שיחה, שלא נאמרה בקהילת
"רננים" [תמוז תשי"ב]
פתיחה: לכל אדם יש קטע בתפילה המדבר אליו
יותר מקטעים אחרים. בהתאם לתקופות וארועים - הקטע עשוי להשתנות.
אבקש לפני שאגש לפרשת השבוע לשתף את
הקהילה בקטע הדובר אלי:
בשנים האחרונות אני נענה ברצון לפניית
הגבאים ונושא דברים לעתים די קרובות.
הדבר
קשור למזמור הפותח את תפילת השחרית: "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" [תהלים
ל'] בו נאמרים גם המילים הבאות: "שיועתי אליך ותרפאני ...חיתני מירדי
בור- זמרו לה' ...והודו לזכר קדשו ...למען
יזמרך כבוד, ה' א-לוקי לעולם אודך".
בחודש זה מלאו 21 שנה ליום בו הובאתי לבית
החולים לאחר שטף דם חמור בתוך המח, והרופאים אמרו לרעייתי "מכאן הוא לא יצא, ואם
יארע נס והוא יחיה הוא יהיה צמח לשארית חייו, תצטרכי להאכיל אותו, לחתל אותו
ולדאוג לו". למזלי נכח במקום גם אחיה
אשר התערב ואמר לרופא: אדוני, אתה רופא או א-לוהים? אתה תפקידך לרפא ולא לחרוץ
גורלות. היה זה בשעת לילה מאוחרת ורעייתי חשה לכותל והתפללה מלב נדכה. וכאשר אני
ניצב לפניכם היום הרי הא-ל הטוב שעה לתפילתה ועלי למלא את חלקי בהסכם: לספר בשבח
עליון ולפעול למען אחרים, והגבאים רק מסייעים לי למלא מחויבות זו.
הפתיחה היתה מספיק ארוכה ואפנה לפרשה
גופה:
כאשר המלים הפותחות הן "זאת
חוקת" - אנו מצפים לשמוע כאן את כללי
היסוד לפיהם על האדם להתנהג [משהו בנוסח "עשרת הדברות"]. ומה אנו
קוראים:
"
ב זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר-צִוָּה ה' לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ
אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה
עָלֶיהָ עֹל..." [במדבר י'ט 2].
חיזוק
נוסף לנושא ניתן במילים הפותחות את פסוק 14: "
זֹאת הַתּוֹרָה, אָדָם כִּי-יָמוּת
בְּאֹהֶל: כָּל-הַבָּא אֶל-הָאֹהֶל וְכָל-אֲשֶׁר
בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים..."
אכן יש לקרוא ולקבל את הדברים כפי שהם
כתובים: המצוות שניתנו בהר סיני – האדם
מסוגל להבינן ולקבלן על דעתו [כל אחד יכול לקלוט בשכלו את הצוים: "לא
תרצח" ו"לא תגנוב" וגם "כבד את אביך"], אך כאן עוסקת
התורה במפגש עם המוות, שהוא חידה לא פתורה של הקיום האנושי. המוות מראה לאדם את
מקומו בעולם, ומול חידתו התשובה היחידה הניתנת לו היא התורה הנותנת תכלית לחיי
האדם אך עם זאת מעמידה אותו במצב שברור לו כי הוא בתפיסתו המוגבלת אינו יכול להבין
ולקלוט. מדוע לפתע נקטל אדם או ילד ? ברגעים כאלה נותנת לו התורה זוית ראיה אחרת -
לפתע נאמרים לו מושגים חדשים: טומאה וטהרה. גוף האדם אשר פרחה ממנו הנשמה
מטמא את כל סביבתו, אך יש גם אפשרות להיטהר בתהליך שאין כל אפשרות להבינו בשכל
האנושי – על ידי "מי החטאת" המטהרים את הטמא ומטמאים את הטהור.
לכן מודגש כאן: זאת חוקת התורה,
דבר הנשנה ונאמר לנו בצורה אחרת: "לגדולתו אין חקר" [תהלים קמ'ה
3]. לא הכל אנו מסוגלים להבין ולקלוט, אין זה אומר שאין הסבר ותכלית לדבר. יש חוקה
וחוקיות לעולם אף אם איננו מבינים כעת את מהותן.
כמאמר הנביא [ישעיהו כ'ה 8]: "ובילע
המוות לנצח ומחה ה' א-לוהים דמעה מעל כל פנים"...
בראיית העולם הזה רק כשלב לקראת העולם
הבא, המוות המביא לחיי נצח ויכולת האדם למזג ביניהם, מצוי הפתרון: בשבת עיון של
"רננים" הראשונה בה השתתפתי לפני כשלושים שנה, התארחנו בבר אילן ודיקן
הסטודנטים של אז, הרב הס כמדומני, הביא בפנינו משל על החיטה.
כאשר נטמן גרגר החיטה בקרקע הוא נרקב
ונפסד וחולף מן העולם אך ממנו יוצא גבעול ואשבול חיטים חדש ורענן. כלומר יש קיום
חדש וטוב שהכרחי לו תום הישן וטמינתו באדמה. ויש המשך חיים בצורה שונה, שיש להכינה
עוד בחיינו. וחיינו כאן בקהילה קדושה המתאחדת בתפילה ובקריאת התורה היא היא ההכנה
הנכונה ביותר לעתיד ולגאולה שלמה. אמן, כן יהי רצון !
אכן פתיחה כה אדירה בנטסח "זאת חוקת התורה" או "זאת התורה" מעוררת ציפייה
השבמחקוכאןאני עובר לדרך שונה מאשר אני נוהד -תמיד אני משכיש כי מטרתי היא
"תורה היום"דברי תורה מכוונים לכל דור ודור,וכאן אני בהשפעת ידידי ומורי פרופסור מרדכי-רוטנברג יצ"ו המפרש אמרי שפר "גם וגם" דבר תורה זה נמסר גם לדורנו וגם לדור יוצאי מצדים. הם גדלו על פולחן המוות [בנו את הפירמידות,תנטו גוויות, ועוד] להם הודגשה טומאת המת[שעד יעינו היא חוקה -ללא הסבר לוגי]
וכשיבוא תשבי -נבין גם אנו ,\במהרה בימינו - אמן
יצחק