דברים
לפרשת השבוע בקהילת 'רננים' - תשע"ו
הפעם אני מבקש לעסוק במשהו שבדרך כלל לא שמים אליו לב. במילים בהן בוחרת
התורה להשתמש.
הפרשה שלנו פותחת את חומש דברים במילים: " אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר
דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל". מיד צצה לפנינו המילה דברים.
מתי השתמשה בה התורה לפני כן? נכון, המילים הראשונות של משה, כאשר הוטל עליו
התפקיד להנהיג [ליצור] את העם. בחומש שמות [פרק ד 10] " י וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-ה'
בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם
מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ: כִּי כְבַד-פֶּה
וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי".
והנה אותו אדם שאינו איש דברים פוצח כאן בנאום הגדול והארוך ביותר בתורה.
התורה עצמה חשה בצורך להסביר את הדבר ומיד בפתיחה היא אומרת [פסוק 4]: " ד אַחֲרֵי
הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן--וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ
הַבָּשָׁן אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי. ה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל
מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר. "
מתי משה פותח את פיו – 8 שבועות לפני מותו, ממש לפני הכניסה לארץ, אחרי
שהוכיח שהוא איש המעשים שהנהיג קרבות והכה את המלכים העצומים עוג וסיחון.
נמשיך במעקב אחר המילים. בפסוק 12 הוא משתמש במילה נדירה בתנ"ך: "אֵיכָה
אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם". מיד אנו נזכרים, היום
שבת חזון ובמוצ"ש הבא נקרא "איכה ישבה בדד". המילה איכה
יש לה משמעות מיוחדת: איך קרה לנו שהגענו למצב הזה? לא מדוע
ולמה. בהזדמנות זו נעמוד על הבדל המשמעות בין המילים הללו:
למה – היא לשם מה, לאיזו תכלית
מדוע – מפני מה, מה הוביל אותנו
ופה אבהיר – אמרתי במוצ"ש הבא, ליל ט' באב נדחה. והלוואי והוא יהיה
נדחה. תגיע הגאולה השבוע והוא ידחה לנו לתמיד. כמאמר הנביא זכריה [ח 19]: " כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי
וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה
וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ". ניתן לרבי יהודה
הנשיא להסביר את הפסוק.
דרש רבי: הרי הוא אומר (זכריה ח, יט):
"צום הרביעי" - זה שבעה עשר בתמוז, שבו הבקעה העיר. ולמה נקרא שמו
רביעי? שהוא רביעי לחדשים.
"צום החמישי" - זו תשעה באב, יום שנשרף בו בית המקדש. ולמה נקרא
שמו חמישי? שהוא חדש חמישי.
"צום השביעי" - זה שלשה בתשרי, יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם, שהרגו
ישמעאל בן נתניה. ללמדך שקשה מיתתן של צדיקים לפני המקום כחורבן בית המקדש. ולמה נקרא
שמו שביעי? שהוא חדש שביעי.
"צום העשירי" - זה עשרה בטבת, יום שבו סמך מלך בבל את ידו על ירושלם,
שנאמר (יחזקאל כד, א-ב): ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר:
בן אדם, כתוב לך את שם היום, את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם, בעצם היום הזה"
(תוספתא סוטה ו הלכה י).
ובעזרת ה' נחגוג כולנו ובשנה הבאה בהר הבית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה