מטות-מסעי
דרשת השבת של ר' שלמה בן-הראש שליט"א בשנת תשס"ז – בבית הכנסת "רננים" עסקה בפרשת "מסעי" המסיימת את חומש "במדבר", פרשה המתארת את נדודי בני ישראל מיציאת מצרים ועד הכניסה לארץ-ישראל ואת כל מהלך הגיבוש לעם, עם כל העליות והמורדות שבדרך. בדרשה נאמר [היות והיה זה בשבת אני כותב מהזיכרון ואיני ערב לדיוק] בערך כלהלן[ והיות והיא קסמה לי, אני מבקש לשתף גם אתכם בהנאה]:
פרשת "מסעי" חוזרת ומונה את שמותם של כל ארבעים ושתים התחנות בהן עצרו בני ישראל במדבר. השאלה העולה מאליה היא:
מדוע? לאחר שחומש "במדבר" מתאר באריכות את כל הקורות בכל תחנה, למה חוזר המקרא ומפרט את כל השמות מחדש?
פירוש "מגן-אברהם" על "אורח-חיים" [סימן תכ'ה] כותב כי בעת קריאת-התורה בבית הכנסת יש לקרוא את כל הרשימה ברצף כחטיבה אחת ואין להפסיק באמצע, וכך אכן נוהגים במרבית קהילות-ישראל.
זאת ועוד: כל השומע את רשימת התחנות יודע שישנם הבדלים גדולים ומהותיים במתרחש בכל מסע ומסע; יש תחנות כמו "רפידים" בה "רפו ידיהם של ישראל"; ויש "מדבר-סיני" בו קיבל העם את התורה; יש "הור ההר" בו התאבל העם על פטירת אהרן; ויש "קברות התאווה"; האם ניתן להתייחס בהעלם-אחד למקום של התעלות ולמקום של הדרדרות?
כל מסעות בני ישראל במדבר נעשו "על פי ה' יסעו" - הענן הורה מתי ולאן לצאת והיכן לחנות. זו כנראה הסיבה שיש לקרוא את כולם ברצף אחד...
אבל יש מקומות בהם היתה התגלות בולטת של "יד ה'" כמו: "קריעת ים סוף"; "מתן תורה"; "באר מרים"; "המן"; "השליו"; "נחש הנחושת" וכו'. לעומתם יש מקומות בהם היו אירועים קשים כמו: "חטא העגל"; "פרשת מרגלים"; "המתאוננים"; "קורח ועדתו"; ועוד. האם ניתן לראות בכולם התגלות ה' במידה שווה?
והתשובה היא: כן! גם המשברים הם חלק מההכשרה של נשמת האומה !
נשמת עם ישראל – הבאה מהעולמות העליונים – טהורה היא ועליה להיות בכל המצבים האפשריים בעולם הזה. וכאשר היא מתבקשת לקיים את יעודה בעולם – עליה לחרוג מענני-הכבוד ולפעול גם בתוך משברים, תופעה שהתנ"ך ממחיש לנו היטב בסיפור יונה הנביא.
לפי הגר"א: יונה הוא הסמל לנשמה השייכת לעולם העליון האינסופי והיא נאנסת לחיות בתוך הגוף החומרי והסופי ולמלא את ייעודה בעולם הזה, דבר שהיא מתקשה לעמוד בו. ומכך נובע המשבר החמור העובר עליה. גם המשברים העוברים על עם ישראל במדבר הם פועל יוצא מהקושי של נשמת האומה הישראלית, להתגלות דרך הנסיונות הרבים במדבר.
הבנת רעיון זה תאפשר לנו גם להבין את דברי רב יהודה [במסכת קידושין דף עא ע"א] : אמר רב יהודה אמר רב: שם בן ארבעים ושתיים אותיות אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו... וכל היודעו... נוחל שני עולמים: העולם הזה והעולם הבא.
עם ישראל במדבר עבר ארבעים ושניים מסעות וכך רכש בנפשו את גילוי ה', כך שהשם המכובד של מ'ב נמצא בתוכו ועליו להוציאו מן הכח אל הפועל.
כאשר ישראל מגיע להשגה ולידיעה שהוא יצירה מן העליונים ומחויב להגשים את ייעודו בארצו – אזי הוא נוחל שני עולמים: העולם הזה והעולם הבא.
הדבר טעון הסבר - מה פירוש "שם של הקב"ה"?
ידוע וברור שאין לנו כל יכולת לדמיין את עצמיותו ומהותו של ריבון העולמים. כל מה שאנו יכולים הוא לנסות להבין את התגלויותיו של ה' לפי מעשיו, כפי שאנו אומרים [שרים] זאת בפזמון "אנעים זמירות":
"דימו אותך ולא כפי ישך – וישווך לפי מעשיך"
הקב"ה נגלה אלינו באמצעות השמות שלו – גילוי שמו של הקב"ה אינו דבר פשוט.
הנה הקב"ה התגלה לאבות האומה בשם "א-ל שדי" ו"שמי ה' לא נודעתי להם". מכאן אנו למדים שהשמות של רבש"ע אינם רק צורה איך לכנות אותו, אלא הם מהווים ביטוי של מה שהקב"ה מבקש לגלות לנו. הוא לא רצה בזמנו להתגלות לאבות בשם המפורש אך כאשר הגיעה עת יציאת מצרים ביקש לגלות את שמו זה.
הקב"ה נודע באמצעות השמות שלו והשמות הם המעשים שלו או יותר נכון המעשים הם השמות שלו.
הגמרא במסכת קידושין [דף ע'א ע"א] אומרת ששמותיו של הקב"ה מחולקים לפי מספר האותיות: יש שם בן ארבע אותיות; יש שם בן שנים-עשר אותיות; יש שם בן ששים ושתיים אותיות; ויש שם בן ארבעים ושתיים אותיות.
אנו המתפללים פוגשים את השם בן מ"ב [42] אותיות בפזמון הנאמר על ידינו בבוקר ובתפילת "קבלת שבת" והוא המוכר לנו כתפילת "אנא בכח" [מחבר התפילה יצר מילים כאשר הוא משתמש באותיות השם כראשי תיבות] ולאחרונה חובר לו ניגון נפלא הגורם לשינונו בכל העם.
כדי להבין את הקשר בין פרשתנו לשם הנורא, נזכור כי הפסוק המקדים לרשימת המסעות אומר: "ויכתוב משה את מוצאיהם לפי ה'" [במדבר לג 2]. למה נאמר פסוק זה? הרי כל התורה נכתבה ע"י משה על פי השם?
אלא להבהיר לנו כי כל מסע ומסע הוא חלק מהמסע הארוך הכולל, גם אם יש בו משבר הוא חלק מהתגלות ה'. חלק מההתגלות היוצרת את עם ישראל.
אם נפנים את מטרת מ"ב המסעות והבנת ייעוד עם ישראל – נוכל להגיע לנחול שני עולמים: העולם הזה והעולם הבא.
ומשהו ששמעתי מסבא שלי וחזרתי ושמעתיו מפי הרב יואל בן-נון שליט"א ונראה חשוב וראוי להעבירו הלאה :
המקרא מונה בפרשת מסעי את תחנות בני ישראל במדבר ובחלק מהן הוא מזכיר בקצרה מהו האירוע שקרה באותו מקום או מה אופיו. למשל(במדבר ל'ג 9]:
"וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם:"
לעומת זאת בין המסעות לא מוזכר כלל הר-סיני ולא האירוע שהתחולל שם. למה?
כך גם לא מוזכר בכלל בתורה תאריך מתן תורה אלא רק בקירוב "תספרו חמישים יום". לפי דעת הרב – דבר מכוון – לתת לנו מסר שהתורה מצויה מעל המקום ומעל הזמן.
ואם כבר הזכרתי את דברי הרב הדגול יואל בן-נון יצ"ו אביא עוד דבר ששמעתי בשמו[אמנם לא מפיו ממש]
וקודם לכך הקדמה קצרה משלי.
אנו מוצאים בארץ ובפרט במדבריות סביבה מקומות רבים בשם "קדש". בדרך כלל אלו נאות מדבר שהקדמונים [משבעת העממים]הקימו בהם מקדשואליהם גם היטו את הדרך,כמקוםמנוחה לעוברי הדרכים. כדי להבדיל בינינן צרפו לשם קדש,גם שם מהאזור.
למשל כאשר יצאו בני ישראל ממצרים נכתב בתחילת ספר במדבר פרק י'12]:" יב וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם, מִמִּדְבַּר סִינָי; וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן, בְּמִדְבַּר פָּארָן....אל קברות התאוה...ומשם לחצרות ומשם לקדש-מדבר פאראן"[שם היה חטא המרגלים שבעקבותיונחרץ דינם להסתובב במדבר עוד 38 שנים.
בפרשתנו [מסעי]לא מוזכרת קדש-מדבר פאראן, ולעומת זאת באה רשימה של שמונה-עשר מסעות עד שהגיעו "למדבר צין היא קדש". כאן ולא נאמר איזו קדש היא זו. לפי הסבר הרב בן-נון זו קדש-ברנע הידועה והמוכרת "ותשבו בקדש ימים רבים"[דברים א 46]לפי הסבר הרב בן-נון בני ישראל אכן הגיעו לקדש מדבר פאראן ,לאחר מסעותיהן לאורל 'דרך ים סוף, אך כנראה כבר התנחל בה שבט נודד אחר והם התנחלו ב'קדש-מדבר צין' הקרובה אליה, ושם אכן לא הספיקו לעם הגדול מאגרי המים ולכן התלוננו ["מי מריבה" מדבר פרק כ'].
ועוד משהו שקיבלתי מחתני הדגול שמואל אלעד :
הפסוק אומר:"אלה מסעות בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים" [במדבר לג 1]
כאן נמנים מ'ב [42] המסעות כאילו הם חלק מיציאת מצרים. והרי כבר במסע הראשון יצאו ממצרים. אלא התורה רוצה לומר לנו כי היציאה ממצרים – מן המיצרים והמגבלות של כל אחד היא תהליך מתמשך. היציאה מן "המיצר" אל "המרחב" הוא דבר יחסי ושונה אצל כל אחד ואחד.
מצב רוחני הנחשב "מרחב" בהשוואה ל"מיצר" של אתמול יחשב מחר ל"מיצר" בהשוואה ל"מרחב" הבא שיפתח.
אנו נדרשים כל יום מחדש "לצאת ממצרים" של דפוסי חשיבה והתנהגות – אל מרחב רוחני חדש מעבר למגבלות של עצמנו.
שנזכה כל יום לצאת למרחב החדש ועל ידי כך נצא מימי "בין-המצרים" אל המרחב האינסופי של הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה