יום שלישי, 16 באוגוסט 2016

ואתחנן - 2


"שמור וזכור בדיבור אחד – השמיענו אל המיוחד".
אנו מתחילים במילים אלה את המזמור הנפלא של שלמה הלוי אלקבץ "לכה דודי" - לקבל את פני השבת. המחבר מסתמך על מאמר הגמרא [מסכת ראש השנה כ'ז עמוד א']: "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע".  - אנו קוראים ומזמרים, אך נראה לי שמן הראוי לחזור ולהזכיר לעצמנו את פירוש הדברים:
בעשר הדברות אשר בחומש 'שמות' [כ' 7] נאמר:  "זכור את יום השבת לקדשו".   בעוד שבפרשתנו [דברים ה' 11] נאמר: "שמור את יום השבת לקדשו". ברם, ההבדל בין שתי הפרשות הוא לא רק סמנטי אלא מהותי, וזאת משתמע מתוך הנימוק הניתן - בעוד פרשת 'יתרו' מנמקת "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי", הרי בפרשתנו הנימוק הוא "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' א-לוהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה".

כלומר: בפרשת 'יתרו' השבת מבטאת את האמונה בבורא עולם יוצר הכל.  בפרשת "ואתחנן" הנימוק הוא חברתי-סוציאלי-לאומי. מכאן נובע גם הבדל בסיום שתי הפרשיות. ביתרו מופיע: "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו", כלומר, הא-ל קידש את יום השבת ונתן לו ערך מיוחד משל עצמו. ואילו בפרשתנו הסיום הוא: "על כן ציווך ה' א-לוהיך לעשות את יום השבת". החובה היא על האדם 'לעשות' את יום השבת.
לכן בפרשת יתרו האדם נדרש רק לזכור את יום השבת המקודש על ידי הא-ל. ואילו בפרשתנו מוטלת החובה על האדם לעשות את השבת, ועל כן עליו לשמור אותה.

הרב אמנון בזק בדפי פרשת השבוע 'שבת בשבתו' מביע את הסברא כי בחומש דברים מודגש הפן החברתי לרגל הקרבה לכניסה אל הארץ. הוא מסתמך על פסוק אחר בפרשתנו האומר: "שמור תשמרון את מצוות ה' א-להיכם ועדותיו וחוקיו אשר צווך ועשית הישר והטוב בעיני ה' – למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטובה.." [פרק ו' 17-18].

שמירה על צדק חברתי ומוסרי היא תנאי לירושת הארץ [ראה פירוש הרמב"ן], וכפי שמדגישה הגמרא במספר מקומות "ועשית הישר והטוב" מחייב 'לפנים משורת הדין' – כלומר, בארץ ישראל אל תדקדק במידת הדין אלא במוסר וחסד.

במעשה בראשית ברא הא-ל את האדם לא לחיי בטלה, אלא אפילו בגן-עדן נאמר לו "לעבדה ולשמרה", ונאמר עליו "אדם לעמל יולד". במצרים חלק מהאנושות מצא את הדרך להעביד אחרים – לעשותם לעבדים.

ועל כן הא-ל בנתנו את השבת אומר לאדם –אתה יכול להתעלות מעל הטבע, לשמור שבת, ולא להיות תמיד כפות לטבע. ובהזכירו את יציאת מצרים נאמר לו –"למען ינוח עבדך ואמתך כמוך". כך גם נראה לי כי יש להבין את הפסוק "וביום השביעי שבת וינפש" - לא מלשון נופש אלא נפש. שבת אינו רק יום מנוחה אלא יותר "מנוחה וקדושה" - כאשר על האדם לדאוג לנפשו ולא רק לגופו [שזה תפקידו ביתר ימי השבוע].

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה