו ענה "כן בנות צלפחד דוברות".
ובעוד שני פרקים [במדבר לו] מושלמת הוראת ה' לפרטיה.


מעניינת פרשנות מדרש "ספרי": מה היתה עצת בלעם? הוא אמר לבלק, עם ישראל נודד 40 שנה במדבר לבוש באותם בגדים – "שמלתך לא בלתה מעליך" – סבסד להם אריגי כותנה והם לא יעמדו בפיתויי האופנה. מה עשה בלק, הקים אהלים שבפתחם דוכני בגדים ואריגים ואשה זקנה מוכרת במחיר מוזל. כאשר בא ישראלי לקנות אמרה לו הזקנה: עיקר המבחר בפנים, כנס ובחר.
בתוך האוהל חיכה לו מבחר ססגוני וזבנית צעירה ויפה. הצעירה לכאורה לא הראתה התעניינות, ישבה על כרית רקומה ואמרה לו: כל המבחר לרשותך, כולל אותי. כאשר קרב אליה אמרה לו: רגע, קודם אתה צריך לנשק את הכרית המקודשת שעליה אני יושבת. וזאת אתה צריך לעשות בגוף עירום, זהו הפולחן הנהוג אצלנו, לפעור את חצי הגוף התחתון לפני דמות האל [הערצת  הטבע]. אם האיש חשש, היא אמרה לו: הזקנה סגרה את האוהל ואין חשש שאי מי ידע.
[אלו דברי המדרש בתרגום חופשי]. הזנות אחר עבודת האלילים עלתה לעם ישראל ב24,000 מתים]. להבנת הספרי – נראה שפולחן האלילות היה הערצת הכסף והזהב [עגל הזהב], מין חופשי במסווה אופנה וטיפוח הגוף.

לצערי, מסגידות אלה עלינו להישמר גם כיום.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה