חכמת המסתורין היהודית המכונה "קבלה" היתה מועברת רק ליחידים,
כמו שפוסקת המשנה [מסכת חגיגה פרק ב' משנה א'] "אין דורשין... ולא במעשה בראשית בשניים ולא במרכבה ביחיד אא"כ היה חכם ומבין מדעתו." אומר על כך הרמב"ם [הלכות יסודי התורה ב' הלכה י"ב]: "ציוו חכמים ראשונים שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד והוא שיהיה חכם ומבין מדעתו, אחר כך מוסרין לו ראשי הפרקים ומודיעין אותו שמץ מן הדבר והוא מבין מדעתו וידע סוף הדבר ועומקו, דברים אלו דברים עמוקים הם עד מאד ואין כל דעת ראויה לסובלן".
לפתע, בדורנו, נלמדת הקבלה בחוגים נרחבים, בשיעורים, בכיתות, ועד כדי קוריוז: "המרכז לקבלה" הזמין את כל מלון 'דיוויד אינטרקונטיננטל' עבור התלמידה מדונה ותלמידים אחרים לשלושת ימי ראש השנה שערך עבורם.
האמנם לפתע?
נראה לי שהפצת הקבלה החלה כבר יותר מוקדם: במאה ה-13 ע"י ר' משה דה ליאון, במאה ה-15 ע"י האר"י וגוריו, ובמאה ה-16 ע"י הרמח"ל.
ההפצה הגדולה ביותר נעשתה [אמנם רק של חלקים מסוימים] ע"י ר' ישראל בעל שם טוב, שבעקבותיו נוספו גם הקמעות וערך "הצדיק". בדורנו חלק גדול מההפצה היא של פסאודו–קבלה ושימוש בעולם מונחי הקבלה לשם עשיית כסף.
ובכל זאת למה זוכה הקבלה לביקוש כה רב בדורנו?
נראה שזה חלק מתהליך עולמי הכרוך בשינויים המתחוללים. עד המאה ה-18 האנושות ראתה את "חזות הכל" בדת ובאלהים. במאות 19-20 היה פולחן המדע והטכנולוגיה. במאה ה-21 האנושות מצאה את עצמה על סף משבר כללי - הקידמה שהביאו המדע והטכנולוגיה לא הביאו אותה לחיים טובים ומאושרים יותר. להפך, הסבל הרעב והשנאה מתעצמים כל שנה ונותנים תחושה כללית של ייאוש ואבדן דרך. חשבו פעם שיש פתרון לכל ע"י המדע, כיום כבר נוכחו שהמדע אינו מסוגל לתת תשובה. רבים נוטשים את המדיצינה לטובת הרפואה האלטרנטיבית, האדם מחפש משמעות חדשה לחייו.
– תורת הקבלה עוסקת במהות ולא במערכת התנהגות. יעד הקבלה הוא להסביר את הכללים לפיהם פועל היקום ואת הסיבה לעצם קיומנו. לכן באמצעותה יכולים ללמוד לחיות בהרמוניה עם היקום, וכך לשפר את מצבנו הרוחני והבריאותי, להעצים תחומים חשובים לנו ולהגיע לאושר ולסיפוק. כך לפחות מבטיחים המפיצים המודרניים.
בעולם הרוחני חמשת החושים שלנו אינם מספיקים. הקבלה מאפשרת ללומדיה פיתוח של חוש נוסף המאפשר להכיר במציאות-רוחנית, עולם
הפועל על פי חוקים שהם מעבר לזמן ולמקום. אנשי הקבלה אשר פיתחו את החוש הזה מכנים אותו "עולם השורשים", המקובלים משתמשים בשמות וכינויים מוכרים אשר ניתנו להם משמעויות חדשות.
היות וכאמור בישיבות ובבתי הספר אין לומדים קבלה בצורה סדירה,
[בצדק, כי דרושה בגרות ובשלות רוחנית לכך] נאלצתי ללקט משמעויות ממקורות שונים שלא תמיד אני בטוח באותנטיות שלהם. לאחרונה נתקלתי במקור המפרש דברים בצורה המדברת אלי מאד – ציטטות מבית מדרשו של הרב פיליפ ברג, אשר הקים מרכזים רבים ברחבי העולם ללימוד "הזוהר" לפי אנלוגיה מודרנית, לפיו פירוש ה"זוהר" לפרשת פנחס עוסק במיוחד בקשר שבין הגוף לנפש. לפי תפיסה זו טוענת הקבלה כי האדם על ידי הנהגתו מחשבותיו ואמונותיו קובע את דרך חייו כולל תחלואיו.
התודעה אחראית [גם אם האדם אינו מודע לכך] למהלך חייו של כל אדם ולמהלך מחלותיו. ספר הזוהר מסביר שיש קשר הדוק בין תפקודו של כל איבר בגוף למצבי התודעה [זו בעצם הגישה ה"הוליסטית" המקובלת בחוגים נרחבים היום, אך הזוהר נקט בה כבר לפני מאות רבות של שנים]. הרב ברג מצטט: "הכעס של המרה מתגבר על עורקי הגוף" - לפי פירושו מדובר ב-כולסטרול הגורם לבעיות לב [גם הרפואה המודרנית מקבלת את הקשר הישיר בין הכעס לרמת הכולסטרול בגוף] . לפי המשך אותו פירוש הרי בתהליך העיכול, אם הכבד נמצא בסטרס בשל כעסים, הוא אינו מסוגל לנקות את הדם כמו שצריך והכולסטרול הנוצר מוזרם דרך הדם אל הלב. לפי המשך אותו ציטוט "ההימנעות ממחלת לב היא דרך הריאות" ואכן כאשר אדם כועס מאד אומרים לו "נשום עמוק". "בזמן שכנפי הריאה נושבים על הלב חמת המלך שככה" הלב מסמל את האנרגיה [האש], והריאות את האוויר המסוגל לצנן אותה. ואכן גם לפי הרגשתי האישית כאשר אני שרוי בכעס אני מפסיק לנשום כראוי, ואילו כאשר אני נהנה ושרוי ברווחה – אני נושם עמוק. מכאן גם מסקנת הקבלה כי "נתינה לזולת, אהבה וחסד – מסוגלים לרפא בעיות לב וכבד" ["צדקה תציל ממוות"].
מאמר בקבלה אומר: "כשאדם נולד יש לו גוף של אור וגוף של חושך". הגוף של החושך הוא הגוף הגשמי אשר לו מהות אגואיסטית לחלוטין. הגוף של האור הוא החלק הרוחני-אתרי, ומהותו אהבה ונתינה. גוף האור מתקשר עם האנרגיה הקוסמית ובאמצעותה לאור של הבורא, וכך הוא מסוגל לקבל את התחושות של שפע, של שמחה ואושר – אותם מחפש האדם כל ימיו. ככל שהאדם שקוע יותר במחשבות שליליות ופועל מתוך אגואיזם, מתוך קנאה שנאה ותסכול, הוא מתרחק מחלק האור שבו, ושוקע במצב של חשכה וכך באות אליו מחלות וגם הזדקנות מואצת.
לפי הרב ברג: "סרטן הוא סוג של התאבדות". כאשר האור לא זורם במערכת - הגוף חונק את עצמו מבפנים. כסיוע להסברו מביא הרב ברג מחקר הטוען כי 80% מהאנשים עם סרטן סופני עברו אירוע טראומתי
3-5 שנים לפני התפרצות המחלה [מסקנה זו מאשר לי גם הרופא שאני מעריך מאד – ד"ר בואנו דה-מסקיטה].
[הערה אישית: אף שאני מסתייג מהדרך בה הקים הרב ברג את האימפריה הפיננסית שלו, המכניסה למשפחתו סכומים ניכרים, הרי עצם שיטת הלימוד נראית לי מאד. והערה נוספת: אני אישית הגעתי ללימוד הקבלה מתוך עיון בספרי הרמח"ל ומפרשיו. כידוע תורת ה"חסידות" מבוססת על דרכו של הרמח"ל, ואלי תורת החסידות אינה "מדברת", בייחוד בשל "פולחן האישיות" הנהוג בה, הפתקאות "והברכות", אם כי חלקים אחרים בה אני מקבל בהערכה והערצה.
תובנות אחרות בקבלה:
- כאשר אדם מחליף מצב מודעות – משתפר התפקוד של אברי הגוף. הקבלה משתמשת במושג הקרוי "מלך" שהוא ראשי תיבות של – מח, לב, כבד.
המח הוא החלק הגבוה - הנשמה. הלב הוא הרוח. הכבד הוא החלק הנמוך - הנפש. בשלושה מוקדי אנרגיה עיקריים אלה על האדם לשלוט. כאשר המח הוא השולט האדם הוא מלך, ואז המח מכתיב ללב מה עליו להרגיש, ולכבד הוא מורה להיות נקי מכעס ומרירות. ואילו כאשר הלב הוא הקובע האדם נעשה "למך" וההרגשות הרגעיות מובילות אותו. כאשר הכבד הוא המוליך – האדם נעשה "כלמ" כלומר כלום: אדם שהרוגז והכעס שולטים בו אינו נחשב אדם.
- "אדם המשליט את המחשבה על הרגש ומצליח להכניס רגשות חיוביים במקום בו היו רגשות שליליים עושה את השינוי המיוחל". לפי יסוד זה בקבלה היכולת להמיר רגשות משליליים לחיוביים הוא המבדיל את האדם מן הבהמה.
- "דיכאון פוגע במערכת החיסונית ובתפקודי המח, לכן אדם חייב ללמד את עצמו להיות תמיד שמח".
- "מחלה היא שיבוש בתקשורת שבין הנשמה לגוף".
המגיד ממזריץ', בן המאה ה-19, אמר "כשיש לאדם חור קטן בגוף [כלומר מחלה] – זה מראה על חור גדול בנשמה".
- "כאשר מבקרים אדם חולה צריך להזהר לא להכנס עמוק מדי ל'סטרס' שלו כי אז יש סיכוי שאנו נצא חולים. במקום להכנס לדיכאון שלו צריך לעודד אותו ולספר לו דברים משמחים ועליזים אשר יגרמו לו לשכוח לרגע שהוא חולה".
- הזוהר אומר "בשולחן שיש בו כעס ושנאה אסור לאכול כי במצב כזה כל מאכל ייהפך לרעל". מה שאנו מכנים: "מזון בריא" אינו מספיק [אצלנו אומרים: לא משנה מה אתה אוכל, הקובע הוא מה אוכל אותך].
- "לחם הוא מאכל מסוכן – כי זו מלחמה לאכול אותו, בלחם טמון הרבה מאד כח והוא עלול להשתלט על הגוף ולגרום ל'שמרים' [מכונה כיום 'קנדידה'] להשתלט. יש מערכות עיכול שאינן מסוגלות להתמודד עם הלחם אשר בתהליך עיכולו סופג הרבה מאנרגיות הגוף וגורם להרגשת עייפות. לכן יש אנשים שטוב להם לאכול לחם [או פסטה ומזונות בצק אחרים לרבות תפוחי-אדמה] אלה אנשים שרמת האנרגיה הטבעית שלהם גבוהה, הם מסוגלים להרבות בספורט ולחיות בקצב חיים גבוה. אולם אנשים שאינם עוסקים בפעילות גופנית, ומרבית יומם הם ישובים בכסא – הלחם מעייף אותם עוד יותר וגוזל מהם את מעט האנרגיה האצורה בגופם, והחלק המתעכל יוצר בגופם שמרים [קנדידה]. (על זה יש לי סיפור מהמציאות: אבי-מורי ז"ל היה מקפיד לישון בסוכה כל ימי חג הסוכות, ותמיד יצא מצונן ומנוזל לחודשים ארוכים. שנה אחת הלך לרופא טבעוני שהיה אז בירושלים [בשם ד"ר וייס] וזה יעץ לו להימנע מאכילת לחם חודש לפני החג ובתוך החג. וראה זה פלא, הפטנט עבד ומאז לא סבל יותר].
- אם אדם מייחל למשהו זמן רב – הדבר עלול לייצר מחלה בלב שלו. ההרגשה האישית כי מישהו עשה לנו אי-צדק ואנו מייחלים להענשתו ומצפים לה. הרגשה כזו כאשר היא ממושכת עלולה להנמיך את האנרגיות בגופנו ולגרום לנו למחלה.
- מחלה היא תוצאה של מצב מודעות נמוך, לכן כדי לרפא את המחלה יש קודם לכל לאתר את שורש הבעיה. אם לא נתקן את מצב המודעות – המחלה תחזור על עצמה. זהו מקור הביטוי הקבלי "לרופא ניתנה הרשות לרפאות". תפקידו של הרופא הוא להרחיק את החולה ממקור המחלה, לעורר את כוחות הריפוי הטבעי המצויים בכל גוף ובכך לאפשר לו להתרפא.
לפי הקבלה על הרופא להיות מצויד בסגולות הבאות: לדעת שהוא עצמו אינו מרפא אלא הוא הערוץ האמור לחבר את החולה למקור האנרגיה שבו חל הנתק. רוב התרופות אינן מרפאות, הן רק מטפלות בסימפטומים ומסייעות בכך לגוף לרפא את עצמו. מכאן גם מקור האמרה: "המתפלל על חברו הוא נענה תחילה". לתפילה עצמה יש כח מרפא, ורופא טוב הוא מי שיודע להתפלל ולבקש על החולה אשר בטיפולו ולהניע אותו להתחזק ולהישמר מהדברים המזיקים לו.
- מחלה הנובעת מאנרגיה שלילית עשויה להשפיע על הרופא המטפל. אם לרופא אין אנרגיות רוחניות יותר גבוהות הבאות מרגשות חמלה וחסד, האנרגיה השלילית של החולה עלולה להתיש אותו.
- אם יש בעיות אצל ילדים – בדרך כלל יש קודם כל לטפל בהורים.
- לאותיות העבריות יש תדר אנרגטי ולפי הקבלה צירופים מסוימים של אותיות יכולים לשפר מצבים שונים בחיים ולהמריץ יכולות גנוזות. צירוף האותיות המסוגל לרפא הוא מהש. התרכזות בצירוף זה מסייע רבות בריפוי.
- קריאת "שמע ישראל" מסוגלת לרפא. בתפילה זו יש 248 מילים –ובגוף האדם יש רמ'ח [248] אברים, לכל מילה יש אבר מקביל בגוף [הקבלה אינה מפרטת איזו מילה קשורה לאיזה איבר אבל נותנת הנחיות ראשוניות]. הקטע הראשון של 'קריאת שמע' קשור לראש. הקטע השני["ואהבת"] לחזה ולזרועות. הקטע השלישי ["והיה אם שמוע"] לאברים פנימיים. והרביעי ["פרשת ציצית"] לאברי ההולדה ולרגליים. כך שאם יש לאדם בעיה בראשו מוטב שיתרכז בקטע הראשון (למעשה יש רק 247 מילים בקריאת שמע לכן קבעו חז"ל להצמיד את המילה אמת לקריאת שמע כדי שיהיו 248 מילים).
- בפרשת 'פנחס' אשר בספר 'הזוהר' טמון 'סוד הרפואה'. לכן במרכזי הקבלה בארץ מוכרים ספרונים קטנים של פרשה זו בסיסמה "קח פנחס איתך לדרך". לפי מסר זה יש לפרשה זו כח להגן בפני סכנות הדרך. בכלל טוענים מרכזי לימוד הקבלה שאמירת פרשה זו מתוך ספר הזוהר, אף אם אין מבינים את פירושי המילים, יש בה סיוע להעלאת האנרגיה המגוננת. כך היא מונעת מחלות וגם מבריאה ממחלות קיימות [גישה זו מועברת על ידי, אך אין לי הוכחות ליעילותה].
שוב, כדי לא להטעות, הגיעו אלי שמועות רבות המלעיזות על הרב ברג, איני מכיר אותו ואיני מוסמך לקבוע מאומה. אך מעיון שטחי בחוברות שהוא מפיץ ובמערכת המכונים העולמית ללימוד הקבלה בה מועסקים כל בני משפחתו, יתכן מאד שיש איזה בסיס להלעזות. אך אין זה מוריד מערך פירושיו שהבאתי לעיל. הרעיונות שהוא מעלה בהחלט נראים לי סבירים. אין לי ספק שהוא מספק את הצורך שנתגלה בדורנו לרוחניות שביהדות [לא רק להלכה היבשה], ואם אגב כך הוא מרוויח מכך, אין זה פוסל את תורתו ופירושיו [זו דעתי האישית].
אני משתדל לאחרונה ללמוד את הקבלה לפי הרמח"ל, והאור בקצה המנהרה נראה לי - אך עדיין איני מרשה לעצמי להתיימר לפרשה לאחרים. והערה נוספת- לאחרונה נפטר עלי בן-משפחה צעיר [בן 32] ממחלת הסרטן. במסגרת חיפושי מרפא פניתי אל רופא מומחה ממכרי [ד"ר בואנו דה-מסקיטה, שהוא גם רופא מדיציני וגם הומיאופת] והוא סיפר לי על מחקר [שנעשה באוניברסיטת רוטרדם], לפיו נמצא כי התפרצות מחלת הסרטן באה תמיד בעקבות טראומה חזקה שעברה על האדם. לטענתו, על ידי טיפול יסודי [מעין פסיכולוגי] ניתן לסייע לחולה הרבה יותר מאשר ע"י טיפול בסימפטומים [הקרנות וכימותרפיה] אף שאינו מזלזל בהם ובצורך להיזקק אליהם.
לסיכום – הקשר בין הנשמה הרוח והגוף חזק ביותר, ותורת הקבלה העוסקת בנשמה וברוח מסוגלת להביא בעקבותיה גם מרפא לגוף.
ולוואי שלא נדע מכל חולי וצער !
מתנצל על האריכות,
אך נגעתי הפעם בדבר שהוא יסודי בהבנת וקליטת התורה לשלוחותיה השונות ונושא זה ראוי לעיון מורחב.
ומשפט אחרון: מתוך ידע עצמי [הפרופסור אשר טיפל בי בבית החולים מיד לאחר התקף השבץ אמר לרעייתי – מכאן הוא לא יוצא חי, ואם במקרה ייצא הוא יהיה צמח, תצטרכי להאכיל אותו, לרחוץ אותו ולטפל בו. איני מתייחס לתבונה בה ניחן אותו מנהל מחלקה. במזל היה גיסי, אח אשתי, נוכח במקום והוא ענה לו מידית: "סלח לי, אתה רופא או א-להים? תפקידך לרפא ככל יכולתך ולא לחרוץ גורלות"]. ובעזרת הבורא יתברך אני חי ומתפקד [חלקית] עד היום.
וגדול ממני המקרה של ידידי מופלא ד"ר רחמים מלמד-כהן המשותק במרבית גופו ומגיע להישגים שאחרים בריאים ומוכשרים – אינם מגיעים, וטוען כי פרק זה הוא התקופה המאושרת בחייו.
נצחון הרוח על החומר – מומחש בעליל !
תודה רבה
השבמחק