"ראה אנוכי נותן לפניכם..."
"נותן לפניכם - מסורים הם
בידכם" ! מדרש תנחומא מביא את הפסוק [איכה ג'] "מפי עליון לא תצא
הרעות והטוב". אמר רב אבין: מקרא זה מתמיה - האומנם מפי עליון לא תצא
רעה לצדיקים, ולא טובות לרשעים? לא משה סידר לפניהם שתי דרכים – "הטובה והרעה"?
דרך החיים ודרך המוות, ברכה וקללה? ופירט
ואמר "הברכה אשר תשמעון... והקללה אם לא תשמעו". ומשה מייעץ "ובחרת
בחיים למען תחיה אתה וזרעך".
נראה שאכן את הרעות והטובות מביאה האומה על עצמה
!
בפרשת
'ראה' מוצג מבט מהר-גריזים ובו רק ברכה ! ולעומתו מפסגת הר עיבל - רק קללה !
אך
ישראל ניצבו בעמק שבין ההרים, משם לא נראים שני הקטבים הקיצונים. לאורך ההסטוריה, תמיד
היה גם וגם - קצת קללה וקצת ברכה, מעורבים ומהולים זה בזה.
עם
ישראל היה קצתו צדיקים וקצתו רשעים, והרוב בינוניים. כמו ששנות הבצורת לא היו
תופעה תמידית רצופה, אלא מספר שנות בצורת ואחריהן שנים גשומות וברוכות.
ישנה
אמרה שהאינטליגנציה היא היכולת להסתכל על החיים לא בשחור/לבן אלא להבחין באלפי
גווני האפור. אם מתפעלים מכחול ומתכלת השמיים, לעומת הצהוב של הכמישה. יש לזכור
שהתערובת של שניהם מביאה את הירוק הצומח.
בימינו
– אם מאזינים לתקשורת הרי הכל רע - ביקורת
ותלונות. ואם מאזינים לדוברי השלטון – הרי הכל נאה ויאה. כמובן האמת היא אי שם
באמצע. הכהנים והעם וארון הברית הם בעמק בין שני ההרים!
וכגיאוגרף
– אבקש להזכיר כי בין הר עיבל הצחיח להר גריזים עוטה הירק, מצוי העמק הקרוי
"עמק ברכה". וכפי שאמרנו לעיל – הכל בידינו, בהתנהגותנו ובנקודת המבט
שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה